"כלובשת מדים התפקיד שלי הוא קודם כל להגן על מדינת ישראל ועל מי שחי פה", מצהירה סא"ל מ' (42), ראש ענף קשרי חוץ במנהלת התיאום והקישור לעזה שאחראית, החל מדצמבר 2024, לתאם את הפעילות ההומניטארית ברצועה מול עשרות ארגוני סיוע בינלאומיים. בריאיון מיוחד לוואלה, הקצינה שמנהלת את אחת המשימות הרגישות והמורכבות בעזה, משתפת במורכבות המשימה: "עזה זה אזור מלחמה. זה לא שטח סטרילי", בתחושות הקשות: "הייתי נכנסת לאוטו ופורצת בבכי" - ובמטרה שהפכה למשימת חייה: "החטופים בראש סדר העדיפויות שלי". זהו סיפורה של סא"ל מ'.
"רוב העשייה שלנו כוללת ביצוע תאומים הומניטריים מול גורמים בתוך ומחוץ לרצועת עזה", מספרת סא"ל מ', אם ל-4 ילדים ונשואה להיי-טקיסט שאותו היא מגדירה אב במשרה מלאה. "אנחנו מכניסים סיוע הומניטרי, ואנחנו גם מתאמים הוצאת חולים והחלפת אזרחים זרים שפועלים ברצועה כדי שינועו בבטחה ויצאו בשלום".
מ' מדגישה שהתפקיד שלה לא מתחיל או מסתיים במשאיות הסיוע: "יש גם תיאום שהוא לא בהכרח מזון. כמו ציוד רפואי, מנות דם, ועוד. לכל תיאום יש את הרגישות שלו. מצד אחד, אנחנו נלחמים ובמקביל צריך לעבור כוח רפואי או סיוע הומניטארי תוך כדי או ליד אזור לחימה. מדובר בשני מאמצים שרצים במקביל והם חייבים להסתנכרן. זה מאתגר מאוד ליישם אותה בשטח. כשיש לך איקס אוגדות בשטח, ואתה צריך שאותה משאית או אותה שיירת משאיות תעבור בין כמה אוגדות, או שדיפלומטים עוברים שם. התיאום חייב להיות הדוק", היא מסבירה.
"יש גם טיפול באירועים מתפרצים ובאזורים רגישים כמו ירי לעבר בית חולים שדה באזור המואסי שהיו תלונות של הצלב האדום לירי הרחקה של צה"ל שסיכן אותם. אירועים ותהליכים מהסוג הזה מבוקרים על ידי חמ"ל משותף למתאם פעולות הממשלה בשטחים ולארגוני הסיוע הבינלאומי מתוך בסיס צבאי בנגב".
"אני לא רק מתאמת אלא גם מקבלת את התלונות והטענות מהקהילה הבינלאומית ובוחנת אותן", היא מסבירה. "לפעמים מבוצעת בדיקה ברמה מאוד אינטימית. באחד המקרים, ביקשנו את הקליע מהניתוח של אותו פלסטיני שנורה על מנת להבין מי באמת ירה בו. כל יום יש עשרות תיאומים. למה? כי יש עשרות ארגונים שנעים בשטח ומבצעים משימות מגוונות. אנחנו מתזמנים אותם בכניסה וביציאה וכשיש אירועים. למשל, כשאני מכניסה שיירת משאיות אני לוקחת בחשבון את נושא הבוזזים של הסיוע ולכן צריכה לחשוב מאיזה ציר הם נכנסים".
סא" מ' מספרת על המשימה שדורשת קפדנות רבה ותיאום מדויק: "אחרי שכל ארגון אומר לי כמה משאיות צריכות להיכנס אנחנו בונים להם את התיאום. באיזו שעה נכנסים ועל איזה ציר הם ינועו בכפוף לאישור החטיבה שפועלת במרחב. שיהיה ברור, רוב המשאיות שלהם נבזזות בדרך. אנחנו רואים את זה. יש הרבה משאיות שמושבתות כתוצאה מהבזיזה. טיפסו עליהן, שברו אותן, פינצ'רו גלגלים. הארגונים אומרים שכל עוד מי שבוזז את המשאיות זה האוכלוסייה, זה הציבור, מבחינתם הם מימשו את המשימה שלהם. אנחנו רואים שגם סיוע שנכנס במשאיות הסיוע, עם הלוגו של הארגון הבין-לאומי, נמכר בשווקים. איך עוד רואים השפעה? מחירי המוצרים יורדים כשנכנס יותר. למשל מחירי הקמח ירדו".
