למי יש עניין לא לדבר על המחיר שנשלם אם נפסיק את המלחמה עכשיו?

שני ראיונות ששודרו ב"כאן" ביום חמישי האחרון, האחד ברדיו והשני בטלוויזיה, שיקפו היטב עד כמה השיח הפנים ישראלי, הן התקשורתי והן הפוליטי - גם משרת את חמאס וגם יושב על מצע דל של עובדות. במילים אחרות, קל יותר לצייר את החברה הישראלית ככזו המחולקת בין טובים לרעים, בין מי שרוצים לשחרר את החטופים למי שרוצים במותם, ובין מי ששואפים להביא לסיום המלחמה לאוכלי מוות חובבי קרבות - מאשר לדון ברצינות במצב.

בתוכניתם החדשה ברשת ב', ראיינו ישי שנרב וחן ליברמן את חבר הכנסת רם בן ברק מ"יש עתיד". בן ברק התחייב שבממשלה הבאה, לו יצוייר ש"יש עתיד" תרכיב אותה, "אנחנו מודיעים שאנחנו מפסיקים את המלחמה בתמורה להחזרת כל החטופים, אנחנו נסוגים לפרימטר, ואנחנו מודיעים שבכל פעם שנראה התארגנות של חמאס אנחנו נתקוף אותה...".

שנרב הזכיר לבן ברק שחמאס לא מוכן שצה"ל יישאר בפרימטר, וכי בתמורה לשחרור החטופים "הוא דורש נסיגה עד אחרון המילימטרים". "זה ברור שלא נחזור ל- 7 באוקטובר", השיב בן ברק, "ואם אנחנו ניסוג לפרימטר והוא לא ירצה להגיע לעיסקה, אז כנראה נצטרך להילחם".

בדיוק במצב הזה אנחנו נמצאים, הקשה עליו שנרב. "חמאס אומר 'אני דורש שתיסוג עד הגבול שהיה לפני 7 באוקטובר' , אתה אומר 'אני לא מוכן, אני רוצה להתעקש על הפרימטר', חמאס אומר 'אני לא משחרר את החטופים', מסקנה: צריך להמשיך להילחם. ולפני רגע אמרת שאתה לא מבין מה אנחנו מחפשים במלחמה הזו...".

כמעט במקביל, ראיינה קרן אוזן ב"כאן 11" את סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף דן הראל, שהשתתף באותה שעה בהפגנה הקוראת לסיום המלחמה. "אנחנו מבקשים לגמור את המערכה בעזה, לקבל את החטופים ולהגיע לסוג של פתרון עבור רצועת עזה", הצהיר. "אתה ודאי מודע לתנאים שחמאס מבקש במסגרת המו"מ", הזכירה לו אוזן, "והמשמעות של הפסקת המלחמה עכשיו היא שצה"ל ייסוג מכל השטחים כולל הפרימטר, שחמאס יישאר בשלטון ולא יתפרק מנשקו...אתה עדיין חושב שגם בתנאים האלה ישראל צריכה להפסיק את המלחמה?".

כשהראל דילג על השאלה, חזרה אוזן והקשתה שוב. "האם לא למדנו אחרי ה- 7 באוקטובר שאזורי חייץ הם משהו שישראל צריכה לשמור עליו? שפרימטר זה משהו שחשוב לביטחון תושבי עוטף עזה? השאלה היא האם קריאה להפסקת מלחמה והחזרת החטופים אומרת שישראל צריכה לחזור ואולי לאבד את כל ההישגים הצבאיים שהשגנו עד עכשיו? האם בכל מחיר מבחינתך זה חייב להסתיים?"

איך מגיעים להסכם שעליו מדברים רם בן ברק ודן הראל, שבו חמאס משחרר את כל החטופים ואנחנו לא נסוגים אל קו הגבול, למרות שחמאס דורש שנחזור אל קו הגבול? לא ממש ברור. מה אני רוצה לומר? שבסופו של דבר, למרות המאמצים להציג את הפער בין המחנות השונים בישראל כתהומי, כשמגיעים לפרטים, ובעיקר לנושאים החשובים שחמאס מתעקש עליהם, הפער הזה עשוי להתגלות בחלק מהנושאים החשובים כיותר קטן ממה שנראה.

