נבואות הזעם הפכו למציאות - וישראל היא מהראשונות שצריכות לדאוג

התחזית מלווה באזהרות מפני "עומסי חום חריגים", המפות הסינופטיות נצבעות באדום, ההיסטוריונים רצים לבדוק מתי בפעם האחרונה הטמפרטורות הגיעו לגובה כזה לאורך כל כך הרבה זמן, ובאופן כללי, מי שיכול נשאר בבית הממוזג ולא יוצא אל התופת המהביל. למבוגרים שבינינו, אתם לא הוזים מחום: באמת חם יותר כיום בישראל משהיה כשהייתם צעירים. ומה שמדווח בימים אלה כתופעה חריגה, עלול להפוך בשנים הקרובות לשגרה בלתי נסבלת לאורך מספר חודשים ניכר בשנה.

העולם שלנו מתחמם וזו כבר לא השערה. ידוע כבר שממוצע המעלות השנתי במגמה קבועה של עלייה, וכך גם מספר ומשך עומסי החום לאורך הקיץ, שמתארך גם הוא על חשבון עונות המעבר. נבואות שהוגדרו אפוקליפטיות הולכות וקורמות עור וגידים לנגד עינינו, וכבר אי אפשר לעצום עיניים. העולם מתקדם במהירות לנקודת האל-חזור, שאחריה כבר יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו.

כל זה רלוונטי במיוחד אלינו בישראל, שנמצאת באזור גיאוגרפי המוגדר כ-Hot Spot אקלימי וקצב ההתחממות בו כפול מהממוצע העולמי. בגלל נקודת הפתיחה הבעייתית של מדינה הממוקמת על סף המדבר באזור שלא התברך בריבוי מקורות מים מתוקים, הדחיפות לגיבוש מדיניות להסתגלות לגלי החום עולה משנה לשנה.

אם עד לפני כמה שנים רוב מאמצי הממשלה בתחום האקלים הוקדשו לבלימת ההתחממות הגלובלית (מיטיגציה), כיום הולכת ומתפשטת ההבנה שחלק גדול מהמשאבים צריך להיות מופנה למאמצי הסתגלות והתמודדות עם השפעות משבר האקלים שכבר אתנו (אדפטציה).

שורה של מחקרים מהשנים האחרונות מראים שעומסי החום הכבדים עלולים להשפיע באופן חמור על הבריאות, ולהבדיל על הפריון, של עובדים בחקלאות, בניין, גינון, תעשייה ועוד. לצד זה, עומסי חום מסכנים את בריאותן ורווחתן של אוכלוסיות פגיעות החשופות להשפעות מזג האוויר, כגון קשישים, חולים וחסרי בית. אלו אינן תחזיות עתידיות אלא מציאות יומיומית שתלך ותחריף.

אבל לא רק החלשים נפגעים וייפגעו. במערכת הביטחון זיהו בשנים האחרונות את הסכנה לכשירות החיילים והכלים בעת עומסי חום (נסו לעלות על טנק רותח או לתמרן בתוך מטוס קרב שהשלדה שלו לוהטת), ומגבשים כבר תוכנית התאמה והסתגלות כדי לשמור על כושר מבצעי לאורך זמן. אתרי בילוי ותיירות, שבעבר היו מוקד לביקורים משפחתיים בקיץ, עומדים כיום שוממים אם אין בהם מזגן או מקור מים צוננים לטבילה. וזה עוד לפני שהזכרנו את הסיכון הגובר לשרפות עקב תנאי יובש ורוחות חזקות, כפי שנוכחנו באביב האחרון. ההתנהלות היומיומית של כולנו הולכת ומשתנה כאשר אנחנו מתכננים את היום שלנו כרצף של תחנות בין מזגן למזגן. אלו אינן סתם אנקדוטות, במדינה שבה בלתי נסבל לבלות מחוץ לבית ברוב שעות היום, איכות החיים של התושבים מושפעת לרעה.

במכון הישראלי לדמוקרטיה גיבשנו כבר בשנת 2020 יחד עם המשרד להגנת הסביבה ומשרדי ממשלה נוספים תוכנית לאומית הכוללת מדדים ויעדים להתמודדות עם משבר האקלים, אשר עוגנה לאחר מכן בהחלטת ממשלה 171 והוגשה לאו"ם כתוכנית יעדי הפחתת פליטות גזי החממה של מדינת ישראל עד שנת 2050.

בין היתר, התוכנית שמה דגש על פתרונות במרחב העירוני, דוגמת הצללת מרחבים ציבוריים באמצעות שתילת עצים בוגרים, הרחבת שטחים ירוקים למניעת איי חום במרחב הבנוי ומעבר לתקן בנייה ירוקה שישפר את הנוחות האקלימית בתוך מבנים ויפחית בזבוז אנרגיה.

בעבודה נוספת שנעשתה במכון בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומשרד העבודה, נוסחו המלצות לנקיטת אמצעי בטיחות נגד עומסי חום בסקטורים הפגיעים בשוק העבודה, כגון רכישת לבוש מתאים, וידוא נקודות מים בקרבת מקום והתאמת שעות העבודה, וכן המלצה לקדם חקיקה שתכיר בזכויות העובדים לעבודה בתנאים נאותים ותשפה אותם במקרה של תאונה שנובעת מעומסי חום.
ממשלת ישראל עסוקה כעת באתגרים רבים והקשב הציבורי מוגבל לנושאים שמופיעים בכותרות המהדורות. על אף זאת, על מקבלי ההחלטות בממשלה וברשויות המקומיות מוטלת האחריות להביא לכדי יישום מהיר ואפקטיבי את העבודה שנעשתה על ידי הדרגים המקצועיים במשרדים ואף עוגנה בשורה של החלטות. משבר האקלים כבר כאן, ומי שיתעלם מהשלכותיו ימצא את עצמו מופתע מהתחזית גם בקיץ הבא.

הכותב הוא ראש פרויקט האקלים במכון הישראלי לדמוקרטיה.