הקטע הקומי במסיבת העיתונאים של נתניהו הערב (ראשון), אירע כבר בהתחלה. מיד לאחר דבריו הקצרים, התבקש, הפתעה הפתעה, מוטי קסטל מערוץ 14, להיות הראשון ששואל. בתקופה קשה, דכדוך, סרטוני זוועה של החטופים, מי כמו מוטי קסטל יכול להעלות את המוראל בעם, בעיקר לגרום לכולם לצחוק בריא. משחרר. קסטל שלנו פתח בשירי הלל לנתניהו, על יכולותיו, עוצמתו ועמידתו מול כוחות הרשע "באולפנים". אבל השיא עוד היה לפנינו.
אלמוג בוקר, חדשות 12, שציטט כמה מההבטחות של נתניהו על ניצחון מוחלט בעזה שלא קוימו, שאל האם כבר נזף ביו"ר ש"ס, אריה דרעי, שאמר למצלמה, למצלמה כן?, שאסור לחשוב, אפילו לחשוב, להתגייס לצבא. דרעי היה בטוח שהוא מדבר בכנס סגור, הוא לא ידע שמישהו מצלם אותו מבקש בכל לשון מהאברכים בחדר שלא להתגייס ולא משנה מה יהיה. "שלא יעלה על דעתכם להתגייס. שלא יהיה רפיון. מי שנושא בעול אלה לומדי התורה", כך אמר דרעי לאברכים בחדר הסגור, אך המצולם.
אז אלמוג בוקר שאל את השאלה המתבקשת: האם נזפת בדרעי על הדברים הקשים? האם בממשלה ששולחת בקרוב מאות אלפי צווים לחיילי מילואים, יכול אדם שיושב בפורומים הכי קובעים בענייני מלחמה, להגיד דברים כאלה? ואז הבינו כל הצופים מדוע עשרות שנים טוענים שנתניהו משקר, בערך כמו שהוא נושם.
הסרטון הזה של דרעי שודר בלופ אינסופי בכל הערוצים, בכל אתרי האינטרנט, ברשתות, בכל מקום, כולם ראו ונטרפו ממנו. נתניהו טען תחילה שלא שמע שדרעי אמר את הדברים. בבוקר כשהובהר שהדברים נאמרו בסרטון ששודר, נתניהו טען שדרעי הכחיש את הדברים. אלמוג בוקר התעקש שדרעי אמר זאת בסרטון מוקלט, נתניהו, באופן הכי מדהים ומנותק, אמר, שוב: "הבנתי שהוא הכחיש את הדברים".
נתניהו במירעו. מנותק לחלוטין, חי בייקום מקביל, משקר כמו שהוא נושם.
והיה עוד קטע:
נתניהו: אני אסיר תודה לידידינו הענק ביידן.
(מתקנים אותו)
נתניהו: תיקון חשוב כמובן, לנשיא טראמפ. אני מקיים איתו קשר כולל בקרוב ממש.
זו היתה מסיבת עיתונאים רעה מאוד של נתניהו. לא משכנעת. הוא היה עצבני, לא ממוקד. רחוק מלהיות חד. הודיע על "ההחלטה הדרמטית" להכרעת חמאס וכיבוש העיר עזה. האשים את חמאס בהולכת שולל, הבטיח שהוא מבקש לסיים את המלחמה "מהר ככל האפשר. אין ברירה. צריך לנצח את חמאס".
אם רבים מאזרחי ישראל ציפו לבשורות, לדרך, לאופק, הם יצאו ממסיבת העיתונאים של נתניהו, מודאגים הרבה יותר.
נתניהו הבטיח ניצחון לאחר יותר משנה ועשרה חודשים ולאחר המון הבטחות כזב שפיזר בעבר על הניצחון הסופי, והמוחלט, עם הכובע ובלעדיו. אמר כאמור שחמאס הוליך אותו שולל. תארו לכם מה הוא היה עושה לרה"מ שהיה אומר דבר דומה. הבטיח הכרעה. הבטיח שישיב את החטופים לאחר שנכשל בכך לחלוטין. הבטיח שיגייס חרדים, ואין לי ספק שמבני ברק ועד ירושלים שמעו את פרצי הצחוק של הרבנים החרדיים שנשבעים יום ולילה שאף אחד לא יגוייס. הדבר היחיד הבטוח במסיבות העיתונאים של נתניהו היא השאלה הראשונה של מוטי קסטל. והצחקוקים בעקבותיה.
אנחנו תקועים בעזה. תקועים חזק. לפני מסיבת העיתונאים אתמול בערב, קיים נתניהו מסיבת עיתונאים באנגלית, לתקשורת הזרה. הוא רואה כמעט חסר אונים את המפולת המדינית, הצונאמי המדיני ששוטף את העולם, ההפגנות נגד ישראל, הסנקציות, ההכרה ההולכת וגוברת של מדינות מרכזיות במדינה פלסטינית. הוא מדבר עם תקשורת זרה, בעיקר אמריקנית, זה לא ממש עוזר.
אז נתניהו החליט לעשות הסברה לתקשורת הזרה. הסברה? נתניהו חירטט את העיתונאים הזרים. לא היו לו תשובות לשאלות הגדולות, איך יחזיר את החטופים ומי ישלוט בעזה ביום שאחרי. הוא הכריז כי "אנחנו לא רוצים להישאר בעזה". איך נחזיר את החטופים, נשאל? "באמצעות לחץ צבאי מדוד ולחץ מדיני- דיפלומטי". ומה עשינו עד עכשיו, מר נתניהו? ומי ישלוט בעזה, ביום שאחרי? נתניהו: "אנחנו מדברים על רשות מעבר זמנית. המטרה היא שתוקם מנהיגות אזרחית בעזה שלא תחנך לטרור ולא תשלם למחבלים". מאה אחוז. הם יחנכו לאהבת ישראל, רצוי על פי כתבי ז'בוטינסקי. בקיצור, לא היו לו תשובות, היו הרבה חארטות.
ביום התקשורתי העגום ביותר של נתניהו, מזל שהיה לו את מוטי קסטל המשעשע להתנחם בו.