כפיתות, הרעבה והטרדה מינית: דו"ח משרד הבריאות חושף פרטים על ההתעללות בשבי

היום (שלישי) יועבר לנשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מיריאנה ספולאריץ', דו"ח מקיף ומטלטל של חטיבת הרפואה במשרד הבריאות בראשותה של ד"ר הגר מזרחי, הסוקר את מצבם של 12 החטופים (8 גברים ו-4 נשים) ששוחררו משבי חמאס בין ה־19 בינואר ל־7 בפברואר 2025 במסגרת מבצע "כנפי דרור". בניגוד לדו"ח הקודם, כלל הפרטים הם באישור המשתתפים.

הדו"ח, המבוסס על סקירת תיקים רפואיים ושיחות עם הצוותים שטיפלו בשבים בבתי החולים - שמיר, תל השומר, בלינסון ואיכילוב. הדו"ח מציג תמונה קשה של הפרות שיטתיות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. הממצאים מלמדים כי משך השבי, התנאים הקיצוניים וההתעללות המכוונת גרמו לנזקים גופניים ונפשיים חמורים ואף חלקם בלתי הפיכים וכי כל יום נוסף בשבי עבור מי שנותרו בעזה מגביר את הסיכון לנזק בלתי הפיך ואף למוות.

• הדו"ח מתאר כי כבר בעת החטיפה חוו השבים אלימות קשה, ירי, מכות מהמון מקומי, תקיפה פיזית בעזרת חפצים, והשפלות פומביות. חלקם נורו ונפצעו מרסיסים, חלק הוכו עד אובדן הכרה, וחלק צפו ברצח בני משפחה וחברים מול עיניהם. רבים הובלו לעזה כשהם כפותים בחוזקה במשך שעות, עד לאובדן תחושה בגפיים.
• החטופים הוחזקו ברובם במנהרות תת-קרקעיות צפופות, לעיתים במרחב של כשני מטרים רבועים בלבד, ללא אפשרות תנועה. במקרים אחרים הועברו באופן פתאומי מעל פני הקרקע, תוך איום מתמיד על חייהם. הם סבלו מתנאי הגיינה ירודים, מקלחת אחת כל מספר חודשים במים קרים, החלפת בגדים תחתונים אחת לחצי שנה, שימוש בבורות צואה, ושהייה עם חרקים ומזיקים.
• התזונה הייתה בגדר הרעבה מכוונת, ארוחה אחת דלה ביום, לרוב פיתה או אורז מעופש עם תולעים, ומים מזוהמים בכמות מוגבלת. לעיתים חלפו ימים ללא מזון כלל. במהלך השבי לא ניתן כמעט טיפול רפואי, גם במקרים של פציעות חמורות, מחלות זיהומיות, שברים, כוויות או התייבשות. חטופים נאלצו לטפל בעצמם בפציעות, לעיתים תוך אובדן הכרה. מתן תרופות היה נדיר ולעיתים שגוי ומסכן חיים.
• הדו"ח מצביע על ירידה במשקל של 15%-40%, אובדן מסת שריר, ירידה בצפיפות העצם, חוסרים בוויטמינים חיוניים, צפדינה (Scurvy), בעיות שיניים וחניכיים, מחלות עוריות, פגיעות שמיעה קשות, טינטון, ופגיעות כרוניות במפרקים ובעמוד השדרה.
• חלק מהשבים סובלים מכאב עצבי כרוני, מגבלות תנועה ואובדן תחושה, פגיעות הצפויות ללוותם כל חייהם.

• השבים דיווחו על בידוד חברתי ממושך, לעיתים מעל שנה מה שגרם להם לחרדה, דיכאון, אובדן תחושת זמן וניתוק מהמציאות. הם חיו תחת איום מתמיד בנשק, כולל הפעלת מנגנוני רימונים כאיום ישיר. חלקם עברו הטרדות מיניות, נשים וגברים כאחד, לצד השפלות ודברי שנאה מכוונים.
• הם הוכרחו לבצע את צרכיהם בפומבי, נמנע מהם מזון ומים כאמצעי ענישה, וכפתו אותם במשך שעות ארוכות, לעיתים מעל 24 שעות עד להיווצרות פגיעות ועיוותים גופניים.
• חלק מהשבים מציגים תסמינים ברורים של PTSD הכוללים סיוטים, פלשבקים, חרדה, דריכות יתר, הימנעות ממקומות הומי אדם, קושי בשהייה לבד או בחושך, שינויים באישיות, חשדנות, קהות רגשית, ופגיעה בזיכרון ובריכוז.
• רבים סובלים מ"אשמת ניצול" קשה, המוחמרת בשל ההמשך השבי של חבריהם. היעדר אפשרות לעיבוד אובדן במהלך השבי, והבשורות על מות יקיריהם לאחר השחרור, הגבירו את הסיכון לאבל ממושך ולדיכאון קליני.

הדו"ח מסכם כי תנאי השבי ההרעבה, ההזנחה הרפואית, האלימות הפיזית והנפשית, מציבים את יתר החטופים שנותרו בעזה בסכנת חיים מוחשית. "כל יום נוסף בשבי מגביר את הסיכון לנזק בלתי הפיך לבריאותם", נכתב.

ד"ר מזרחי הוסיפה: "אנחנו קוראים לנשיאת הצלב האדום לדאוג באופן מיידי להגעת אוכל, מים וטיפול רפואי לחטופים והדבר הנכון ביותר הוא לשחררם בהקדם, כדי שיוכלו לקבל טיפול שישקם את הנזקים שתיארנו".

ד"ר מזרחי הסבירה כי רעב ממושך פוגע בכל מערכות הגוף: "זה גורם לנזקים במערכת העצבים, קושי בהפעלת שרירים ואף כאב מתמשך. חוסר בוויטמינים יכול לפגוע במוח ולגרום לבלבול וחוסר קוהרנטיות, ויש פגיעה אפשרית גם בלב ובמערכת הנשימה".

לשאלת ההיערכות לקליטת חטופים נוספים השיבה: "מערכת הבריאות ערוכה בכל רגע נתון, גם אם כולם ישוחררו בבת אחת. הצוותים מכירים את הפרוטוקולים ונערכו לכך מאז פברואר".

היא הוסיפה כי פרסום הדו"ח התעכב משום שהיה חשוב לקבל את הסכמת השבים ולוודא שגם הצוותים הרפואיים מבינים מה ניתן לשתף. "זה לא דבר שגרתי לחשוף מידע רפואי אישי", אמרה.

בנוגע לליווי השבים הוותיקים ציינה: "אנחנו מלווים את הצוותים המטפלים בבתי החולים ובקהילה, ומוודאים שיש מענים מתאימים. נפשית, האתגר גדול, רבים חווים אשמת ניצול כפולה: על ששרדו את הטבח ב־7 באוקטובר כשיקיריהם נרצחו, ועל ששרדו את השבי בעוד אחרים לא חזרו".

ד"ר מזרחי הבהירה כי משרד הבריאות אינו מעורב בקביעת שמות החטופים בעסקאות, אלא מטפל בכל מי שמגיע: "אנחנו לא קבענו בעבר ולא קובעים כיום מי ישוב בעסקאות".

הדו"ח והפנייה הרשמית לצלב האדום נועדו, לדבריה, להפעיל לחץ בינלאומי למען מתן טיפול רפואי מיידי לחטופים, ולהצלת חייהם לפני שיהיה מאוחר מדי.