המזרח התיכון הוא אזור שבו לעיתים קרובות הפסימיים צודקים. עם זאת, אם נביט מהמפרץ ומישראל וננתח את חמש השנים האחרונות, נראה שהסכמי אברהם הם הבשורה הטובה ביותר שהייתה באזור בעשורים האחרונים.
הסכמים אלו היו, ונשארו, על יצירת יציבות ושלום באזורנו. רבים עשויים לחלוק על כך כעת, במיוחד לאחר פרוץ המלחמה האחרונה, אך מחלוקות אלו נובעות לעיתים קרובות מסירוב לראות את התמונה הרחבה. התמונה הרחבה היא זו: הסכמי אברהם, וכל צעד אמיתי לנורמליזציה או לפתרון שתי מדינות, אינם יכולים להצליח מבלי לטפל באויבים האמיתיים של האזור. אויבים אלה כללו מאז ומתמיד ארגוני טרור כגון חמאס, החות'ים וחיזבאללה - שחקנים הנתמכים וממומנים על ידי המשטר הקיצוני באיראן. אם לא נעקר את האיומים הללו מהשורש, כל ניסיון לבנות שלום נמצא בסכנת קריסה.
הטרגדיה של ה-7 באוקטובר הזכירה לנו שוב: חיי חפים מפשע אבדו בשל פעולות הטרור של חמאס וניסיונותיהם המכוונים לחבל בהרחבת הסכמי אברהם ובמאמצי הנורמליזציה בין סעודיה לישראל. המלחמה גם הביאה לאובדן חיי פלסטינים חפים מפשע. אך מתקפה זו, כמו קודמותיה, תיכשל. מלחמות מסתיימות. בסופו של דבר, הפתרון האמיתי היחיד לבעיות האזור שלנו הוא שלום בין עמים. גם אם יקח זמן. מאז חתימת הסכמי אברהם, חזינו בשינויים מוחשיים וחיוביים.
סודאן הוסרה מרשימת המדינות התומכות בטרור. הנורמליזציה עם מרוקו יצרה גלים משלה ברחבי האזור. באופן הבולט ביותר, איחוד האמירויות בנה מודל של שלום חם עם ישראל. בכל פעם שאנו מבקרים באמירויות ורואים כיצד מאות אלפי ישראלים ויהודים מכל העולם מתקבלים בברכה, אנו מבינים שההסכמים מעולם לא עסקו רק בכלכלה. הם עסקו בבניית קשרים אמיתיים בין אנשים. זהו מודל שעלינו להמשיך לשאוף אליו. בבחריין, עם זאת, עדיין נדרש מאמץ נוסף. ארגונים מסוימים עדיין אינם מגלים אמפתיה כלפי הקורבנות הישראלים ונותרים מונעים על ידי אג'נדות פוליטיות צרות, במקום על ידי חזון השלום הרחב.
ובכל זאת, אין מדובר במקרה אבוד. אנשים אינם רוצים לחיות לנצח במעגל של שנאה. עם החינוך הנכון, עם מנהיגים שקולים שנמנעים מהסתה, נוכל לקרב את הדור הבא למה שבאמת טוב לאזור הזה. הסכמי אברהם יתרחבו ברגע שהאיומים לשלום יוסרו, ברגע שנשב יחד ונחויב לבנות מזרח תיכון שבו כולם יכולים לחיות בביטחון ובכבוד.
הלקח ברור: צמיחה כלכלית, הזדמנויות וקשרים אנושיים אמיתיים נובעים מהשלום. השלום החם שכבר נראה בין איחוד האמירויות לישראל הוא הוכחה לכך. עלינו להתנגד לחזרה על טעויות ה"שלום הקר" שנראו במקומות אחרים. המשימה שלפנינו היא לטפח אמון, לבסס ביטחון ולחנך לדו קיום - משום שביטחון אישי חייב להיות זכות מולדת של כולם. אם נביט בדוגמה המצרית, דור אחר דור הוזן בשנאה.
הנשיא אנוואר סאדאת שילם על כך בחייו, כמו גם ראש הממשלה יצחק רבין, אך הדוגמה המצרית הייתה מובנת משום ששתי המדינות נלחמו זו בזו ותאי האחים המוסלמים היו פעילים מאוד. סיכויי מדינות המפרץ להשיג שלום חם גבוהים יותר, משום שמעולם לא ניהלו מלחמה ישירה עם ישראל. השנאה היא מוזנת על ידי נאמני משטר האייתולות וסונים קיצוניים.
עלינו לעשות הכל כדי שעד שנת 2030 יצטרפו עוד מדינות להסכמי אברהם, כאשר נציין עשור ראשון לחתימתם. לשם כך נדרשת קואליציה בין המדינות המרכזיות באזור נגד הקיצוניים שיעשו הכל כדי להמשיך לכבות את האור בקצה המנהרה.
זוהי אמונתנו גם היום, בדיוק כפי שהייתה ביום חתימת הסכמי אברהם - והיא תישאר כך עד שהשלום באמת יהפוך לשפה המרכזית של האזור שלנו.