אתמול, לאחר שהמשפחות נתנו את הסכמתן לנתיחת גופות ההרוגים מאירוע הטביעה בתל אביב, בוצעו נתיחות במכון לרפואה משפטית באבו כביר בליווי רופא מטעם המשפחה. שעות לאחר מכן, הובאו השניים, אמין זערור בן ה-18 ובהאא שוויקי בן ה-28, למנוחות בבית העלמין בירושלים, שם ליוו אותם בני משפחה וחברים בדרכם האחרונה.
במקביל, שלושה ימים אחרי האירוע שהתרחש בחוף העלייה בתל אביב, איברהים שוויקי, דוד המשפחה ואב לאחד הניצולים, מתאר בריאיון לוואלה את רגעי האימה שבהם ראה את בנו טובע לנגד עיניו. עדותו חושפת רגעי חילוץ דרמטיים, לצד האשמות קשות כלפי השיטור הימי, שלדבריו לא רק שלא סייע אלא אף מנע הצלה.
"ישבנו בחוף, עשינו קפה עם הרגליים חצי בתוך המים", הוא משחזר. "ארבעה צעירים מהמשפחה ישבו לידנו. פתאום הגיע גל עצום, לקח אותם עשרים מטר אחורה וכולם נעלמו. ראינו אותם מסמנים בידיים 'הצילו'. אני רואה את הבן שלי צועק לי 'אבא, תבוא אליי'. הוא אומר לי 'אני לא יכול יותר'. הרגשתי שאני נחנק שאני רואה את הבן שלי עומד למות מולי".
באותו רגע, איברהים זינק: "הרמתי את הבגדים שלי, זרקתי את הטלפון, מצאתי חבל והתחלתי לזחול. ניסיתי לסחוב, ניסיתי להגיע, ואז בא גל נוסף וסחף אותם עוד יותר. כבר לא הצלחתי. החזקתי את החבל וראיתי איך הבן שלי הולך למות. אני צועק:'משטרה, תעשו משהו'. והאונייה עומדת במקום. אני מתחנן: 'תזרקו להם משהו'. ואז פתאום ראיתי את האונייה נותנת גז עולה ויורדת עליהם. אחד נסחף ימינה, אחד שמאלה ושניים נעלמו".
לדבריו, כאשר התקרב לאונייה, השוטרים טענו כי חילצו שניים אך לגבי האחרים "לא יודעים". "עמדתי שם, תפסתי את הראש, שאלתי את עצמי איפה הם. ושום דבר. הסירה עומדת, ואני נשארתי עם תעלומה בראש מה קרה שם?".
הסיפור המטלטל קיבל ממד נוסף כשבנו שניצל התעורר בבית החולים. "הוא עבר ניתוח קשה. הדבר הראשון ששאלתי אותו זה 'מה קרה שם?'. ואז הבנתי למה האונייה עמדה. הבן שלי סיפר שעלה על הסולם, ראה את בהאא מת על האונייה ואז שוטר התחיל לדחוף אותו ברגליים אל המדחף ולא נתן לו לעלות. הוא התחנן: 'תציל אותי', והוא דחף אותו למים".
האב מדגיש כי על גופו של בנו ניכרים סימנים ברורים: "הידיים שלו מלאות חתכים, הרגליים שלו פצועות. הוא סיפר לי, שהשוטר נתן לו מכות בידיים והפיל אותו. זה ילד בן 13 שמבקש הצלה, ואתה דוחף אותו לים?".
הבן ששרד נמצא כעת במצב קשה. "הרגל השמאלית שלו משותקת, הוא הפך לנכה", מספר האב. "בנפש הוא מרוסק. היום הוא שומע עברית ואומר בפחד 'תעזוב אותי, אתה רוצה להרוג אותי'. הילד הזה גדל עם חברים יהודים, ופתאום מפחד מהם. זה לא הילד שאני מכיר".
איברהים מוסיף כי בנו ראה מקרוב את חבריו נאבקים לחיים: "הם צעקו בערבית 'תעזרו לי, תוציא אותי, אני רק ילד בן 13'. אבל השוטר לא מרים אותם. בהאא שנהרג באסון, אב לשני ילדים קטנים, ואמין, הבן היחיד של אמו אחרי 22 שנה, שניהם מתו מול העיניים שלו. הבן שלי אומר לי: 'הרמתי אותו על הכתף שלי אחרי שמת'".
בדבריו מתייחס האב גם לאמו של אמין: "22 שנה היא לא הצליחה להביא ילדים, ואז נולד לה אמין, האור של הבית. ועכשיו, אחרי 18 שנה, היא ראתה אותו מת מול העיניים שלה ולא יכלה לעשות כלום. מאז היא לא מדברת, מצבה הנפשי קשה מאוד".
הוא נשמע שבור אך גם זועם: "איך לשוטר אין לב? ילד בן 13 מתחנן 'תציל אותי', ואתה זורק אותו למים ודורס לו את הידיים? איך אתה חוזר הביתה ורואה את הילדים שלך? אם אמא שלך הייתה נופלת לי באוטובוס, הייתי מרים אותה ומחזיק אותה ביד שלא תיפגע. אבל הבן שלי התחנן שתצילו אותו ואתם זרקתם אותו. לבהאא נשארו שני ילדים קטנים, בת שנתיים ובן ארבע. איך הם יחיו בלי אבא? אמין ילד יחיד, אמא שלו לא מסוגלת לדבר מאז".
ולבסוף הוא מזכיר את אירועי השבעה באוקטובר: "שם היו אנשים אחרים, לא משלנו, ובכל זאת נלחמנו להציל. אז מה ההבדל? אנחנו חיים ביחד. לי יש לב, לילדים שלי יש לב. אני נהג אוטובוס תיירות, אם דרסתי חתול, אני עוצר, מרים אותו מהכביש ושם בצד. ואתם ראיתם בני אדם טובעים, זרקתם אותם. זה קרע לי את הלב. כל החיים לא אשן. כל החיים אזכור את האסון הזה".
ממשטרת ישראל נמסר: "האירוע מצוי בבדיקת הגורמים המוסמכים ועל כן בשלב זה לא נוכל להתייחס".