מוזיאון הכנסת ייחנך היום (שני) בירושלים במבנה "בית פרומין" שבו פעלה הכנסת הראשונה. כמו הרבה פעמים בחייה של מדינת ישראל, ביקורת ציבורית היא שעוררה את נבחרי הציבור לפעולה והצילה את הבניין ההיסטורי מהרס. רק מאבק ציבורי הצליח לשנות את גזירת ההרס ולהשיב את אתר המורשת לידי המדינה. היום יחזור המבנה ההיסטורי לידי הציבור וייפתח בפני הקהל הרחב.
הבניין שברחוב המלך ג'ורג' 24 לא תוכנן לשמש כבית הנבחרים של ישראל. הוא תוכנן ועוצב באופן פשוט למדי למגורים ולמסחר, בידי משפחת פרומין, שנודעה בשל מפעל הביסקוויטים שבבעלותה, שנשא את שם המשפחה. אדריכל הבניין הוא ראובן אברם (אברמוביץ'). הבנייה החלה לפני פרוץ מלחמת העצמאות, אך נעצרה בעקבותיה, לאחר שנבנו רק חלק מתוך שש הקומות המתוכננות: קומת הקרקע, שיועדה למסחר; הקומה הראשונה, שיועדה לסניף בנק; וקומת המרתף, שנבנתה בחלקה. הקומות הנוספות, שיועדו למגורים, לא נבנו.
הבחירות הראשונות במדינת ישראל נערכו ב־25 בינואר 1949. ב־14 בפברואר התקיימה, באופן סמלי, הישיבה הראשונה של הכנסת בירושלים, אולם הישיבות הבאות כבר נערכו בתל אביב. לקראת סוף אותה שנה סיפקה עצרת האומות המאוחדות לדוד בן־גוריון את העילה הנחוצה להכריז על ירושלים כבירת ישראל, ובעקבות כך גם על העברת הכנסת ומשרדי הממשלה לבירה.
באומות המאוחדות היו נחושים להיצמד לתוכנית בינאום של ירושלים, שהייתה חלק מתוכנית החלוקה של כ"ט בנובמבר 1947. בן־גוריון נלחם בכוונה "לקרוע את ירושלים היהודית מהמדינה", כדבריו, גם במחיר יציאה מהאו"ם.
"אין אנו מניחים אף רגע שארגון האו"ם ינסה להוציא את ירושלים בכוח מידי ישראל, ואנו מצהירים שעם ישראל לא יוותר על ירושלים מרצונו הטוב, כשם שלא ויתר במשך אלפי שנה על אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לירושלים ולציון", אמר ראש הממשלה בדיון שנערך בכנסת ב־5 בדצמבר 1949.
"אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל על עצמה שום שלטון זר - לאחר שאלפי בניה ובנותיה שחררו בפעם השלישית את מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה ומהרס", הוסיף.
אך באו"ם לא התרגשו, ובעצרת הכללית הוחלט לקבל את הצעת אוסטרליה לבינאום ירושלים. בן־גוריון קיבל את ההודעה בשבת, בעת שנפש בטבריה. עוד באותו יום כינס ישיבה דחופה בחיפה והודיע על כינוס ישיבת ממשלה למחרת.
בהודעה שכתב הכריז באופן נחרץ: "ירושלים היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובירתה הנצחית. שום הצבעה באו"ם אינה משנה עובדה היסטורית זו". ראש הממשלה היה משוכנע שהסכמה ישראלית לבינאום ירושלים תגרור גם החלטה ליישם את תוכנית החלוקה ותביא לכירסום משמעותי בהישגיה הטריטוריאליים של ישראל במלחמה. היה זה מבחן שהוא לא ראה כל אפשרות להיכשל בו. הממשלה החליטה להעביר את הכנסת ואת משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים.
מדובר היה בהחלטה לא פשוטה כלל. המדינה שרק נולדה העזה להתריס מול מדינות העולם. בדיון שנערך בכנסת ב־13 בדצמבר על העברת משרדי הממשלה לירושלים, אמר בן־גוריון: "מאז כינון הממשלה הזמנית העמדנו את הדאגה לשלומה, ביטחונה וחיזוקה הכלכלי של ירושלים במרכז דאגותינו. בסערת המלחמה, כשירושלים הייתה נתונה במצור, נאלצנו לקבוע זמנית את מושב הממשלה בקריה, על יד תל אביב, אולם למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות".
הכנסת עלתה לירושלים בסוף אותה שנה ופעלה באופן זמני בבניין הסוכנות היהודית. בינתיים הוחלט שבית פרומין יהפוך למשכנה הקבוע. הבניין הופקע מידי בעליו, עבר התאמות לפעילות הכנסת, וב־13 במרץ 1950 החלה הכנסת לפעול במשכנה החדש.