הקצינה התייחסה גם לאירועים מורכבים יותר, ובהם הרג עובדים בארגון wck כתוצאה מתקיפה אווירית של צה"ל. "אחרי כל אירוע שקורה אנחנו עוצרים, מתחקרים אותו, לומדים אותו, מנסים רגע להבין למה זה קרה. אנחנו מבצעים המון שיחות עם כלל הגורמים כולל הפיקוד. מסבירים את החשיבות של המשימה. מתווכים מסרים, מפגישים עם גורמים בינלאומיים, לאחרונה הפגשנו בין מפקד אוגדה לראש הצלב האדום שהביא את החשש שלו. כל הזמן מתבצע שיח על איך משפרים ונותנים מענה מיטבי בעולמות הסיוע ההומניטרי. צריך להגיד, בכנות, עזה זה אזור מלחמה. זה לא שטח סטרילי".
סא"ל מ' החלה את שירותה הצבאי ביחידה 9900 באגף המודיעין והתמחתה בהפקת מטרות על הזירה האיראנית. במלחמת לבנון ה-2 עברה לסייע בהפקת מטרות נגד חיזבאללה. מאוחר יותר מילאה שורה של תפקידים ביחידת 8200, בחטיבת ההגנה בסייבר, אגף התכנון, ואחרי שסיימה תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בהצטיינות יתרה התמנתה בסוף שנת 2018 לראש ענף כלכלה במשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים.
משם, התקדמה לתפקיד ראש ענף תאום אזרחי במנהל ביהודה ושומרון ואחראית על התחום הכלכלי מול הרשות הפלסטינית. אולם, המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, הקפיאה את כל התהליכים באיו"ש והיא התמנתה לראש ענף קשרי חוץ כדי לתאם החל מדצמבר 2024 את הפעילות ההומניטארית ברצועת עזה מול עשרות ארגוני הסיוע הבינלאומיים.
מ' מתייחסת ברצינות רבה גם למתח שקיים באוכלוסייה אודות היחס לרצועת עזה, לצלב האדום ולשאר ארגוני הסיוע הבינ"ל - שגם נוכחותם לא מעלימה את טענות ה"הרעבה". "בסוף? אנחנו דרג מבצע, אנחנו לא מגדירים מדיניות. בשביל זה יש דרג מדיני ורמטכ"ל. אנחנו רותמים את כל הארגונים הבין-לאומיים ואת הקהילה הבין-לאומית לביצוע המשימה מקצה לקצה בהנחיית הדרג המדיני והרמטכ"ל. אנחנו מבינים את הרגישויות. אנחנו חלק מכל תוכנית מבצעית".
הביקורת הקשה ביותר שנשמעת סביב הכנסת משאיות הסיוע לעזה נוגעת לתמונות החטופים השדופים והמורעבים שחמאס מפרסם. "כלובשת מדים התפקיד שלי הוא קודם כל להגן על מדינת ישראל ועל מי שחי פה", היא מדגישה. "ולכן החטופים הם בראש סדר העדיפויות שלנו. במבצע דרך ארץ לשחרור החטופים - לצד, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שחרור האסירים הפלסטינים חזרה לתוך רצועת-עזה, אני הייתי אחרית על התאום בשטח יחד עם הצלב האדום, שב"ס, וגורמים נוספים. זו הייתה ותהיה משימת חיי. לא פחות מכך".
"משימת חיי", היא חוזרת על דבריה. "כשאני מיישמת החלטת דרג מדיני ומכניסה סיוע הומניטארי, בראש שלי אני אומררת שגם אם חלק מהסיוע שהכנסנו מגיע גם לחטופים שלי ושומר עליהם עוד יום בחיים, הרווחתי את לחמי".
באשר לחמאס, היא מוסיפה: "אני מעריכה ששיניתי את המשוואה ואת היכולת של חמאס להגיע לסיוע הומניטרי. חמאס בעבר יכל להשתלט, להוריד את הנהג, לקחת את המשאית ולקחת משאית סיוע שלמה ולחיות ממנה. זה לא המצב היום. שיטת הכנסת הסיוע השתנתה. יש מוקדי חלוקת סיוע. חמאס כבר לא משתלטים על משאיות מלאות. גם אם יש בזיזה זה לא כמו בעבר שארגון חמאס שבא ולוקח משאית
בהיקפים גדולים, בטונות, ונהנה מהסיוע הזה".