לכאורה, מכיוון שלא באמת התנהל מו"מ על סיום המלחמה, אין בפנינו עמדה מסודרת ומלאה של חמאס. מצד שני, אם אוספים את שלל ההתבטאויות של בכירי הארגון, ואת אינספור הדיווחים של כתבים המסקרים את המו"מ בין הצדדים, אפשר בהחלט להעריך איך תיראה העמדה הזו.

שוב ושוב אנחנו שומעים את השאלה המופנית אל מי שמבקשים להעמיק את המלחמה כדי להכריע את חמאס: "ומה עם הסיכון לחטופים"? וזו שאלה לגיטימית וחשובה. אבל מנגד, אי אפשר לראיין אינספור מומחים ופרשנים וגנרלים שתומכים בהפסקת המלחמה, בלי לשאול גם אותם כמה שאלות המתבקשות נוכח עמדתם.

בהנחה שחמאס דורש להישאר ברצועת עזה, האם אחרי ה- 7 באוקטובר אתה מוכן לזה? בהנחה שחמאס דורש להישאר עם הנשק ועם אמצעי הלחימה שלו, ואף הצהיר השבוע שיתפרק מהם רק אחרי הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, האם אתה חי עם זה בשלום? בהנחה שחמאס דורש שצה"ל לא יישאר בפרימטר שחוצץ בין הרצועה ליישובים הישראלים, ובפועל הוא מבקש שיתאפשר לו לחזור לטייל כמה מאות מטרים מנחל עוז, משדרות ומנתיב העשרה, האם אתה בסדר עם זה?

בהנחה שחמאס תובע ערבויות בינלאומיות לכך שישראל לא תוכל לתקוף אותו בשנים הבאות, האם זה מקובל עליך? בהנחה שחמאס רוצה שהעולם יזרים לו מיליארדים כדי להשתקם ברצועה, האם אתה מוכן לזה? אם מישהו יטען שתמורת החטופים הוא מוכן לקבל את כל רשימת הדרישות הזו, זו תהיה עמדה לגיטימית. אבל אי אפשר לראיין אנשים שדורשים את סיום המלחמה בלי לתבוע מהם להידרש לנקודות הללו.

ועוד שאלה אחת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מול הדרישה החמאסית שניסוג ונפסיק את המלחמה כתנאי לקבלת כל החטופים: לא יהיה מופרך להעריך שחמאס, בהבינו שהחטופים הם תעודת ביטוח עבורו, לא ירצה להחזיר את כולם.

האם אני צודק? לא יודע. אבל נניח לצורך הדיון שכן. ונניח שאנחנו הולכים לעיסקה שבמסגרתה אנחנו נותנים לארגון הטרור הזה את כל מה שהוא חולם עליו - אנחנו מכריזים בפומבי על תבוסתנו, אנחנו נסוגים לקו הגבול ואנחנו מתחייבים לא לתקוף אותו בשנים הבאות - ובתמורה הוא מחזיר לנו 18 מתוך 20 החטופים החיים, ומסביר שהוא לא מוצא את השניים האחרונים או שהוא סתם לא מוכן לשחרר אותם. מה עושים אז? מה תכנית הפעולה? איך מביאים את השניים האלה? מוותרים עליהם? הרי בהפסיקנו את המלחמה, איזה עוד כדורים יישארו לנו במחסנית?

עם יד על הלב, בסיטואציה כזו, האם כל מי שקוראים היום לנצור את האש ולסגת, יתמכו בגיוס מילואים רחב ובכניסה מחודשת של חמש אוגדות לרצועה? מה תכנית הפעולה שלהם למקרה כזה? האם במקרה כזה הם ידרשו מאיתנו לוותר על עוד משהו לטובת חמאס? כל תשובה תתקבל, אבל חשוב שהשאלה הזו תישאל.

