בחודש יולי האחרון נטבחו, נאנסו ונשדדו אלפי בני ובנות הקהילה הדרוזית במחוז סווידא שבדרום סוריה. נכבדי העדה הושפלו בגסות. מה שהתחיל כרצח מקומי של צעיר דרוזי בדמשק התדרדר במהרה לגל חטיפות הדדיות, מעשי טבח ותקיפות רחבות היקף מצד מיליציות פרו-טורקיות וגורמים בדואיים מקומיים. את הפשעים הם תיעדו והפיצו ברשתות החברתיות כחלק מהטרור. עד לרגע זה נתונה האוכלוסייה במצור אכזרי, והעולם - שותק.
"בזמנו אמרתי שכשאסד ייפול אז בישראל צריך להוריד את הדגל לחצי התורן - לא התבדיתי", אומר לוואלה אל"מ במיל' ד"ר ענאן ווהבי מדלית אל כרמל. ווהבי, מעמיתי המכון לחקר הטרור באוניברסיטת רייכמן, שבצה"ל שירת באגף המודיעין, שימש מפקד במערך מבצעי ומפקד מערך בתחום התודעה האסטרטגית הבינלאומית, לוחמה פסיכולוגית ולוחמת סייבר ועוטר פעמיים בצל"ש הרמטכ"ל, הוא אחד ממובילי הדו"ח. במשרד ראש הממשלה הוא החזיק בתיק סוריה. "יש שם מצור דה-פקטו על הדרוזים. יש שם מתקפה של טרור על הדרוזים", הוא אומר ומדגיש את הקווים המשותפים ל-7 באוקטובר, "זה טרור עם אותו מקור להצדקה של הרצח, האונס, הביזה".
עכשיו, המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן מזהיר: ישראל לא יכולה להרשות לעצמה התבססות של גורמי טרור עוינים על גבולה הצפוני. השאלה איננה האם להתערב - אלא איך. מחוז סווידא הפך ל"זירה שהעולם שכח" - אך ישראל אינה יכולה להתעלם. עבור ישראל זהו מבחן כפול: מוסרי, כלפי העדה הדרוזית שנמצאת במצוקה קיומית; ואסטרטגי, מול האיומים על גבולה הצפוני והמערך האזורי כולו.
נייר העמדה שיזם נשיא רייכמן, פרופסור בועז גנור, מחלוצי חקר הטרור באקדמיה ומייסד המכון הבין-לאומי למדיניות נגד טרור ושהכינו שמונה מעמיתי המכון, בהם ד"ר ווהבי, מתריע כי מעורבות יתר עלולה לגרור את ישראל למלחמת התשה בסוריה, להחריף את יחסיה עם טורקיה ואף להצית מחאות פנימיות בקרב הדרוזים בישראל - עד כדי סירוב שירות ביטחוני. אבל אם ישראל תשב מנגד, עלולים ארגוני טרור להתבסס סמוך לגבול, ודרום סוריה עלול להפוך לבסיס לפיגועים. במישור המדיני, קיים רקע חשש שהמשטר החדש בראשות ג'ולאני ינצל את המשבר כדי לבסס לגיטימציה בינלאומית כ"טרוריסט בחליפה".
מנגד, הדו"ח מציין את פוטנציאל המדיני שהשינוי הטקטוני טומן בחובו. ישראל יכולה לטפח קשרים עם קבוצות פרו-ערביות לקראת "היום שאחרי", לחזק את מחויבותה כלפי הדרוזים בישראל ולהעביר מסר של סולידריות לכלל המיעוטים בסוריה, לתרום לייצוב הדרום הסורי ולחזק את הגוש האזורי המתון בראשות סעודיה ומצרים, ולעגן את מעמדה כשותפה מרכזית בהסדר אזורי רחב בהובלת ארה"ב.
בתוך כל אלה, העיתונאי ברק רביד חשף לפני מספר ימים כי ישראל וארצות הברית שוקלות להקים מסדרון הומניטרי קבוע לסווידא. לפי דיווחים, המהלך עשוי להתבצע בהסכמה שקטה עם דמשק, ולהפוך לכלי מפתח בהעברת סיוע רפואי ומזון. חבר הקונגרס האמריקאי אברהם חמאדה, קצין מודיעין מילואים לשעבר בצבא ארצות הברית, בדילוג ראשון מזה עשרות שנים בו פקיד אמריקאי נוסע בין ירושלים לדמשק. שהה השבוע בסוריה במשך שש שעות כדי להיפגש עם הנשיא א-שרע ולדון בהחזרת גופתה של פעילת השלום קיילה מולר למשפחתה באריזונה. דן גם בצורך להקים מסדרון הומניטרי מאובטח לאספקה בטוחה של סיוע רפואי והומניטרי לסוואידה, ובאופן מוצהר כדי לקדם את מדיניות "שלום באמצעות כוח" של הנשיא דונלד טראמפ ולהניע את סוריה דווקא בעת הזו להגיע לנורמליזציה עם ישראל ולהצטרף להסכמי אברהם.