סא"ל מ' מדגישה: "המלחמה של מדינת ישראל בעזה היא לא כנגד העזתים, היא כנגד חמאס, וזה מה שהצבא אומר כל הזמן. אז המלחמה שלי היא נגד חמאס, ואני אמנע מחמאס ככל שאני יכולה להגיע לאותו סיוע הומניטרי. צה"ל יעשה כל שביכולתו למוטט את חמאס, את מי שטבח בנו ב-7 באוקטובר. ואם הסיוע שאני מכניסה, עוזר לחטופים שלי, ואם הוא לא מגיע ישירות לידיים של חמאס, ואם הורדנו את יכולת הנגישות שלהם לזה, אז אנחנו מבצעים את המשימה שלנו בהנחיית הדרג המדיני".
"אם לא יהיה סיוע ולא יפנו את הפצועים יפסיקו את הלחימה", מסבירה הקצינה את החשיבות של הכנסת הסיוע לרצועה. "לאחרונה היה מפקד אוגדה שפנה אליי בנושא הטיפול בתינוקות באזור הלחימה שלו וביקש ממני לעזור מול הקהילה הבין-לאומית כדי להכניס מזון תינוקות ולהקים מעין טיפת חלב. מפקד האוגדה מבצע הערכת מצב על האוכלוסייה במרחב שלו. הכוחות בשטח מבינים את האתגרים שלנו, כי אנחנו משקפים להם אותם, אנחנו מפגישים אותם מהקהילה הבין-לאומית, ובאמת הצלחנו להכניס מזון תינוקות לתוך רצועת-עזה. זו דוגמה שהדרג הצבאי, המאמץ המבצעי, אומר בוא נעבוד ביחד בשילוב כוחות כדי לאפשר לי את המשך הלחימה".
"עיני העולם נשואות למה שקורה פה הרבה יותר ממה שהן נשואות לשאר הדברים בעולם, וקורים לא מעט דברים בעולם. לכן שעון החול יכול להתהפך כל שנייה. אנחנו צריכים לדעת לשמר את אורך הלחימה של צה"ל".
במשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מתעקשים שצה"ל פועל בהתאם לדין הבין-לאומי ומעל הרף ההומניטרי. עוד מצביעים במתפ"ש על היקף גדול מאוד של משאיות שנמצאות במעבר כרם שלום מסיבות שונות שלא קשורות לצה"ל - ולא נאספות על ידי ארגוני הסיוע הבינלאומי. כשסא"ל מ' מציעה להם להגביר את קצב העברת המשאיות מ-40 ל-100 אומרים לה ארגוני הסיוע הבינ"ל שהם מוגבלים בנהגים, חלקי חילוף, בשעות עבודה.
"יש פה גמישות מטורפת מצד צה"ל לאפשר את הסיוע ההומניטרי, בין אם זה בהיבט של חלונות זמנים לביצוע התאומים, גם ביום וגם בלילה, וגם בהיבט של פתיחת מעברים."אנחנו בחדר הזה (בחמ"ל התיאום) לא מתחשבים בעובדה שדקה אחרי זה אחד מהבכירים בארגונים יכול להוציא פוסט או ציוץ בטוויטר שאומר שיש הרעבה בעזה - כשהוא יודע שאני מבקשת ממנו לפתוח את צירי הסיוע גם בלילה, והוא מתעקש: 'אני לא מוכן להסתכן בלילה, יורים בנהגים שלי'. כשהיו פה נציגי הצבא האמריקאי הם הביעו גאווה גדולה במה שקורה פה, חיזקו אותנו, שיבחו את ניהול האופרציה שמורכבת ממיליון פרטים. יש פה עשרות חיילים וקצינים שזה התפקיד שלהם והם עושים אותו באומנות. זה לא אומר שאין קשיים ומורכבויות. זו מלחמה".