השבוע התפרסם סרטון מושקע שבו קבוצת בדימוסים של מערכת הבטחון קוראת להפסקת המלחמה. במשך שלוש דקות ו- 15 שניות הם מופיעים בזה אחר זה: שלושה ראשי שב"כ (נדב ארגמן, עמי איילון, יורם כהן), שלושה ראשי מוסד (אפרים הלוי, תמיר פרדו, דני יתום), שני רמטכ"לים (בוגי יעלון, דן חלוץ), מפכ"ל אחד (שלמה אהרונישקי) ושני ראשי אמ"ן (אורי שגיא, עמוס מלכא) ואומרים את דברם.

הנה מקצת הטקסטים שניפקו החברים הללו: "המלחמה הזו הפסיקה להיות מלחמה צודקת", "לא מכיר צבא שניצח גרילה", "המלחמה היום היא מלחמת שולל", "ההישגים שלנו מוגבלים והנזקים הבינלאומיים כבדים", "יש מצבים של דגל שחור שצריך לעמוד איתן ולהגיד 'עד כאן'", "צה"ל לא מסוגל לממש פנטזיה של מי שנמצא בקבינט ומאמין שניתן להשיג אותה", "הממשלה לקחה אותנו בשבי", "אם מישהו מדמיין שאנחנו נוכל להגיע לכל מחבל ולכל בור ולכל נשק ובמקביל להביא את החטופים שלנו הביתה, אני חושב שהדבר הזה בלתי אפשרי", "זו מלחמה חסרת תוחלת", "הגיעה העת להפסיק את המלחמה הזאת", "תפסיקו את המלחמה לאלתר", "את המלחמה הזו צריך לסיים מה שיותר מהר". ולטובת מי שלא הבין עד כה את המסר, מסתיים הסרטון בכתובת מסכמת: "ראשי מערכת הבטחון לדורותיהם קוראים: סיימו את המלחמה".

אני בטוח שכל המופיעים בסרטון הזה, כולם אנשים שנתנו את מיטב שנותיהם עבור בטחון המדינה, רוצים בטובתה. מיותר להגיד את זה. ועדיין, האמת צריכה להיאמר: אם החמאס היה ממנה תסריטאי מטעמו כדי לייצר את הסרטון הזה, כך בדיוק הוא היה נראה. שהרי, תחשבו רגע מה הסרטון הזה עושה לחמאס. מפריע לו במלחמתו ביהודים, או עוזר לו? כשראשי שב"כ וראשי מוסד ורמטכ"לים קוראים לעצור את המלחמה נגד ארגון הטרור, לאן זה ייקח אותו? זה ידרבן אותו להגיע איתנו מהר מהר לעיסקה להחזרת החטופים, או שזה יסמן לו שכדאי להמתין ולהתעקש עוד כי ממילא המומנטום איתו ובכירי הביטחוניסטים בכחול לבן לוחצים על הממשלה שלהם לתת לו את מה שהוא רוצה?

אולי זה נכון, תגידו, אבל אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וזו דרכם של האנשים המכובדים הללו להשפיע על הממשלה לעשות את מה שנראה להם נכון. יודעים מה? זו טענה מקובלת. אבל אתם הרי יודעים שחמאס לא מקבל כלום מהדרישות שלנו. אתם יודעים שהוא רוצה להישאר ברצועה, שהוא רוצה לחזור להסתובב במרחק של כמה מאות מטרים מהיישובים שלנו, ושהוא רוצה ערבויות שלא נחזור להילחם בו. מה אתם עושים עם הדרישות הללו שלו? מתעלמים מהן?

ומעבר לכל זה, זה בסדר גמור שיש לכם דרישות מממשלת ישראל, אבל איך יכול להיות שבכל הסרטון הארוך הזה אין לאף אחד מכם, ולו מילה אחת לומר, על משהו שאנחנו צריכים להתעקש עליו ולתבוע אותו מחמאס? איזשהו קו אדום. יכול להיות שאתם סבורים שהממשלה לא פועלת נכון במלחמה הזו, אבל לא יכול להיות שכל האנרגיות השליליות שלכם מופנות רק נגד ממשלת ישראל.