ובינתיים, עד אז, הדו"ח מזהיר: מעורבות גלויה מדי של ישראל עלולה להיתפס כ"הטבעת חותם ישראלי" על הדרוזים, ולהפוך אותם למבודדים עוד יותר בתוך סוריה. תמונות המגיעות מסוריה בהן הדרוזים מניפים את דגל ישראל בהוקרת תודה על כי היא ניצבת לצידם ומחזקת אותם, ממוסגרות בסוריה ובעולם הערבי בכלל, כחבירה עם האויב.
כדי להצליח, המסדרון חייב להיות מוסווה במסגרת בינלאומית רחבה - בהובלת ארצות הברית, ירדן וסעודיה - ולא כפרויקט ישראלי מוצהר.
הדו"ח מפרט שורת צעדים שעל ישראל לאמץ:
- סיוע הומניטרי מבוקר - להרחיב את המשלוחים של תרופות, מזון וגנרטורים, אך דרך מנגנונים בינלאומיים (סהר אדום, האו"ם) כדי למנוע פגיעה בדרוזים.
- פעולה צבאית מוגבלת - להימנע מהחדרת כוחות קרקעיים ולבצע רק תקיפות מדויקות מהאוויר במקרה של איום ישיר על הגבול או על הדרוזים.
- מהלכים דיפלומטיים - תיאום הדוק עם ארה"ב, איחוד האמירויות, סעודיה וירדן. מול טורקיה - לקיים ערוץ הידברות חשאי שימנע עימות ישיר.
- קמפיין תודעתי - לחשוף את מעשי הטבח בערוצים בינלאומיים, בראשם "אל-ג'זירה", ולהפריך תעמולה שמציגה את הדרוזים כ"פרוקסי ישראלי".
- ניהול ציפיות מול הדרוזים בישראל - להקים חמ"ל משותף עם הנהגת העדה, לאפשר מחאה לגיטימית אך להציב קווים אדומים מול ניסיונות לפעולה עצמאית מעבר לגבול.
- זהירות מול אוטונומיה - לא להוביל בגלוי את הרעיון, אלא לתמוך בו בעקיפין באמצעות סיוע אזרחי, כדי לא לחשוף את הדרוזים לסטיגמה או לנקמה.
המסדרון ההומניטרי שמתגבש עשוי להוות פתרון ביניים - אם ינוהל בזהירות, בתיאום רחב ובדיסקרטיות. בסופו של דבר, השאלה האמיתית איננה רק אם ישראל תסייע לדרוזים, אלא כיצד תעשה זאת מבלי להפוך אותם למבודדים עוד יותר במולדתם.
ווהבי אומר כי ברקע "מדובר בקמפיין תודעה מאוד מתוחכם, מאורגן ומתוכנן במימון מיליונים רבים, של טורקיה ושל קטאר שהקימה חמ"ל במלון ארבע העונות בדמשק, והכול כדי לסכל את האולטימטום הישראלי שלא ייכנסו מדרום לדמשק כוחות שקשורים במשטר". הוא סבור כי אותו מימון העוסק בלהפליל את הפעילות של ישראל בעזה, עושה ימים כלילות בלהרחיק את התודעה הבינלאומית מהמתרחש בסוריה.
לדבריו, "הם קודם כל יצרו את המשבר כשחידשו בעצם משבר קיים ישן היסטורי בין הדרוזים לבין הבדואים של הר הדרוזים, תוך כך יצאה קריאה בקשה לעזרה כאילו ספונטנית לבני השבטים וכל סוריה ופתאום מגיעים כוחות מאזור השליטה הטורקית בהמוניהם, עם רכבים חדשים, עם ציוד, עם נשק ,עם דלק, עם משכורות עם הכול. ישראל מתבוננת על האירוע הזה בשטח שמבחינתה מפורז, אבל פתאום יש סיפור אחר סיפור ביניים כזה שלא יודעים איך לבלוע אותו".