"כשנכנסתי בבוקר למכללה, ירדו לי דמעות מהעיניים", הודה פרופסור זאב גרינברג מהמכללה האקדמית תל-חי. ברחבי הקמפוס הסתובבו מאות צעירים שהגיעו ליום הפתוח שערכה המכללה לפני שבוע למתעניינים ללמוד במוסד בשנת הלימודים הקרובה. שנתיים הקמפוס עמד שומם נוכח המלחמה בחזית הצפון. שנת הלימודים תשפ"ד נפתחה באיחור ונערכה באתרים הרחק מהגליל העליון או בלמידה מרחוק. גם שנת הלימודים האחרונה נערכה במתכונת דומה. "התגעגנו", אמר גרינברג בהתרגשות נוכח החיים ששבו באחת לקמפוס הצפוני.
הדרך לתל-חי צובטת בלב; עסקים רבים שנסגרו במלחמה עדיין לא נפתחו ואולי כבר לא ייפתחו מחדש, על דירות רבות בקרית שמונה נתלו שלטי "למכירה" ו"להשכרה" ובשעות הערב משתלטת דממה על העיר. כרבע מתושבי ישובי הגבול שפונו במלחמה דרומה, עדיין לא שבו לבתיהם. לקרית שמונה עדיין לא חזרו שליש מתושבי העיר. גם הטבע מצטרף לתמונה העגמומית ונוכח החורף השחון שפקד את הגליל, זרימת המים בנחלים חלשה.
בתוך קמפוס המכללה מרגישים אווירה שונה. שם משוכנעים בתחילתו של תהליך התאוששות, צמיחה מחדש ואפילו התעצמות בהשוואה לעבר. "יש פה חגיגה של חזרה לחיים ותחילתה של צמיחה", אומר אלי כהן, מנכ"ל המכללה. "אנחנו חוזרים לפעילות מלאה, ממשיכים את תהליך הצמיחה להפוך לאוניברסיטה". הוא מספר כי מספר התוכניות לתואר שני אף גדלו השנה, היום יש 15 תוכניות כאלה, והן כבר התמלאו בנרשמים. עם זאת הוא מודע לכך שלצד הסטודנטים שאופטימיים וחשים ביטחון לגור ולחיות ליד הגבול יש גם כאלה שחוששים. "זה מובן, לא כל כך מהר נעלמות תמונות ה-7 באוקטובר", אמר.
ערב המלחמה היו רשומים במכללה קרוב ל-5,000 סטודנטים, בשנה אחר כך מספרם ירד ל-4,500 ובשנת הלימודים הקרובה, תשפ"ו, יתחילו ללמוד במוסד האקדמי 4,800 סטודנטים. המכללה היתה בתהליך צמיחה קבוע במספר הסטודנטים שלפני שנתיים נבלם, אבל שם משוכנעים שמגמת הגידול תחזור לקצב שקדם למלחמה. "בקרוב נהפוך לאוניברסיטה ובתוך חמש שנים ילמדו פה 8,000 סטודנטים", אמר כהן.
המוסד החינוכי שבאצבע הגליל פועל כבר קרוב ל-70 שנה ומזה 30 שנים כמוסד אקדמי. כעת הוא קרוב להפוך לאוניברסיטה ששמה יהיה "אוניברסיטת קרית שמונה". במהלך שנות קיומה התפתח דנ"א שמייחד את המוסד החינוכי שעיקרי המאפיינים שלו הם האווירה המשפחתית-קהילתית, המיקום בטבע ובין נחלי הגליל, או פשוט במילה אחת שנשמעה פעמים רבות ביום הפתוח - וייב (vibe). רותם ויטה שמסיימת את לימודי התואר הראשון סיפרה למתעניינים שהגיעו ליום הפתוח על הרגע שבו החליטה ללמוד בתל חי: "כבר נרשמתי למכללה אחרת וחברה המליצה קודם לנסוע לתל חי רק כדי להרגיש את המקום. הגעתי צפונה ביום חורפי, נעמדתי במכללה, מצפון ראיתי את החרמון המושלג וזאת היתה תמונה מדהימה. באותו רגע החלטתי להירשם לתל חי", ניסתה לשכנע את המתלבטים.