כמה מאנשי ערוץ 12 לעגו השבוע ברשת החברתית למקביליהם מערוץ 14, על כך שהסתפקו בשידור קטע קצרצר בלבד מתוך הסרטון שבו נראה אביתר דוד, החטוף בעזה, באותו תיעוד מזעזע. "15 שניות הקדישו במהדורת ערוץ 14 לסרטון השואה...", כתב עורך המהדורה המרכזית של חדשות 12, "כמובן מבלי להשמיע מילה מהזעקה שלו, ואז דהרו הלאה. במהדורה המוקדמת הגדילו לעשות ולא הראו פריים מהסרטון...זה מה ששווה חטוף בסכנת חיים".

לו אני הייתי צריך לקבל את ההחלטה, הרי שאת הסרטון הזה, דווקא אותו, בניגוד לכמעט כל האחרים, הייתי מפרסם. למה? משום שאני חושב שהיה ערך גדול בהקרנתו אל מול העולם הרחב, שנראה ששכח אחרי שנה ועשרה חודשים עם איזה מפלצות יש לנו עסק.

אבל אחרי שאמרנו את זה, צריך להגיד לזכותם של אנשי ערוץ 14 שיש להם עמדה עקרונית, ברורה והגיונית, הגורסת שאין שום סיבה שנשמש שופר לטרור הפסיכולוגי של חמאס. חמאס לא מרעיב את החטופים שלנו כי נגמר לו האוכל. לחמאס יש די והותר אוכל. חמאס מרעיב את החטופים שלנו כדי שניתן יהיה לצלם אותם שלדי אדם, להפיץ אלינו את התמונות, לקוות שנשדר אותן, וכך להקל עליו לדרוש לשלם לו כל מחיר על מנת שישחרר אותם.

משכך, השאלה איננה מה עומד מאחורי ההחלטה של ערוץ 14 לא לשדר, אלא מה עומד מאחרי ההחלטה של ערוץ 12 (ולא רק שלו, כמובן), כן לשדר. האם רק כדי לעדכן אותנו בחומרת המצב, או גם קצת כדי לסייע לתדלק את המחאה שמאשימה את הממשלה ואת ראש הממשלה בפשע הזה? כי אם אנחנו מבינים שהמטרה של חמאס היא לגרום לנו להתפרק מכל מה שהשגנו במלחמה, ולסגת לאחור, ולשלם לו כל מחיר שידרוש, אז אנחנו חייבים להודות שהשידורים שלנו הם הגשמת החלומות שלו.

לפיכך, ראוי להשיב בהגינות לשאלה הבאה: כשמהדורה אחת מציגה את הסרטונים שחמאס מפיץ והמהדורה השנייה לא, מי משתיהן גורמת קורת רוח גדולה יותר לארגון הטרור האכזרי הזה? מיותר לציין, אין כאן טענה שלמישהו יש עניין חלילה לסייע לארגון הטרור, ועדיין, מהתוצאה לא כדאי להתעלם.

ובכלל, בתחילת המלחמה, ולא רק בתחילתה, כל כלי התקשורת היו מה שערוץ 14 היום. כולם אחזו בדעה שסרטוני החמאס הם טרור פסיכולוגי שמופעל עלינו, ולפיכך אסור לנו לשתף פעולה ולשדר אותם. שרשור ארוך של אמירות כאלה מהעבר הלא רחוק כיכבו השבוע ברשת.

