העלאת ההשתתפות העצמית כאמצעי להגדלת מקורות המימון של מערכת הבריאות צפויה להחריף את אי־השוויון בבריאות ולהוביל להרעה בתוצאות קליניות, בייחוד במחלות כרוניות - כך טוענים בנייר מדיניות חדש של מכון טאוב פרופ' גבי בן־נון, פרופ' נדב דוידוביץ' וד"ר ניר קידר.
המהלך המוצע, אף שלטענת המנסחים משולבות בו הפחתות נקודתיות לאוכלוסיות מסוימות, עתיד להכביד את הנטל על רוב האוכלוסייה ועלול להגדיל את היקף תופעת הוויתור על תרופות ושירותים רפואיים. כזכור, בראשית שנת 2025 פורסמה טיוטת צו ביטוח בריאות ממלכתי (עדכון השתתפויות עצמיות), המפרטת את מטרת המהלך המוצע - איזון מקורות המימון של מערכת הבריאות - ואת השינויים המוצעים במסגרתו.
לפי המרכז, מדיונים פנימיים שנערכו בנושא בין משרדי האוצר והבריאות עולה כי ככל הנראה האוצר אינו מתכוון להזרים את הכספים שיניב מהלך זה למערכת הבריאות, אלא להשתמש בהם כמקור להגדלת הכנסות המדינה. משרד האוצר מנמק זאת בצורך לכסות את החריגה בתקציב משרד הבריאות, עקב ההקצאה של 1.4 מיליארד ש"ח בשנה, לשנים 2024 ו־2025, לתחומי בריאות הנפש והשיקום. משמעות נוספת של המהלך היא הגדלת חלקו של המימון הפרטי במערכת הבריאות, אשר כבר היום נחשב לאחד הגבוהים במדינות ה־OECD.
בשנת 2023 עמד היקף ההשתתפויות העצמיות של המבוטחים על תרופות שבסל על כ־2.9 מיליארד ש"ח - כ־30% מהוצאות קופות החולים על תרופות שבסל משרד הבריאות. על פי סקרים של מכון ברוקדייל והלמ"ס, ישנן עדויות רבות לוויתור על צריכת תרופות מרשם וביקורים אצל רופא בשל הצורך בהשתתפות עצמית, בייחוד בקרב אוכלוסיות מהעשירונים התחתונים.
החל משנת 2016 חל היפוך מגמה בממוצע של כלל האוכלוסייה, ושיעורי הוויתור על התרופות החלו לעלות. על פי המכון, המהלך המוצע בטיוטת הצו כולל הפחתה של 4.5% מתקרת ההשתתפות העצמית לחולים כרוניים, וכן הרחבת האוכלוסייה שתקרת ההשתתפות שלה עבור תרופות עומדת על 50% מהתקרה הרבעונית.
במקום שהתקרה המופחתת תחול רק על קשישים מקבלי הבטחת הכנסה, היא תורחב לכלל מקבלי גמלת הבטחת הכנסה. לפי האומדנים בטיוטת הצו, המשמעות הכלכלית של צעדים אלו היא הפסד הכנסה של כ־34 מיליון ש"ח בשנה.
לעומת הפחתות אלו, מוצע בטיוטת הצו להעלות ב־18% את גובה ההשתתפות העצמית עבור כל התרופות שמחירן בין 20 ל־220 ש"ח. העלאה זו תקפה גם לחולים כרוניים ולמקבלי הבטחת הכנסה שאינם מגיעים לתקרה הרבעונית. הצעה זו מנומקת בדברי ההסבר לצו בצורך באיזון מקורות המערכת. יש לציין כי בטיוטת הצו לא מצוין השווי הכלכלי של העלאת ההשתתפות העצמית.
מה המצב בישראל?
גבוה מ־160 ש"ח, גובה ההשתתפות העצמית הוא 10%-15%. חולים כרוניים זכאים לתקרה רבעונית של השתתפות עצמית עבור התרופות שבסל.
גובה התקרה הרבעונית עומד על כ־1,100 ש"ח לרבעון, ומשתנה מקופה לקופה. עבור חולים כרוניים, למשל מעל גיל פרישה, המקבלים גמלת השלמת הכנסה או השלמה לגמלת נכות - גובה התקרה הרבעונית הוא מחצית מהתקרה שנקבעה לכלל הציבור.
