רצועת עזה. מפקד הגדוד אחרי לילה בלי שינה. חום אימים. הגדוד סיים קרב התקדמות, תנועה בשטח הפלסטיני תוך מוכנות למפגש פתאומי עם מחבלי חמאס שיכולים לצוץ מתוך ההריסות או ממנהרות. הוא אוחז בשפופרת מכשיר הקשר, מאזין לדיווח מפקד הפלוגה על פצועים בכוח. הוא לוחץ על כפתור PTT (press to talk) ואומר: "...מה מצבם? ומה מיקום הרופא?...".
הלוחמים ניסו לחדור את קיר הבלוקים שבמבנה הסמוך בו הסתתרו מחבלים, אך קליעי רובה ה־M16 המקוצר בקוטר 5.56 מ"מ לא הצליחו לחדור את הקיר. תחת הלחץ והרצון להתקדם במהירות הם העדיפו להשתמש במשגר רימונים (M203 בקוטר 40 מ"מ) כדי לפגוע בחלקו הפנימי של המבנה. הרימון פגע בקיר והרסיסים נהדפו לעברם. מאוחר יותר, בתחקיר, סיפרו: "אם היה לנו רובה מסוג M4 - עם 'קילעית ירוקה' היינו חודרים את הקיר בלי למצמץ...". הפצועים פונו לאחור ולוחמי הגדוד המשיכו לנוע קדימה בין הריסות ומבנים.
הזיעה זלגה מפניו של המג"ד שמביט בשעון, לאחר מכן ראה כי מד הטמפרטורה הנייד, Kestrel, מצביע על 40 מעלות חום והלחות מתגברת. מתוך בית המג"ד הוא ראה את הלוחמים צועדים קדימה בתוך ענני ה'פודרה' שייצרו הטנקים והנגמ"שים. הוא כבר קיבל דיווח שלרובם יש שפשפת וגרדת אחרי כמה לילות עצימים במיוחד.
המג"ד שוב אחז ב-PTT ואמר, "כאן קודקוד... תהיו ערניים בפינת הרחוב, מחבל יכול להופיע לכמה שניות, תהיו חדים להגיב...". בראשו דמיין המג"ד שיש ברשותו מספיק רחפנים תוקפים, כלי טיס מאויש מרחוק באוויר, אולי רקטה או פצצת מרגמה מדויקת. לפחות להבריח מחבלים. אבל הוא נזכר במהירות שקצב ההתקדמות בשטח תלוי בו כי גם אם יגיעו "הקצאות אש" הם לרוב יישארו בידי מפקד החטיבה שישמור אותן לעצמו למצבים חריגים.
אחרי מתן פקודות למ"פים נזכר המג"ד בקרבות אחרים בהם ניהל קרב במשותף עם מפעיל כלי טיס מרחוק שיושב בקרון או לטייס מסוק קרב. "אני מבקש ממך את בידוד המרחב. הנה קו כוחותינו האחרון... בין הנקודה הזו לנקודה הזו. כל דבר אחר במרחב הוא אויב... משימתך - השמדה. בהצלחה, דווח בהתאם...".
המג"ד מחייך ונזכר בימי הלימודים הראשונים בבה"ד 1 ב"אחידות הפיקוד....המסייע יורד למסתייע... על זהות מתכנן ומבצע..." מושגים מקצועיים שנשחק בראייתו עם השנים, אך גם בוויכוחים שאחרי מתן פקודות עם הטייסים ומפעילי הכטב"מים וכיצד הם קוראים תיגר על הפקודות שלו.
ערכיות המשימה
לדבריו חלק מהם יתעקשו שלא לבצע את המשימה בטענות לערכיות ולא על ענייני בטיחות וביטחון כוחות הקרקע. השיח, מספר הקצין, הדרדר לוויכוח קולני ברשת הקשר כשברקע קולות נפץ ויריות וקריאות המג"ד להמשיך הלאה ולהסתגל למציאות.