• כך, כתב המפלגות של "ידיעות אחרונות", יובל קרני, שלפני כמה ימים לעג לערוץ 14 שבחר שלא לשדר את הסרטון של אביתר דוד, ובעצמו דרש בתחילת המלחמה "לא לפרסם סרטוני חטופים/חטופות של חמאס".
• כך, הכתב המדיני של חדשות 12 ירון אברהם שהשבוע כתב על ערוץ 14 ש"הם שכחו מה זה להיות יהודים", ובעבר הסביר בעצמו ש"החלטנו לא לפרסם את הסרטון שמוציא חמאס עם מלל של חטופות ופניה למנהיגים בישראל, כי ברור לנו שחמאס רוצה שנשדר את התמונות האלה וזה ייחשב מבחינתו הישג לתעמולה שלו, וזו הסיבה שאנחנו לא עושים את זה".
• כך יונית לוי, שעם פרסום סרטון חמאס שבו צולמו שלוש חטופות, בישרה לצופיה: "אנחנו, כמו כלי תקשורת אחרים, בחרנו שלא להראות את הסרטון, רק את התמונה של שלושתן, כדי שלא לשתף פעולה עם הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס".
• כך, אלון בן דוד מערוץ 13 שהסביר: "בערוץ הזה בחרנו מהרגע הראשון לא לפרסם את הקלטות האלה כי אנחנו לא נהיה זרוע התעמולה של חמאס, ואנחנו לא רוצים להדהד את המילים שמלעיטים חמאס את אותם חטופים חסרי אונים ומכריחים אותם לומר".
• כך אור הלר, שהטעים ש"חדשות 13 היא לא קבוצת וואטסאפ ולא קבוצת טלגרם ואנחנו צריכים לחשוב מקצועית מה זה עושה, ואני חושב שבחרנו לא לשתף פעולה עם תעמולה חמאסית בזויה, שנועדה להכניס לנו ברזל מלובן בעין".
• כך רפי רשף שהודיע: "גם אנחנו נימנע מלשדר את התוכן, לא נהיה חלק מהלוחמה הפסיכולוגית של הארגון".
• כך אוהד חמו שנימק ש"נדמה שמדרך הטבע מכתיבים להם את הטקסטים. בחרנו ובצדק רב כמובן לא לשדר את הסרטון הזה...בעצם הרעיון המסדר של חמאס מאחורי זה, זה כמובן לייצר את אותו לחץ פנימי עמוק...ומנסים לעשות שימוש ציני ובעייתי בנושא הזה".
• וכך עודד בן עמי שלימד את כולנו ש"צריך הרבה מאוד קור רוח במלחמה הפסיכולוגית שנוספת על המלחמה שמתנהלת...חמאס משדר סרטון ובו שלוש נשים חטופות...אין ספק שזהו כלי משמעותי במלחמה הפסיכולוגית שחמאס מנהל נגד ישראל, ואין בכלל ספק שהדברים שנאמרים בו הוכתבו לנשים על ידי שוביהן. לכן העדפנו כאן בחדשות 12 להראות את הנשים החטופות אבל לא להשמיע את דבריהן כדי לא לשחק את המשחק הציני האכזרי של חמאס".

יתרה מכל אלה, כשחמאס פירסם סרטון של הירש גולדברג פולין, ומשפחתו שלו, יחד עם מטה החטופים, הסכימו שהסרטון יפורסם, החליטו בחדשות 12 לא לעשות את זה, וגם ידעו להסביר לצופים שכך החליטו כדי שלא "לשתף פעולה עם הטרור הפסיכולוגי של חמאס".

עם הרקע הזה, לא ערוץ 14 צריך להסביר למה הוא לא משדר את הסרטונים הללו, אלא כל האחרים שניסחו טוב כל כך את תפיסת עולמם הדורשת שלא להיכנע לטרור החמאסי, ובחלוף הזמן זנחו אותה. אני מציע לכם לחזור כמה שורות לאחור, לקרוא שוב את רשימת הנימוקים של כוכבי ערוצים 12 ו- 13 שפורטו לעיל, ולשאול את עצמכם אם משהו השתנה מאז שניסחו אותם בשכנוע עמוק גדול כל כך.

האם בעבר הסרטונים הללו שימשו את תעמולת חמאס ועכשיו כבר לא? האם בעבר הם היו חלק מ"טרור פסיכולוגי" ועכשיו כבר לא? האם בעבר הם ביקשו לייצר אצלנו קרע פנימי, ועכשיו כבר לא? ואם בעבר החלטנו לא לשדר את הטקסטים המוקלטים של החטופים, בנימוק שאלה מוכתבים להם, האם משהו בעניין הזה השתנה עם הזמן?

נדמה לי שלא מופרך יהיה להעריך שבשלב מסוים, כשכל סרטון כזה סייע להוציא מפגינים נגד הממשלה אל הרחובות ולהטעין אותם באנרגיות, הבינו חלק מאמצעי התקשורת שזו כשלעצמה סיבה טובה לשדר אותם. אם מגישת המהדורה לא יכולה לקרוא בעצמה לציבור לצאת לחסום כבישים, שיעשה את זה חמאס דרך הפה של מתן צנגאוקר ("מבקש מכל עם ישראל לצאת להפגין מול בית ראש הממשלה") או מהפה של עידן אלכסנדר ("ראש הממשלה בנימין נתניהו, אני מאוכזב מאוד... הפקרת אותנו...") ואנחנו רק נשדר את הדברים.

