האסון התרחש לפני תשעה ימים, ב-3 באוגוסט: מילנה בובקובה, בת 12 בלבד מראשון לציון, קפצה אל מותה מגג בניין היקב הנטוש בעיר יחד עם חברתה בת ה-14, שנפצעה קשה ועדיין מאושפזת במצב קריטי בבית החולים אסף הרופא שמיר.
כעת נחשף בוואלה לראשונה מכתב השחרור מבית החולים הפסיכיאטרי שבו שהתה מילנה במשך 14 יום, והשתחררה ממנו שעות בודדות לפני מותה - מסמך שמעלה שאלות קשות על החלטת המוסד הרפואי לשחררה, שעות ספורות בלבד לפני הטרגדיה.
במסמך השחרור מצוין כי מילנה סירבה לשתף פעולה עם הצוות והציגה התנהגות בעייתית, אך היא שוללת מחשבות אובדניות וסיכון לסביבתה.
למרות שבמכתב עצמו מצוין כי עדיין קיים חשש להחמרה בלתי צפויה באובדנות ובמסוכנות, מילנה שוחררה מאשפוז. עוד עולה בבירור מהכתוב כי מצבה כלל סיכון ממשי לפגיעה עצמית ובטיחותה האישית. המכתב מסתיים במשפט אחד שמקבל משמעות קשה, שעות ספורות לפני שתתרחש הטרגדיה: "לא נתפס סיכון מיידי".
שורת הסיום של המסמך, שעומדת בסתירה למציאות שהתרחשה שעות אחר כך, מציפה שורה של שאלות: כיצד ניתן היה לשלול סיכון מיידי במצבה? מדוע הוחלט לשחרר אותה למרות החשש המוצהר להחמרה פתאומית? והאם הופעלו כל האמצעים הנדרשים כדי למנוע את מה שקרה?
תגובת המוסד הרפואי: "אנו כואבים את מותה הטרגי של הנערה ומביעים צער עמוק על האובדן. הנערה שוחררה בהתאם להערכת מצב רפואית ובתיאום עם גורמי הרווחה. האירוע הקשה ייבחן ויתוחקר".
למרות שטוענים במוסד הרפואי כי השחרור נעשה בתיאום עם גורמי הרווחה, אלינה, אמה של מילנה, מוסרת לוואלה כי היא לא לוותה בשום שלב על ידי מטפל מטעם גורמי רווחה ואף גורם מטעמם לא פנה אליה לסיוע.
"המכתב הזה הוא עדות לכך שהמערכת כשלה"
בראיון ראשון לוואלה, עורכת הדין יוליה שנקר, המייצגת את אמה של מילנה, מתייחסת לראשונה לממצאי מכתב השחרור שנחשף כאן לראשונה- ולשאלות הקשות שהוא מעלה.
כשאת קוראת במסמך את המשפט "עדיין קיים חשש להחמרה בלתי צפויה באובדנות ובמסוכנות", אך שעות אחר כך מילנה מתה - מה המסקנה שלך לגבי התנהלות המוסד הרפואי?
"זהו מחדל כואב ומיותר שגבה את חייה של נערה צעירה. אסור היה שמילנה תעזוב את בית החולים במצבה הרפואי והנפשי. אנו אוספים כעת את כל הראיות ונפעל בכל הכלים המשפטיים נגד כל גורם שהיה שותף לכשל שהוביל לאסון".
מה המשמעות המשפטית של העובדה שבמכתב צוין שמצבה של מילנה הצריך השגחה מיוחדת ואף נרשמו ניסיונות לעזוב את המחלקה ללא אישור ובכל זאת היא שוחררה?
"שחרור במצב שבו היה ברור לכל גורם מקצועי כי היא זקוקה להשגחה צמודה הוא עדות לכשל מערכתי מהותי וחמור".
אילו גופים, מעבר למוסד הרפואי, ייכללו בתביעה שאת נערכת להגיש?
"התביעה תופנה גם כלפי גופים נוספים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות ובהיעדר המענה הנדרש".
האם את רואה כאן אחריות ישירה של משרד הבריאות, או שמדובר בכשל נקודתי של בית החולים?
"עם קבלת כל התיעוד הרלוונטי אנו נבחן את האחריות של משרד הבריאות לצד בחינת הכשלים המיידיים שהתרחשו בבית החולים עצמו".
משרד הבריאות מסר שהנערה שוחררה "בהתאם להערכת מצב רפואית ובתיאום עם גורמי הרווחה", איך את מתייחסת להצהרה הזאת?
"הפער בין הצהרת משרד הבריאות לבין טענות המשפחה וגופי הרווחה הוא בלתי מתקבל על הדעת ודורש בדיקה מעמיקה, במיוחד לגבי הבטחות למעקב צמוד שלא התקיימו בפועל".
איך את מסבירה מצב שבו באותו מסמך מופיעות הערכות סותרות לגבי מצבה של מילנה, באופן שעלול להשפיע ישירות על ההחלטה לשחררה?
"הסתירות במכתב השחרור ממחישות את הפער המסוכן בין המסמכים למציאות, פער שעלול לעלות בחיי אדם".
לסיכום אמרה שנקר: "מדובר במקרה טראגי וכואב מאין כמותו, המחייב טיפול רגיש, מקצועי ואנושי ברמה הגבוהה ביותר. אנו נעשה כל שניתן כדי להעניק למשפחה את מלוא המעטפת, התמיכה והליווי המקצועי בתקופה הקשה הזו".
אמה, אלינה מספרת על קמפיין מימון ההמונים שפתחה. "יש לי חובות של מאות אלפי שקלים. אני לא יודעת מתי אצליח בכלל לחזור לתפקד. אני זקוקה לטיפול נפשי, למענה, לשקט. כל יום בשבילי הוא מאבק", אמרה אלינה, אם יחידנית, ללא עבודה וללא תמיכה. "אני לא יודעת כמה זמן ייקח לי להתאושש. החיים נעצרו. אני צריכה עזרה כדי לחזור לנשום", הוסיפה.
אלינה לא יודעת אם תוכל אי פעם להשתקם. בינתיים, היא נותרת לבדה עם הזיכרונות, עם הכאב, עם החשבונות הבלתי נגמרים - ועם שאלה אחת שאין לה מנוח: "איך ילדה בת 12, שצעקה בדרכה שלה לעזרה, נותרה לבד מול מערכת שהייתה אמורה להציל אותה?".
לתרומה למאבקה של אלינה, לחצו כאן