אבל יש רגעים שאף קורס ולא ניסיון מבצעי ארוך ככל שיהיה מכשיר אותך אליו - וכשהיא נזכרת במבצע "דרך ארץ" להחזרת החטופים מידי חמאס לישראל משהו בקולה נסדק. "האמת שמבצע דרך ארץ הכי טלטל אותי. הייתי במעבר. אני רואה את החזרת הגופות בארונות מצד אחד ומנגד שחרור אסירים פלסטינים. כאחראית על התיאום בין הצדדים בשמונה הפעימות השונות, יש רגע שבו אני מחכה לקבל אישור ממנהלת השבויים והנעדרים, שהגופות שלנו זוהו וניתן לשחרר את האסירים. זה רגע מאוד קשה. לראות את הארונות של החטופים שלנו. לא ארחיב. זה לכאוב ולבכות על הסיטואציה, על מה שקרה לנו כעם, כאומה, כצבא ב-7 באוקטובר, ודקה אחרי זה לאסוף את עצמך, להבין שאת במשימה מבצעית, ולהמשיך במשימה, שזה אומר ללכת ולראות את אותם אסירים".
למרות התחושה הכבדה, מ' יודעת שיש לה משימה. "יחד עם כלל הגורמים, לשחרר אותם בתאום עם הצלב האדום ולהכניס אותם חזרה לתוך רצועת-עזה. אלה המתים ואלה החיים. זאת משימה שדורשת תעצומות נפש שאין לתאר אותן. זה כמו להיות ברכבת הרים. אני קולטת את האוטובוסים עם האסירים הפלסטינים בכרם שלום, אומרת לסוהרים היכן להוריד אותם, אומרת לצלב האדום לאיזה אוטובוס כל אחד עולה, מוודאים שהצלב האדום ספר אותם כמספר אלו שאמורים להשתחרר, אומרת לחטיבה המרחבית לחבור אליי, עולה לג'יפ המח"ט, מובילה שיירה של אוטובוסים, מורידה אותם בתוך עזה וחוזרת פנימה לכרם שלום. אני חוזרת אל החטופים, מחזיקה את דגל ישראל וכואבת. לא הייתה שבת ב-8 הפעימות השונות שסיימתי אותה ולא נכנסתי לרכב, נעלתי, והתפרצתי בבכי".
"זו דואליות מטורפת. זה התפקיד שלי" היא משתפת. "אני קמה כל בוקר באטרף ליישם מדיניות ולמלא משימות. לאורך השבוע מתאמת סיוע הומניטארי ואז בסופי שבוע משחררת חטופים עם הצלב האדום, וברור שאני אומרת לצלב האדום, בשחרור: 'תדאגו לחטופים שלנו, לא רק לאסירים הפלסטינים, תלכו ותראו מה איתם, תכניסו להם תרופות, תדאגו שהם אוכלים. זה היומיום שלי פה. ברור שיש מתח פנימי. אני יודעת שאני משפיעה". אחד האירועים הקשים ביותר שניהלה בפעימות לשחרור החטופים היה הרגע שבו הגיעו ארונות הקבורה ובדיעבד התברר כי לא הכילו את גופותיהן. של שירי ביבס וילדיה - והיה צריך לעכב את שחרור האסירים הביטחוניים.
"קמפיין ההרעבה" היה עוד אתגר עמו התמודדה סא"ל מ' בזמן שהיא מתאמת הכנסת משאיות לרצועת עזה. "זה קמפיין לוחמה פסיכולוגית שגם משפיע על הצד הישראלי. אני מעלה את זה בחדר התיאום המשותף עם שאר הארגונים הבינלאומיים. אני אומרת להם בצורה ברורה: 'אתם יודעים שלילד הזה (שמופיע בכלי התקשורת הבינ"ל) יש מחלה. לא ארחיב אבל חלק מהארגונים שומעים מאתנו לפעמים דברים לא נעימים לאוזן שלהם".
"יחסים מורכבים", היא מכנה את הקשר עם ארגוני הסיוע. "מצד אחד אנחנו עובדים ביחד, מצד שני אנחנו לא מתבלבלים, אנחנו לובשי מדים. הגאווה שלי שבאמת אני מצליחה למנוע מחמאס לקחת משאיות שלמות. לא את כל העשייה שלנו רואים. אנחנו ממלכתיים".
לסיום הראיון, היא עומדת בפתח החמ"ל מביטה על החיילים שלה, ואומרת, "יש בי תקווה שהנה עוד רגע מתקשרים אליי ואומרים לי תתכונני לעוד תאום של החזרת חטופים. חרף האתגר והקושי אני מוכנה למלא כל משימה בזה. ככל שיידרש. זו משימת חיי".