אני מודה, לא מעניין אותי אם יש רעב בעזה. מחבלי חמאס פלשו אלינו הביתה, רצחו, אנסו, שחטו, בזזו, חטפו וחזרו להתבצר עם החטופים בביתם שלהם. במציאות הזו, השאלה אם יש להם מה לאכול במזווה, לגמרי לא מעסיקה אותי. ישראלי שחושב שיש בעיה עם המוסר שלי אם אני לא דואג למזונה של קבוצה שהנהגתה חטפה את האחים שלי ומתעקשת להחזיק בהם - משהו עמוק מאוד דפוק אצלו מהיסוד. רעבים? יש לזה פתרון פשוט: שחררו את האנשים שלנו, תפסיקו לקרוא להשמיד אותנו, ולכו לאכול.

החלטה קטנה אחת של הנהגת עזה להפסיק לרצות להשמיד אותנו, וכל הציבור שבחר בה יוכל לאכול סושי עד שייחנק. הסיטואציה שבה עם שבניו נחטפו ונרצחו מואשמים כמי שמרעיבים את מי שחטפו אותם ורצחו אותם, היא סיטואציה פסיכית. היא פסיכית כשהבלגים או הספרדים עומדים מאחורי הטענה הזו. היא פסיכית עוד יותר כשמגישת מהדורת חדשות 12 מיישרת איתה קו.

אפשר לדבר עד מחרתיים על הצורך בהסברה ישראלית טובה יותר, אבל כשראשי ארגוני הבטחון הישראלים מסבירים שמדובר במלחמה מיותרת, וכשעיתונאים ישראלים מסבירים שאנחנו מרעיבים את הערבים, וכשדויד גרוסמן מדבר על "רצח עם" שאנחנו מבצעים, וכשראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מדבר על "פשעי המלחמה" שלנו, וכשחמישה נשיאי אוניברסיטאות כחול לבן חותמים על עצומה שמבקשת "לפתור את בעיית הרעב הנורא השורר בעזה" ומדברים על "אובדן רסן ואנושיות" - אלף משרדי הסברה לא יעזרו.

וזה לא חדש. אם תלכו אחורה בזמן תמצאו שתמיד תמיד מציון יצאה התורה הזו. במשך שנים ארוכות היו בינינו מי שעבדו במשרה מלאה במאמץ לתקוע מקלות בגלגלי המלחמה שלנו באויב. עיתון "הארץ" מציג אותנו באופן אוטומטי כרעים של השכונה. ארגונים ישראלים, כאלה המכונים כאן משום מה "ארגוני זכויות אדם", נאבקו נגד הוראות הפתיחה באש שאפשרו לנו להילחם באויב, ונגד ההחלטה לשלול אזרחות למחבלי חמאס.

הם נאבקו כדי לאפשר "כניסה הומניטרית" לישראל של אזרחי מדינת הטרור העזתית. הם נאבקו כדי לאפשר לקרובי משפחה של אנשי ארגון הטרור לקבל אצלנו טיפולים. וכשממשלת ישראל החליטה לסגור את מעבר הסחורות לעזה - בניסיון להפעיל לחץ על חמאס, כדי שזה יפסיק לשגר אלינו עפיפונים ובלוני תבערה - גם אז הם היו שם כדי להילחם נגד.

המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם אחרי "עופרת יצוקה" ב-2008 חוות דעת שקבעה כי "שיטה המציבה את ביטחונם של חיילינו באופן עקרוני וכמעט מוחלט לפני ביטחונם של אזרחי הצד השני, אינה חוקית מבחינת הדין הבינלאומי...היא מבוססת על שלילת שוויון ערך האדם ועל התנכרות לערך חייו של 'האחר', באשר הוא 'אחר'. מבחינה מוסרית, היא מקרבת אותנו לטרוריסטים".