ההוצאה המרבית על תרופות מרשם שבסל היא כ־367 ש"ח בחודש. אם במשק הבית יש כמה חולים כרוניים או בני משפחה הזקוקים לתרופות, ההוצאה גדולה יותר. בשנת 2022 הוציא משק בית ממוצע בישראל 151 ש"ח בחודש עבור תרופות. יצוין כי לא כל ההוצאה על תרופות היא בגין תרופות מרשם שבסל.
מה עלול לקרות?
על פי כותבי נייר המדיניות של המכון, העלאת מחיר ההשתתפות העצמית תכביד את הנטל על כלל האוכלוסייה, ובעיקר על חולים ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות. יש חשש שהעלייה בהשתתפות העצמית תוביל לוויתור על רכישת תרופות חיוניות בקרב חלקים מהציבור ותביא לפגיעה בבריאות. כמו כן, ההצעה אינה פותרת את בעיית היסוד של ההשתתפות העצמית ככלי מימון רגרסיבי, אלא רק מחריפה אותה. גם אם קיים צורך מהותי בהגדלת מקורות המערכת, ניתן למצוא דרכים אחרות לעשות זאת מבלי לפגוע באופייה השוויוני.
לדבריהם, מדובר בהסטת תקציבים ממערכת הבריאות למימון הוצאות שאינן קשורות לבריאות. כפי שנאמר בפתח הדברים, התקציבים שיתווספו כתוצאה מהגידול בהכנסות עקב העלאת ההשתתפות העצמית לא יופנו, ככל הנראה, למערכת הבריאות, אלא ישמשו להקטנת חלקה של המדינה במימון עלות הסל. למרבה הצער, אין זו הפעם הראשונה שבה, על מנת להגדיל את הכנסות המדינה או להקטין את הוצאותיה, נעשה שימוש בכלים הקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי שלא למטרות שנקבעו בו. זאת, בעוד מקורות מימון פרוגרסיביים (כגון מיסים) אינם מובאים בחשבון כחלופה אפשרית להגדלת הכנסות המדינה.
בנוסף, יש להביא בחשבון את יחסי הגומלין בין הגדלת מקורות המימון לבין הפגיעה בבריאות הציבור: הגידול בהכנסות עקב העלאת ההשתתפות העצמית למבוטחים צפוי להגדיל את היקף תופעת הוויתור על תרופות ועל טיפולים רפואיים, ולפגוע בבריאות הציבור.
במקום ליצור נטל על הציבור, מציינים הכותבים כי יש מספר דרכים למצוא את הכסף החסר. למשל, ביטול תקרת התשלום על דמי ביטוח בריאות למי שמרוויח מעל 50,000 ש"ח; העלאת המס על מוצרי עישון; מיסוי משקאות ממותקים; שינוי סדר העדיפויות בתקציב המדינה; והגדלת הנתח המיועד למערכת הבריאות.
"אנו קוראים למקבלי ההחלטות לדחות את התוכנית המוצעת להעלאת ההשתתפות העצמית, ולבחון חלופות מימון פרוגרסיביות ויעילות יותר - למען השמירה על בריאות הציבור", כתבו פרופ' בן־נון, פרופ' דוידוביץ' וד"ר קידר.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל נוסד בשנת 1982 ביוזמתם של הרברט מ' סינגר, הנרי טאוב וארגון הג'וינט האמריקאי. המרכז ממומן באמצעות קרן צמיתה שהוקמה על ידי קרן הנרי ומרלין טאוב, קרן הרברט ונל סינגר, ג'יין וג'ון קולמן, קרן משפחת קולקר־סקסון־הלוק, קרן משפחת מילטון א' ורוזלין ז' וולף, וארגון הג'וינט האמריקאי. המרכז מקבל גם תמיכה שנתית נדיבה מתורמים פרטיים, מקרנות ומפדרציות יהודיות.
מרכז טאוב הוא מכון מחקר על־מפלגתי ובלתי תלוי, העורך מחקרים איכותיים בנושאי חברה וכלכלה בישראל.