אזרחי ארמניה התקשו להביע את התלהבותם מההסכם שנחתם עם אזרבייג'ן בתיווך ארצות הברית, ותגובותיהם נעו בין הבנה שלא הייתה להם ברירה אחרת לבין חשדנות כלפי באקו ואכזבה מממשלתם.
"טוב שהמסמך הזה נחתם, כי לארמניה אין ברירה אחרת", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית אסאטוּר סראפּיאן, גמלאי בן 81. לדבריו, ארמניה לא השיגה רבות בטיוטת ההסכם הזו, שנחתמה בבית הלבן לצד הנשיא דונלד טראמפ, אך זהו צעד בכיוון הנכון.
"אנחנו מעטים מאוד, אין לנו צבא חזק, אין לנו בעלת ברית חזקה מאחורינו, בניגוד לאזרבייג'ן", אמר, בהתייחסו לטורקיה. "ההסכם הזה הוא הזדמנות טובה לשלום".
מארו הוניאן, בת 31, השואפת להיות דיפלומטית, רואה גם היא את ההסכם כ"מקובל", כל עוד אינו סותר את חוקת ארצה. "אם אזרבייג'ן תכבד את כל ההסכמות, זה חשוב מאוד בשבילנו. אבל אינני בטוחה שהיא תקיים את הבטחותיה ותכבד את סעיפי ההסכם", הוסיפה.
ואולם, אנאהיט איילאסיאן, בת 69, הביעה התנגדות להסכם, ובפרט לתוכנית ליצירת נתיב החוצה את ארמניה כדי לחבר את המובלעת נחצ'יבאן לשאר אזרבייג'ן. לארצות הברית יהיו זכויות בלעדיות במסדרון זה, המכונה "דרך טראמפ לשלום ולשגשוג". איראן השכנה הזהירה שלא תאפשר את הקמתו.
"אנחנו למעשה מאבדים שליטה על השטח שלנו. זה כאילו שבדירה שלי עליי לבקש מזר אם מותר לי לעבור מחדר לחדר", הסבירה. היא מקווה שרוסיה, שנותרה בעלת ברית של ארמניה על אף המתיחות בין המדינות, לא תורחק מהאזור.
היא גם מתחה ביקורת גם על ראש הממשלה פשיניאן על כך שהוא "מקבל החלטות בשם כולם" ועל "ויתוריו האינסופיים לאזרבייג'ן". "לא קיבלנו דבר בתמורה: לא את השבויים שלנו, לא את אדמותינו הכבושות - שום דבר. בשבילנו זה רק פיסת נייר", אמרה בזעם.
שָׁבַרש הובֿהניסיאן, מהנדס בניין בן 68, הסכים ואמר שההסכם "אינו אלא דבר פורמלי שאינו מביא מאומה לארמניה".
"אי אפשר לבטוח באזרבייג'ן", קבע, והאשים את פשיניאן כי "הפנה עורף" לרוסיה ולאיראן. "זה יותר מסמך כניעה מאשר הסכם שלום, בעוד שטראמפ חושב רק על תדמיתו, על פרס נובל".
לפי הנשיא טראמפ, ארמניה ואזרבייג'ן התחייבו "להפסיק את כל הלחימה לעד, לכונן יחסי מסחר, תנועה ויחסים דיפלומטיים ולכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית זו של זו".
לדברי אולסיה ורטניאן, חוקרת עצמאית המתמחה בקווקז, ההסכם בוושינגטון "בהחלט מביא ליציבות רבה יותר ולהבטחות גדולות יותר בחודשים הקרובים, אם לא בשנים הקרובות". ואולם, היא הוסיפה שלנוכח המתיחויות רבות־השנים בין ארמניה לאזרבייג'ן, "אני חוששת שנצטרך לתכנן רק לטווח הקצר מאוד".