במהלך מלחמת "חרבות ברזל", כששירות המילואים הפך לחלק בלתי נפרד מהמאמץ הצבאי, ורגע נוסף לפני גיוס נוסף בתוכניות לכיבוש עזה, עולה שאלה קריטית כיצד זה משפיע על הפן הפסיכולוגי והנפשי של החיילים במיל' ובסדיר.
כדי לבחון זאת, ערכו החוקרות ד"ר בת־אל חזן־לירן ופרופ' עפרה וולטר מהפקולטה לחינוך באקדמית תל חי מחקר מקיף שהתפרסם לאחרונה במכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.
במחקר השתתפו 233 חיילים. חלקם חיילי חובה (סדירים) וחלקם חיילי מילואים. המחקר התמקד בשלושה מרכיבים: הון פסיכולוגי (PsyCap)- הכולל חוסן, אופטימיות, תקווה ותחושת מסוגלות. תמיכה חברתית- רמת הסיוע והעזרה שהחיילים מקבלים מהסביבה החברתית והצבאית. רווחה סובייקטיבית (SWB)- שביעות רצון מהחיים ותחושת אושר כללית.
הממצאים העיקריים מצאו כי יש יתרון למילואימניקים בתחומי החוסן וההון הפסיכולוגי בהשוואה לחיילי הסדיר. בנוסף נמצא כי למרות הקושי, ישנה יותר יותר שביעות רצון מהחיים ותחושה טובה יותר כלפי מצבם האישי. לגבי נושא התמיכה החברתית ורמת הסיוע, כאן המצב היה די דומה עם יתרון קל לאנשי המיל' על ההבנה והתמיכה של החברה בישראל לגבי מצבם.
לעומת זאת, חיילי הסדיר, צעירים יותר ובעלי פחות ניסיון חיים הציגו רמות נמוכות יותר של חוסן פסיכולוגי ורווחה אישית. המשמעות הישירה היא שהם פגיעים הרבה יותר, עלולים להישחק מהר יותר מאתגרי השירות הצבאי המתמשך.
בנוסף מצאו החוקרות קשר הדוק בין ההון הפסיכולוגי לבין הרווחה הסובייקטיבית, כלומר, חיילים בעלי רמות גבוהות יותר של חוסן, תקווה ואופטימיות, דיווחו גם על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם וחייל שיש לו תמיכה גדולה יותר נהנה מחוסן פסיכולוגי רחב יותר.
הממצאים מחדדים את הפער. המילואימניקים נהנים מיתרון פסיכולוגי מובהק שמאפשר להם להתמודד טוב יותר עם לחצי המלחמה. לעומתם, חיילי החובה נמצאים בעמדה פחות טובה, וזקוקים לתמיכה חיצונית כדי לשמור על רווחתם הנפשית.
החוקרות הדגישו כי פער זה אינו רק ממצא מחקרי אלא גם הזדמנות מעשית לחיילי מילואים, בזכות החוסן שהם מביאים משגרת חייהם האזרחית, משמשים פעמים רבות כמקור כוח ותמיכה עבור החיילים הסדירים. לאור ממצאים אלה החוקרות מדגישות כי יש חשיבות רבה להשקעה בחיזוק המשאבים הפסיכולוגיים של חיילי הסדיר, תמיכה חברתית איננה רק גורם משני, אלא מרכיב מרכזי בהסבר הרווחה הנפשית. צה"ל ומערכת הבריאות יכולים וצריכים לפתח מודלים שמבוססים על שיתופי פעולה בין מילואימניקים לסדירים, בהם הוותיקים ישמשו כמנטורים ויעבירו מהניסיון ומהחוסן שלהם לדור הצעיר.
המחקר הדגיש כי המילואימניקים אינם רק כוח מבצעי אלא גם מקור עוצמה פסיכולוגית לצבא. הפער שזוהה מול החיילים הסדירים הוא תמרור אזהרה, אך גם פתח ליצירת תוכניות חדשות שיחזקו את הדור הצעיר באמצעות החוסן של הוותיקים.