היום, כשהכנסת נישאת על גבעה, מוקפת גדרות, שומרים ושלל אמצעי אבטחה, קשה לדמיין שבית הנבחרים של ישראל פעל ברחוב ראשי בלב העיר. בימים שבהם התקיימו ישיבות מליאה נחסם מקטע הרחוב שבקרבת הבית לתנועת כלי רכב, אך הוא נותר פתוח להולכי רגל, ורבים מחברי הכנסת היו מגיעים לבניין בצעידה. קהל רב היה מגיע למקום כדי לחזות בנבחריו מגיעים לעבודה. בלילות, כשהרחוב שקט מהמולת היום, אפשר היה לשמוע מבחוץ את חילופי הדברים שנישאו במליאה או באולמות הוועדות. לא אחת היו הדיונים סוערים, ובעיקר בלטו הוויכוחים המרים בין בן־גוריון לבין מנחם בגין.
שני רגעים קשים חווה המקום: הראשון היה בערב חורפי, בינואר 1952. חצי שנה קודם לכן נערכו הבחירות לכנסת השנייה. בעוד שמפא"י, בראשות דוד בן־גוריון, הצליחה לשמור על כוחה וירדה מ־46 מושבים בכנסת ל־45 מנדטים, מפלגת חרות, בראשות מנחם בגין, איבדה שישה מושבים וירדה מ־14 מנדטים לשמונה בלבד. במשך חצי שנה הסתגר בגין בביתו ולא הגיע לכנסת להישבע אמונים.
ב־7 בינואר החלה הכנסת לדון בהסכם השילומים עם גרמניה. עבור רבים מאזרחי ישראל ומהעם היהודי, היה זה צעד בלתי אפשרי: ההסכם בין המדינות נחתם פחות משבע שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר רבים מתושבי המדינה הצעירה חוו על בשרם את זוועות השואה ואיבדו את יקיריהם, וגרמניה הייתה מוחרמת ומצורעת בעיני יהודי העולם וישראל.
לפני תחילת הדיון בנושא הגיע בגין לכנסת, מסר את הצהרת האמונים, יצא מהבניין והלך לכיכר ציון, שם החלה הפגנה נגד ההסכם.
"על זה כולנו מוכנים למסור את נפשנו. ייהרג ובל יעבור. אין קורבן אשר לא נקריב לסכל מזימה זו", קרא למפגינים. הוא המשיך: "אדון בן־גוריון העמיד שוטרים, ובידיהם רימונים וגזים מדמיעים מתוצרת גרמנית - אותם גזים שהחניקו את אבותינו. יש לו בתי סוהר ומחנות ריכוז. נלך גם למחנות ריכוז, למרתפי עינויים, כי אין אנו טובים מאלה שעלו לגרדום. כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! (למלחמת אחים - א.א.) היום אתן את הפקודה: כן! זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות", קרא.
מאות מפגינים החלו לצעוד לעבר בניין הכנסת, וכשהגיעו אליו השליכו אבנים וניפצו את חלונות בית הנבחרים. המשטרה לא הייתה ערוכה לאירוע אלים כל כך, ועימות קשה התפתח בין השוטרים למפגינים. אדי הגז המדמיע חדרו לאולם המליאה, חבר כנסת נפגע בראשו, מאות שוטרים ומפגינים נפצעו, ו־250 בני אדם נעצרו.
חמש שנים וחצי אחר כך נכנס ליציע הכנסת משה דואק, אזרח בן 26, והשליך רימון יד לאולם המליאה. דואק, שעלה מסוריה כנער, לחם במלחמת העצמאות, נכשל בניסיונות לקבל עזרה בשל מצבו הבריאותי ונקלע למשבר נפשי. לדבריו, רצה שישמעו על העוול שנגרם לו. שר הדתות משה שפירא מהמפד"ל נפצע קשה, ואחרי שהחלים הוסיף את השם "חיים" לשמו. ראש הממשלה בן־גוריון, והשרים משה כרמל וגולדה מאיר, נפגעו מרסיסים. לימים ביקש בן־גוריון שיחונו את דואק.
באותו אולם מליאה התקבלו גם חוקים חשובים: חוק השבות, חוק שעות העבודה והמנוחה, חוק חסינות חברי הכנסת, חוק שוויון זכויות האישה, חוק האזרחות, חוק הביטוח הלאומי, ביטול עונש מוות, חוק בנק ישראל ואחרים.