"עשרה הרוגים חפים מפשע", זעקה חודשים ספורים בלבד לפני ה- 7 באוקטובר הכותרת של "ידיעות אחרונות", אחרי שצה"ל חיסל בכירים בג'יהאד האסלאמי ופגע בסביבתם. בעיתון טרחו אז לפרסם את תמונותיהם הגדולות של ההרוגים העזתים, לצד הלוגו "מבצע מגן וחץ, הרג האזרחים בעזה".

רגע אחרי שפורסם הסרטון הופך הקרביים של אביתר דוד ממנהרות חמאס, הגיעה התגובה האוטומטית של קבוצה גדולה של ישראלים, שמשמעותה בחצי משפט: אם עד עכשיו שנאנו את ביבי, עכשיו נשנא אותו עוד יותר. הם לא דורשים לעצור את משאיות האוכל לחמאס, הם לא תובעים לכבוש שטחים ולהודיע לטרוריסטים שאלה לא יוחזרו להם, הם לא מבקשים להכביד עוד את ידנו על האויב, הם לא מציעים לחסל את מנהיגיו המסתובבים להנאתם בחו"ל. כלום. ביבי, זה הסיפור שלהם.

תגידו, עם יד על הלב, זה לא חולני? הרי האמריקאים אומרים שחמאס הוא שלא רוצה הסכם. הרי הכתבים שלנו בעצמם דיווחו מדי יום כיצד נתניהו מתגמש פעם אחר פעם, כיצד הוא מציע לחמאס התקפלות מעוד ועוד שטחים, העיקר שיהיו מוכנים לעיסקה. אז איך, רגע אחרי שמגיעות תמונות שמלמדות שחמאס מרעיב את החטופים שלנו, רגש הנקמה האינסטינקטיבי היחיד שעולה בכם הוא נגד ביבי?

מה שעבר בראש שלי כשראיתי את הסרטון המזעזע הזה, היה רצון עז להשמיד את כל מי ששותף לקבוצה הזו. מה שעבר בראש שלי רגע אחרי ההלם הראשוני, הייתה ההבנה שאין שום דרך בעולם לאפשר לנאצים האלה - שאנסו נשים, וירו בראש של ילדים, ומרעיבים עכשיו בכוונת מכוון את החטופים שלנו - לחזור להתגורר בשלווה מאות מטרים מהדשא של קיבוץ בארי.

אני לא יודע איך להגיד לכם את זה באופן רך יותר, אבל אתם שחקנים בסרט שחמאס כתב את התסריט המדויק שלו וליהק אתכם לתפקידים שהוא חושב שאתם יכולים למלא. הרי לא צריך להיות גאון כדי להבין שהוא מפעיל אתכם לצרכיו. לא צריך להיות גאון כדי להבין שכמעט כל הסרטונים האלה יוצאים בשבת, כי חמאס יודע שבמוצאי שבת אתם נוהגים לצאת להפגין. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהדרך היחידה שלו להביא להסרת המגף הצה"לי מצווארו, עוברת דרככם.

לפני שבועיים הוא ביים סרטונים של עזתים רעבים, והביא אתכם לצעוק לממשלה שלנו שתפסיק. ועכשיו הוא מרעיב את אביתר דוד ומביא אתכם לעשות אותו דבר. תחשבו רגע, אם זה עובד לו כל כך טוב, למה שלא ימשיך להרעיב אותו? למה שלא ירעיב את כל 20 החטופים? ירעיב, יצלם, ישגר אליכם את הסרטון, ואת כל שאר העבודה אתם כבר תעשו עבורו ברחובות.

חמאס רוצה להפסיק את המלחמה? הוא שולח סרטון, ואתם קוראים להפסקת המלחמה. חמאס רוצה עוד אוכל? הוא שולח סרטון ואתם קוראים לתת לו עוד אוכל. חמאס רוצה שישראל תשלם כל מחיר עבור העיסקה? הוא מצלם סרטון ואתם יוצאים לרחוב ודורשים שנשלם כל מחיר עבור העיסקה. כן, ברור, אתם לא רוצים לסייע לחמאס, אבל זה בדיוק מה שאתם עושים.