ללא תוכנית שיקום וללא ליווי ופיקוח: רק 15% מהאסירים הפליליים בישראל משתחררים בשחרור מוקדם. 85% משתחררים מהכלא לאחר מאסר מלא. הסנגוריה הציבורית בדקה מהם החסמים הגורמים לשיעור הנמוך כל כך.
הסנגוריה הציבורית השלימה לאחרונה מחקר שבדק את נושא השחרורים המוקדמים של אסירים פליליים במדינת ישראל ומצא נתון מטריד. למרות היתרונות הרבים הטמונים בשחרור מוקדם מבתי הכלא וביניהם, חיסכון במשאבי המדינה, צמצום הצפיפות בבתי הכלא ותמרוץ אסירים להשתתף בפעילויות שיקום - רק מיעוט מזערי כאמור מהאסירים הפליליים שהשתחררו בשנים האחרונות מבתי הכלא, השתחררו בשחרור מוקדם, כך עולה מנתונים שהגיעו לידי וואלה.
אלה נתונים מדאיגים ומטרידים דווקא בימים שבהם משבר הכליאה בישראל מתעצם לנוכח הצפיפות הגדולה בבתי הכלא. מנתונים עדכניים של שב"ס מסוף חודש יוני, עולה כי מצבת הכלואים בבתי הכלא עומדת כיום על 24,049, כאשר מתוכם כעשרת אלפים כלואים הם אסירים ועצירים ביטחוניים. בשל הצפיפות הגדולה, כארבעת אלפים ושש מאות כלואים לנים על גבי מזרונים ולא על גבי מיטות, 1,600 מתוכם הם אסירים פליליים. 14,721 (60% מכלל האסירים) מוחזקים בתנאים שאינם עומדים בתנאים שנקבעו בב"גצ שטח המחייה, שקבע 4.5 מ"ר לכל כלוא.
כשמחברים את הנתונים הללו, עם היתרונות שבשחרור המוקדם מבתי הכלא, אי אפשר שלא לתהות מדוע שיעור השחרורים המוקדמים בישראל נמוך כל כך. מהמחקר עולה כי מידי שנה משתחררים כעשרת אלפים אסירים פליליים. רק כאלף וחמש מאות מהם משתחררים בשחרור מוקדם - בעוד אלפים אחרים משרתים עונש מאסר מלא ומשתחררים ללא תוכנית שיקום וללא ליווי ופיקוח.
במחקר נבדקו החסמים הגורמים לשיעור הנמוך כל כך של השחרור המוקדם, זאת על אף היתרונות הרבים הטמונים בו ולמרות שמחקרים הראו כי אסירם ששוחררו בשחרור מוקדם מועדים פחות לחזור לפשע, לעומת מי ששוחרר לאחר שריצה את עונשו באופן מלא - כמעט פי 2. ההסבר לפער זה טמון בין היתר בכך שאסירים בשחרור מוקדם מחויבים כאמור, להשתתף בתוכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (רש"א), הם נתונים לפיקוח ושחרורם מבוצע באופן הדרגתי ומבוקר.
בין היתר נמצא במחקר כי רק ב-15% מהתיקים שבהם התקבלה החלטה מהותית של ועדת השחרורים על שחרור או דחיה, הייתה הסכמה של הפרקליטות לשחרור. שיעורי ההסכמה הנמוכים התקבלו גם ביחס לאסירים במאסר ראשון ואף ביחס לאסירים שעברו טיפול ויש עבורם תוכנית שיקום ברש"א. חסם נוסף הוא הטיפול המוגבל בכלא. כרק כ 40% מאסירים שעניינם נדון בוועדות, זכו לעבור הליכי טיפול/שיקום בכלא. עוד עולה מהמחקר כי כ 45% מאסירים שהגישו בקשה לשחרור מוקדם, ויתרו באמצע התהליך וביקשו למחוק את בקשתם. נתון זה מתייחס בעיקר לאסירים 'קלים' - אלה בעלי תקופת מאסר קצרה או אלה שנמצאים במאסר ראשון אשר מבינים כי סיכויי השחרור בוועדות הם נמוכים.
בסנגוריה הציבורית מציעים פתרונות. בין היתר, תיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר אשר יקבע ברירת מחדל של שחרור מוקדם במקרים מסוימים כמו כאשר יש מאסרים קצרים, מאסר ראשון או התנהגות טובה של האסיר. בנוסף, הם מציעים לשנות את המדיניות בוועדות השחרורים ולהרחיב את תוכניות השיקום/טיפול בכלא.
עו"ד אן סוצ'יו מהסניגוריה הציבורית: "שחרור מוקדם של אסירים מבטיח שהחזרה של האסיר לחברה תעשה באופן הדרגתי ומפוקח עם תוכנית שיקום צמודה. למרות היתרונות המובהקים לאסיר עצמו ולציבור כולו, ועל אף שישראל מצויה במשבר כליאה חמור ביותר, הנתונים שבדקנו מלמדים על קיומם של חסמים רבים שמותירים את רוב האסירים ללא סיכוי לשחרור מוקדם. ההתמודדות עם הנתונים העגומים מחייבת התגייסות דחופה של כל הגורמים המעורבים בתהליך - שב"ס, הפרקליטות, הנהלת בתי המשפט והרשות לשיקום האסיר".