"לא הגיוני שמי שקובע את ערכיות המשימה נמצא הרחק מרצועת עזה ולא המג"ד, המח"ט או מפקד האוגדה. לדעתי מי שקובע את ערכיות המשימה זה רק מי שנמצא boots on the ground", אמר קצין בכיר במילואים שנטל חלק בתהליך קבלת ההחלטות על אש מהאוויר ומהקרקע תוך כדי תמרון. באותה נשימה הוא הזכיר כי אומנם חיל האוויר תקף מספר חסר תקדים של מטרות ברצועת עזה אבל בראייתו נשאלת השאלה: "האם יש התאמה בין הצורך המיידי של המג"ד בשטח להסיר איום לבין אלפי מטרות שחיל האוויר וגופים אחרים תכננו במשך שעות ארוכות לפני התקיפה? לא. בחלק לא מבוטל מהמקרים המחבלים יצליחו לתקוף את הכוח או להיעלם".
העיניים נשואות לעבר השגריר של כל התהליך המדובר במטכ"ל והוא מפקד זרוע היבשה והמטה שלו, שצריכים בראיית מפקדי הגדודים להתאמץ על קיצור התהליך מרגע מתן הפקודה והקריאה לסיוע ועד לתקיפה נגד היעד. ובנוסף בחלוף יותר מ-690 ימי לחימה לאפשר שפע של יכולות אש מהאוויר ומהקרקע לכוח המתמרן.
צריך שפה משותפת
"נגיד ואני פונה למפעיל כלי טיס לא מאויש מסוג 'זיק' ומבקש תקיפה נגד יעד ברור. אז יש למפעיל תנאים. הוא מסוגל להגיד לקדמית או למג"ד שהוא פועל רק לצורכי איסוף מודיעין בשלב הזה. הוא מסוגל להגיד 'אני לא מבצע משימה כזו...'. לצערי הרב השיחה יכולה להסתיים במשפט ישיר וחד של אחד הקצינים בקשר: 'אם אתה לא מבצע את המשימה הזו, עוף לי מהתדר ועוף לי מהגזרה'".
התחושה הצורמת והכואבת הזו של מפקד גדוד שזקוק לאש זמינה מהאוויר, מהיבשה ואפילו מהים תמיד נתקלת בבירוקרטיה במקרה הטוב. קצין נוסף, התייחס לסוגיה, "נתחיל בזה ששורש הבעיה הוא בשפה. המג"ד ידבר בשפה אחת וקצין התותחנים או הטייס ידבר בשפה אחרת. לכולם מספרים שיש שיתוף פעולה ואני אומר שבפועל בשטח? מדובר בעולמות שונים. לכן כשהמג"ד, שהוא לבנת היסוד, שהוא אמור להיות המלך של שדה הקרב, לא ניתנת לו היכולת להחליט מה כן ומה לא תחת המגבלות? התהליך של התמרון המהיר, היעיל והקטלני נועד מראש לכישלון. לכן צה"ל חייב לתת יותר עצמאות למג"ד. איך? יותר רחפנים מכל מיני סוגים וגדלים. כל עוד השליטה בידי המג"ד? המשימות יבוצעו בצורה מהירה יותר.
נכון שמסוגלים הרמטכ"ל והאלוף להגיד למג"דים שהם מוגבלים באחריות. אבל בראש ובראשונה? המג"דים נושאים באחריות. מי משפיע על שדה הקרב יותר מהמג"ד בזמן אמת? הקדמית? המח"ט? מפקד האוגדה? ואל מול כל סרטון של טעות שעשה מג"ד או מח"ט בשדה הקרב ועל אש שהייתה קרובה או פגעה בכוחותינו אפשר להביא מיליון פעולות אפקטיביות ויעילות של מג"דים ומח"טים שהביאו להכרעת האויב. להבסה שלו בתנאי שטח נרחבים".
אחת הדוגמאות שהציג קצין שישב בקדמית של חטיבת מתמרנת, קשורה למרפאה המוגדרת כמבנה רגיש שאיננו מאויש כבר למעלה משנה וחצי מאז פרצה המלחמה. מתוך המבנה יורים על כוח שמשיב באש מקלעים וירי טנקים. הכוח לא מצליח לשתק את אש המחבלים. המג"ד עולה ברשת הקשר ומבקש לתקוף את המבנה אך משיבים לו שמדובר במבנה רגיש ושלא ניתן לתקוף אותו ולא את המרחב ברדיוס של 300 מ'. הקצינים שהיו מעורבים בתקרית בדקו לאחר מכן כמה זמן לוקח להסיר את ההגדרה של המבנה כ"רגיש" לכזה שניתן לתקוף אותו כי הוא משמש מחסה למחבלים שעוברים מאזור לאזור והתברר שגם בחלוף ימים אין תשובה ברורה.
