הרחובות בתל אביב נראו היום (ראשון) אחרת. לאורך רחוב שינקין השוקק בתל אביב ניתן היה לראות חנות אחת סגורה ולצידה אחרת פתוחה ללקוחות. פחות אנשים הסתובבו במדרכות, ואווירת השביתה הכללית הורגשה גם בין דלתות העסקים, חלק בחרו להשבית את פרנסתם כמחאה, בעוד אחרים המשיכו בשגרה.
גלית אלימלך, בעלת עסק בכפר סבא, תיארה לוואלה את ההתלבטות הקשה: "היה לי קשה להחליט לסגור את העסק, כי בסוף יום גם ככה כל כך הרבה הפסדנו בשנתיים האלה, אבל שאני רואה אמא עם תמונה של הבן שלה ששבוי עוד בידי הרוצחים האכזריים האלה אני לא מסוגלת להישאר אדישה, סגרתי את העסק, ואם צריך נסגור שוב, עד שכולם יחזרו".
אסף בר מוחא, בעל עסק מראשון לציון, בחר גם הוא לסגור. "אין לי ספק בכלל שהמקום שלי היום להיות בו זה בכבישים עם משפחות החטופים ולא בעסק", סיפר בר מוחא. "אני לא מרגיש נוח לפתוח עסק ביום כזה כשיש מחאה כל כך חשובה בחוץ. פרנסה זה משמיים, הפסדנו הרבה במלחמה הזאת, אז נפסיד גם היום, אין מה לעשות. יש לי בן שמשרת בגבעתי בעזה, כבר 200 ימים שלא רואה בית, אני דואג לו, רוצה רק שיחזור הביתה, מפחד שהוא יחזור בארון, יש חטופים שצריך להחזיר ויש חיילים שכבר מאסו במילואים, ויש הורים שמחכים להם בבית. אני מדבר עם דמעות בעיניים, די כבר, שיחזירו את כולם, ושנספיק לדאוג מהבוקר עד הלילה כל היום".
אורית בר כהן, בעלת עסק בתל אביב, הצהירה כי ברור לחלוטין עבורה כי היא תסגור את העסק כחלק מהמחאה. "סגרתי ועוד איך אני אסגור", היא אמרה. "אז הפסדתי כמה שקלים אז מה? כדי לתמוך בהורים שלא קיבלו את הילדים שלהם חזרה הביתה. יש כסף שנרוויח ביום הזה ששווה יותר מהם? שנפתח כאילו לא קורה כלום היום? אז מה אני שווה כאזרחית במדינה אם אני לא אסגור לפחות את העסק שלי ליום אחד. אני לא מפחדת להגיד את הדעה שלי ואם יש לי לקוחות שלא נאה להם שסגרתי היום, שלא יבואו לקנות אצלי יותר. כולנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהירתם ביד אחת מול הממשלה ולדאוג לעשות הכל כדי שהחטופים שלנו יחזרו הביתה".
חלק סברו שהשבתת המשק ליום היא טעות: "היום זה טעות לסגור", טען חיים פרץ, בעל עסק בשוק הכרמל. "לגבי המלחמה אין ספק שצריך לסיים אותה פעם אחת ולתמיד, והיינו צריכים לעשות את זה מהתחלה לא עכשיו. אבל מי אני שיכול להגיד את הדעה שלי? יש אנשים מעליי שקובעים במדינה, אני מקווה שעושים את הצעד הנכון, כי לפי דעתי צריך לעשות את הכל ולהחזיר את כולם לשגרה, כי המצב לא טוב, המצב הכלכלי לא טוב במדינה ומרגישים את זה גם בעבודה וגם ביום יום בפחד של האנשים ובמחייה".
לואי חלבי, בעל עסק בתל אביב, חושב אחרת. "צריך לכבוש את עזה, לא להסכים לשום עסקה ולשום דבר", אמר. "זה כמו שקרה עם אחינו הדרוזים בסוריה ויצאנו לשם כדי לעזור, ככה צריכים לעשות כל העם היהודי לצאת ולשרוף, ולעשות הכל כדי להחזיר את החטופים הביתה". בעל עסק נוסף חיזק את הדברים: "עד הניצחון המוחלט כי אין מי לדבר בצד השני, הם מבינים רק כוח, הלוואי והיה אחרת".
אחרים הדגישו כי הפתרון נמצא רק בהכרעה צבאית. "צריך להמשיך עד הניצחון המוחלט כי כל מה שעשינו הם סירבו", אמר אחד מהם. "אין עם מי לדבר בצד השני, כל מה שעשינו עד עכשיו הם סירבו, לצערי הרב מה שיש להם עם החללים והחטופים זה להחזיר אותם רק בהכרעה עד הסוף לכבוש את עזה כי אין דרך אחרת, ומה שחשוב בכל ההפגנות האלה זה שזה רק נותן כוח לחמאס, מה זה יתן? מה אתם עושים? תתפקחו כבר, זה נאצים שמה, זה חלאות המים האנושי, אי אפשר לעשות איתם עסק, רק להשמיד ובעזרת השם להוציא את החטופים, באנו לקראתם, מרחו אותנו, נגמר. זהו, וההפגנות האלה זה רק טרלול, זה הכל פוליטי, די מספיק, די".
אוראל חיימו, בעל עסק נוסף בתל אביב, סבר גם הוא שהשביתה תפגע בהחזרת החטופים: "אם הייתי חושב שזה עוזר הייתי סוגר חד משמעית, זה שיסגרו את העסקים והחסימות כבישים זה מה שפוגע בהחזקת החטופים, רק להיות מאוחדים ביחד".
עמית וקנין, בעל עסק בשוק הכרמל, הסביר את מניעיו האישיים לפתיחת העסק: "לא סגרתי את העסק, מי ישלם לי? מי יפרנס אותי? מי יתן לי כסף? יש לי בית, יש לי אישה, יש לי ילדים לפרנס, חכמים גדולים אלה שלא פתחו את העסקים שלהם, אולי יש להם מתחת לבלטות ואף אחד לא יודע".
אלי אלבז, מנעולן, מחולון, שתמך במחאה והשתתף בשביתה אמר: "אני מאוד תומך במחאות האלה, ברור לכולם שהם צריכים לחזור הביתה עכשיו! לא הגיוני שנמשיך את החיים ויש לנו חטופים במנהרות למעלה משנה וחצי, צריך לעשות הכל שהחטופים והחיילים שלנו יחזרו בשלום".
אור ינוקו, בעל עסק משינקין בתל אביב, סיכם: "אני לא חושב שלסגור את העסקים, זה מה שיגרום לממשלה שכבר שנתיים מעכבת את הדברים מהרבה סיבות ואינטרסים, יגידו אוקיי בוא נסגור עסקה, ואז מה קורה? העסקים נסגרים והכלכלה נפגעת".
כך נראו הרחובות היום, בין חנויות מוגפות לאור הזדהות עם משפחות החטופים לבין עסקים שנפתחו מתוך אמונה שאין דרך אחרת מלבד הכרעה צבאית. מחלוקת אחת, רחובות חצויים, ושאלה אחת שממשיכה ללוות את ישראל: מתי יחזרו החטופים הביתה.