אדוני ראש הממשלה, כבר לא מעניין אותי לשמוע מה יש לך לומר

שלום מר בנימין נתניהו. שמעתי שאתה מכנס הערב מסיבת עיתונאים, אולי אפילו שתיים, שבהן לא רק תמסור הצהרה לתקשורת, אלא אפילו - הלם ותדהמה - תענה על שאלות!

אז מעבר לעובדה שהודעות לציבור ומענה לשאלות עיתונאים (ואפילו ראיונות, מה אתה יודע - אפילו בשפת המקום) הם חלק מהרפרטואר הדמוקרטי המקובל בכל מקום באשר הוא (רק כאן מהומה על מאומה), עלי להודיעך שלא אצפה בנאומך לאומה הערב.

למה? אולי כי אני, כמו רוב אזרחי ישראל, כבר "בוגר" של יותר מדי מסיבות עיתונאים והודעות לעיתונות, שעליהן הכרזת בפומפוזיות ושלא עמדו בסטנדרטים מינמילים של שיח תקשורתי סביר.

לכן אל נא תאשים אותי אם אומר מראש שלא בא לי לשמוע עוד גיבוב של שקרים שייפתח במילים: "אזרחי ישראל", כינויה של קבוצת האנשים שאתה לא סופר ממטר.

לא בא לי לראות איך שוב "במקרה" מוגרל כתב ערוץ 14, ערוץ שאתה העורך הראשי שלו (כלומר לא בהגדרת התקפיד, אבל הלכה למעשה), לשאול שאלה שתהפוך בעצם לנאום חנופה מתרפס.

לא בא לי לשמוע אותך משקר ואומר שחמאס לא היה משחרר חטופים, שניסית כל דרך, שהפכת כל אבן, שמנהיגי אירופה - בעצם מנהיגי רוב המדינות בעולם - מגישים פרס לחמאס.

כי אתה, אדוני, אתה הפרס הכי גדול של חמאס. היית כזה כשמימנת אותו במשך שנים, למרות אזהרת מערכת הביטחון שהכסף הזה משמש לביסוס תשתיות טרור.

היית פרס לחמאס כשדשדשת מעבר לגבול הרצועה, בימים הראשונים שבהם הפיכתה לחול ואבק הייתה מתקבלת בהבנה.

היית פרס לחמאס באופן שבו עיכבת את צה"ל בכוונת מכוון, מלהיכנס לרפיח והיית פרס לחמאס כשפוצצת את המשא ומתן כדי לא לקדם עסקה בתמורה להפסקת המלחמה - היינו יכולים להיות עכשיו כבר גם עם כל החטופים בבית - וגם, ברצוננו, בדרך לשלב ב' של המלחמה (אחרי שהייתה נמצאת כבר העילה).

היית פרס לחמאס כשהזרמת סיוע הומניטרי לעזה בלי שהחטופים שלנו יזכו אפילו לביקור של הצלב האדום. מדוע? אולי מפני שגם לטרוריסטים בעזה וגם לגורמים בכירים (עד כמה בכירים עוד יתברר במהירה) בלשכה שלך יש את אותם ספונסרים קטארים.

היית פרס לחמאס כששחקת את כוחות המילואים בסבבים בלתי נגמרים של מאות ימים, בעוד בידך האחרת שלחת צווים פעלת להסדרה בחוק של אי גיוס חרדים.

היית פרס לחמאס כשסירבת לדון ב"יום שאחרי", אולי מתוך ידיעה שהיום הזה לא יהיה רק היום שאחרי חמאס בעזה, אלא גם היום להקמת ועדת חקירה, לבחירות - היום שאחריך.

היית פרס לחמאס כשנתת יופי של דוגמה אישית ומשפחתית, עם שני בנים שגרים בחו"ל בעוד בני גילם מפחדים להציץ בטלפון הנייד, פן יחכה להם שם צו מילואים חדש - ועוד לא התביישת לספר, בזמן שפה קוברים מתים, ששילמת מחיר כבד בצורת דחיית חתונתו של הבן שבשמו לא הצלחת להיזכר, בזמן אמת.

אפרופו בנים, היית פרס לחמאס גם כשהבן שלך האשים את הרמטכ"ל בתכנון מרד וקרא לפתוח נגדו בחקירה פלילית. אגב חקירות פליליות: מה עם המשפט שלהתחמקות ממנו הקדשת בערך פי ארבעה זמן מזה שהקדשת לניהול המערכה?

אז תסלח לי אם לא מעניין אותי לשמוע מה שיש לך להגיד. כי יש קודמים לי שהיו צריכים לשמוע ממך - ואתה החרשת: למשל בני המשפחה של כ-1,200 נרצחים ב-7 באוקטובר, ששמעו ממך שהחרטה היחידה שלך היא שלא העירו אותך בזמן.

או אולי הורי מאות חללי צה"ל שתובעים ועדת חקירה, זו שבימים הראשונים עוד האמינו לך שאו טו טו זה קורה - רק ננצח קודם במלחמה.

וגם ישראלים שחלמו כל השנה על חופשת קיץ בחו"ל - ועתה נתקלים במפגנים של שטנה: מגורשים מבתי מלון, ממסעדות, מותקפים ברחובות.

לכל אלה, אזרחי ישראל בלי מירכאות, מגיעה תשובה הרבה לפני, הרבה לפני שתתייצב היום על הדוכן, ברקע דגלי ישראל ותתחיל לשקר ולתרץ, להאשים את התקשורת, את הייעוץ המשפטי, את הפרקליטות, את מי שיזם את ההתנתקות.

את זה אתה יודע לעשות טוב יותר מכל אחד אחר, להתקרבן. לכן הקדשת את כל זמנך ומרצך להרעלת בארות, להשחתת את טוהר המידות, לייבוש ושיבוש כל חלקה טובה שעוד נותרה בארץ הזאת, לכן אין לי כבר מה לשמוע ממך, אלא אם כן חשבת לומר את צמד המילים: "אני מתפטר".

מאחר שלא תגיד אותן, אני, האזרח ק' מפטר אותך. פוטר אותך מהצורך לדווח לי, אלא רק להתייצב במועד לבחירות. עד אז אין לי עניין לשמוע אותך יותר, איבדתי את הקשב לשקרים.

עתה אין לי אלא לקוות שגם עורכי משדרי החדשות יחשבו את אותו הדבר, ימנעו משידור ישיר של התעמולה, יערכו 5 דקות ממצות, במקום להשתעבד לריטואל הקבוע: "אנו ממתינים להצהרת ראש הממשלה" ואחריה לשאלות-שופר, מבוא לתעמולת בחירות.