לדברי כהן "המכללה נתפסת כמנוע צמיחה חברתי וכלכלי של הגליל העליון". אלפי הסטודנטים שלומדים בתל-חי הפכו במרוצת השנים לכוח משמעותי באיזור. השפעתם ניכרת בתחומים רבים - כעובדים בעסקים, כשוכרי דירות, כמבלים, כיזמים, כמדריכים ומתנדבים בגופים חברתיים ובעמותות. לכן אותה רוח צעירה של יצירה, תרומה ומעורבות של הסטודנטים משמעותית מאוד להתאוששות ישובי הגליל העליון ולכן רבים מביטים לעבר הגבעה שעליה ניצבת המכללה בציפיה גדולה. שובם של הסטודנטים ושובו של הוייב יהיו מרכיב הכרחי בתהליך השיקום והצמיחה המיוחל.
למי שעדשות המשקפיים שלו נהיו עכורות בשנים האחרונות בעקבות המלחמה הנוראית והקרע שנפער בין אזרחי המדינה, המפגש עם הצעירים שמחליטים דווקא עכשיו לבוא לגור וללמוד בגליל העליון, נראה ונשמע שונה כל כך מההוויה השולטת. כך, לדוגמה, יואב שישקוף ממושב אילניה שהגיע ליום הפתוח אמר: "בהתחלה חשבתי על לימודים באוניברסיטאות ירושלים או באר שבע. עכשיו אני מעדיף דווקא ללמוד פה, בתל חי, מתוך רצון לחזק את האיזור. כן, אפשר לקרוא לזה ציונות", אמר. במלחמה הוא התנדב בעזרה לישובים שנפגעו וזה נראה לו המשך טבעי לאותו מהלך שבו הוא מאמין.
דניאל רונן, חייל מילואים מתל אביב, שירת תקופה ממושכת במטולה השכנה. גם הוא מסביר שההתעניינות בלימודים בתל חי נובעת מרצון "לבוא ולעזור בשיקום הצפון", זאת לצד הרצון ללמוד ולגור מחוץ לעיר, קרוב לטבע. ליום הפתוח הגיעה איתו גם אחותו, איילת רונן, שבודקת גם כן לימודים בתל חי.
עשרות מתעניינים שהגיעו להשתתף בפאנל עם סטודנטים במכללה, לא העלו בפניהם אפילו שאלה אחת בנושאים של ביטחון, ממ"דים, כיתות כוננות ושאר סוגיות בוערות של חיים בקרבה לגבול עם לבנון. אופיר שטיין, סטודנט ותיק, הסביר כי עבורו המלחמה אפילו סיימה את ההתלבטות אם לעזוב את הגליל או להישאר. הוא הגיע לגליל העליון מקיבוצו, בית השיטה, והתגורר בדירה ששכר בקיבוץ כפר גלעדי. סיים תואר ראשון והחליט להתחיל תואר שני בהתנהגות אירגונית, אבל לא היה בטוח שזה יקרה גם כן בתל-חי. "יש באיזור מצוקת עבודה והחיים פה לא פשוטים. בגליל יש קושי להתפתח", הסביר את המחשבות ללמוד במקום אחר. דווקא המלחמה שגרמה למשבר עמוק באיזור היתה עבורו הארוע שבעקבותיו החליט להישאר. "אין לי ספק, אני רואה פה את העתיד. יהיו פה עכשיו הרבה הזדמנויות חדשות ומקום להתחדשות. עכשיו המניה של הגליל לפני העליה הגדולה שלה, אני רואה פה הזדמנות ענקית וממליץ להשקיע בה", הסביר כמשווק של עתיד הגליל.
"עד היום הדימוי היה שהסטודנטים באים לתל חי בגלל הנחלים שמסביב, ועכשיו קורה פה משהו מיוחד ברוח שמביאים איתה הצעירים", אמר גרינברג. "בגלל מה שקרה בצפון, לא באים עכשיו בגלל הנחל אלא בגלל רצון להיות חלק מהסיפור של התחדשות הגליל", הוסיף.
אבל האופטימיות ורוח העשיה שמביאים איתם הצעירים חייבת להיפגש עם יוזמה והשקעה של מדינת ישראל, כדי שאכן המכללה תחזור להיות מנוע הצמיחה של הגליל. כהן מסביר ש"הסטודנטים באים בשביל תואר וחוויה, ובסוף הלימודים 70-80 אחוזים מהם רוצים להישאר בגליל, אבל אז נכנסות סוגיות של תעסוקה ובסוף מעטים נשארו לגור פה".