באוגוסט 1966 נערכה ישיבת הכנסת האחרונה בבית פרומין; הכנסת יצאה לפגרה, ובסוף אותו חודש נחנך בניין הכנסת החדש שבגבעת רם. בית פרומין הפך למטה משרד התיירות עד שהמשרד עבר לפעול מקריית הממשלה. מאז עמד המבנה נטוש. בשנת 2002 מכרה המדינה את הבניין תמורת שמונה מיליון שקלים. הבעלים החדשים הגישו לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בקשה להרוס את הבניין ולבנות במקומו מבנה בן 16 קומות, שישמש למגורים, למלונאות ולמסחר. בעקבות זאת פתחה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל במאבק נגד כוונת ההריסה, שאליו התגייסו חברי כנסת.
כיאה למבנה שהופך היום למוזיאון הכנסת, זכו הליכי מכירתו לביקורת של מבקר המדינה, שמתח ביקורת על הליכי המכרז. בשנת 2010 אישרה הכנסת את חוק מוזיאון הכנסת, הקובע כי יש לשמר את הבניין בשל חשיבותו הלאומית וההיסטורית, ולהקים בו מוזיאון לתולדות הכנסת ופועלה. על פי החוק הופקע הבניין מבעליו והוחזר לרשות המדינה, והבעלים קיבלו תמורתו 45 מיליון שקלים.
בטקס חנוכת המוזיאון ישתתפו יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש עיריית ירושלים משה ליאון. לאחר גזירת הסרט, תקובע בכניסה המזוזה המקורית, שהייתה בפתח המבנה בעת ששכנה בו הכנסת.
כרטיסים למוזיאון הכנסת יימכרו במחיר של חמישה שקלים לילד ועשרה שקלים למבוגר. ניתן להזמין כבר היום באמצעות אתר המוזיאון.
המיצגים והמתחמים במוזיאון הכנסת:
מליאת הכנסת המשוחזרת - גולת הכותרת של המוזיאון. האולם ההיסטורי שבו הצביעו המנהיגים על חוקים דרמטיים עבר הליך שחזור קפדני, תוך שימוש בחומרים מהתקופה ההיא - אפילו אותם המיקרופונים ואותם המאווררים.
חדר יושב ראש הכנסת - דמויות יושבי הראש שכיהנו במשכן לאורך שנותיו ב"בית פרומין" מתעוררות לחיים בסגנון "הארי פוטר". התמונות התלויות בחדר, בהן מופיעים יושבי הראש יוסף שפרינצק, קדיש לוז ונחום ניר, משוחחות זו עם זו בקול, מגלות לפתע שהן מוצג במוזיאון ומספרות על עבודתן.
חדר הממשלה - אליו נכנסים דרך "ארון סתרים", שבו נהגה ממשלת ישראל לקיים את דיוניה בשנים הראשונות למדינה. עוד בחדר: הכספת הסודית של הממשלה, שבתוכה הפרוטוקול עם הודעת ראש הממשלה דוד בן־גוריון על לכידת הצורר הנאצי אדולף אייכמן.
תא השידור של "קול ישראל" - ממנו שידרו כתבי הרדיו את הדיונים הסוערים, כולל מכשירי הטלפון של אז, ששימשו להעברת הדיווחים למערכת החדשות. מבקרי המוזיאון שירימו את שפופרות הטלפונים יוכלו להאזין לדיווחים המרתקים מאותם ימים. לצד זאת - דמותו של משה חובב, מבכירי הקריינים המיתולוגיים בכנסת הראשונה, שקולו המזוהה עם שידורי החדשות ההיסטוריים יישמע במקום.
מזנון חברי הכנסת - יש האומרים כי כאן התקבלו ההכרעות האמיתיות וכי היה זה הלב הפועם של הזירה הפוליטית. המזנון כולל תצוגת מטעמים ששיקפו את רוח התקופה, בהם כבד קצוץ, רגל קרושה ו"מיץ פרי" שהוגשו בו; התפריטים המקוריים; והשולחנות מפעם.
"להנגיש את ההיסטוריה בצורה שלא הייתה מעולם"
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אמר כי: "מדובר בבניין בעל חשיבות לאומית והיסטורית, בו עוצבה דמותה של מדינת ישראל. הפיכתו למוזיאון מודרני תעמיק את ההיכרות של העם עם נבחריו ותנגיש את ההיסטוריה בצורה שלא הייתה מעולם".
גם מנכ"ל הכנסת, משה (צ'יקו) אדרי הגיב לאירוע החגיגי: "מוזיאון הכנסת ישלב עבר והווה, היסטוריה וחדשנות, ויאפשר לדורות הבאים להכיר מקרוב את הרגעים המכוננים בתולדות המדינה".