"אם בחלוף שנתיים כמעט של לחימה לא דאגו בצה"ל לשפע של אש לצוות הקרב הגדודי ובמקום נותנים קצת מכל דבר זה משקף את המצב שבו נמצא התמרון היבשתי ולא רק המג"ד יהיה אשר יהיה", אמר קצין במילואים שנלחם בימים אלו ברצועת עזה, "הגדוד למעשה תלוי בחסדם של אחרים ומי שחושב שצוות הטנק כפוף למג"ד גם על זה צריך להניח סימן שאלה. למה? כי גם את היקף הפגזים שלו קיצצו והיו תקופות שהיה יותר גרוע וכשאומרים שפלוגת שריון כשירה זה נכון למה שמסוגל לנסוע ולא למה שהיה אמור להיות בפועל בפלוגה".
מעל לסיפורי המג"דים בסדיר ובמילואים וקציני "הקדמיות" שמארגנים ומוציאים אל הפועל פקודות מתוכננות מראש ובזמן אמת יש מתח נוסף שצריך לשקף ולפרק והוא הרצון האינסופי של החטיבה והאוגדה לשלוט במשאבים ובאופן אוטומטי לשלוט בקצב הלחימה בשדה הקרב, או יותר נכון, בעיני המג"דים: לעכב אותו. המג"דים באותה נשימה מתעקשים להסביר בחדרי חדרים שהם אלו שאחראים על מאות חיילים, להם אורבת סכנת החיים, הקושי הפיזי והמנטלי מונח על כתפיהם והם הראשונים לשאת באחריות.
צמצום הפערים
קצין בכיר בזרוע היבשה שניסה להשיב לטענות מפקדי גדודים וקצינים מ"הקדמיות", הסביר שלאורך המלחמה נעשה מאמץ גדול מאוד לסגור את פערי ההצטיידות של אמצעי הלחימה וניסו להוסיף אל התהליך היקף גדול מאוד של רחפנים מסוגים שונים ולהרחיב את ההכשרה כדי שיהיו כמה שיותר חלק אורגני בגדוד ויגדילו את הקטלניות אך הוסיף, "אני חושב שיש פה תהליך שלא בקצב מספק. אנחנו עדיין לא מצטיינים ברחפנות. מצד שני יש שיפור בעולם המרגמות המדויקות. הם בכיס של המג"ד. לגבי הארטילריה יש לנו אתגר במלאים. זה אתגר עולמי אבל גדלנו משמעותית בהיקף המלאים בשנתיים האחרונות ונמשיך לגדול. יש יכולות אש נוספות אבל הן לא בכיס של המג"ד. אני מסכים עם הטענה הזו....ויותר בארסנל של המח"ט. אנחנו מנסים להכניס יותר רקטות".
הקצין הבכיר התייחס גם לפערי השפה בין המג"ד למפקדי סוללות הארטילריה כמקרה בוחן, "עשינו המון תהליכים במהלך קורסי ההכשרות ללמוד על הצרכים של צוות הקרב הגדודי והסוללות ושינינו טכניקות ותרגולות".
האש המסייעת לכוחות היבשה נדונה שוב ושוב בשבועות האחרונים בפיקוד הדרום, במיוחד לקראת יישום תוכנית כיבוש העיר עזה. באחד הדיונים אמר האלוף במיל' יוסי בכר, כי יש מגבלות ומורכבויות, אבל ברגע שהמפקדים קיבלו את היכולת להפעיל אש, חובה עליהם להיות מדויקים.
ועדיין, עולה הרושם שרגע לפני כיבוש העיר עזה, ובמבחן נוסף לכושר התמרון היבשתי של צה"ל הקרב האמיתי של מפקדי הגדודים אינו רק נגד חמאס. הוא מתנהל מול הבירוקרטיה הצבאית, מול הקושי של צה"ל להשתנות, ומול היכולת או חוסר היכולת של הפיקוד הבכיר לבזר סמכויות לדרג שיכול להוביל להכרעת חמאס.