הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, לא האמין שזה קורה לו. יום שני בערב, לאחר עוד ישיבה ארוכה, ללא טלפונים, הוא יצא מלשכתו בקומה ה-14 בקריה בתל אביב והתבשר על ידי אנשי לשכתו, כי הכתבים הפוליטיים קיבלו תדרוך לפיו נתניהו והקבינט החליטו על כיבוש עזה. מישהו הוסיף לכמה שופרות נתניהו "כי אם זה לא מתאים לו, לרמטכ"ל, הוא יכול להתפטר". מיותר לתאר את זעם הרמטכ"ל, בעיקר את העלבון. במשך שבועות הוא מבקש להציג לקבינט את התכנית של צה"ל להמשך הפעילות ברצועה. הוא כבר אמר לנתניהו שצה"ל מיצה את כל יעדי "מרכבות גדעון". אף אחד לא התייחס אליו.
למחרת, יום שלישי בערב, בישיבת ביטחונית מצומצמת, התפוצץ הרמטכ"ל זמיר על נתניהו: "איך זה נראה שאתם מחליטים על כיבוש עזה בלי לשמוע את עמדת הצבא? איך זה נראה? ובכלל, למה אתם תוקפים אותי? למה אתם מתדרכים נגדי? אתם הולכים לעשות מלכודת בעזה". נתניהו השיב: "לא יכול להיות שתאיים כי תתפטר אם לא יקבלו את עמדתך. תציג בקבינט את התכנית לכבוש את הרצועה". זמיר: "אני כבר הצגתי. זו התכנית". נתניהו סיכם בפניו של הרמטכ"ל הזועם: "תעשה את השיפורים ותציג אותם בפנינו".
הערב (יום חמישי), יתכנס שוב הקבינט. על הפרק יוצגו שתי עמדות. עמדת נתניהו לכבוש את הרצועה ולמעשה, בלי להכריז על כך, לכונן ממשל צבאי בעזה. ועמדת הצבא לבתר את רצועת עזה במקומות נוספים, לכתר את מעוזי חמאס, לשלוט על הצירים. בצבא טוענים כי זה יצריך פחות חיילים ולא יסכן חיי חטופים. הרמטכ"ל מדבר על לחץ מתמשך על חמאס.
העימות הפומבי הזה עם הרמטכ"ל, טוב לנתניהו. הוא מפיק מכך תועלת. ראשית, בעצם העובדה שהוא מתדרך שהוא בעד כיבוש הרצועה הוא מרגיע את שותפיו סמוטריץ ובן גביר, "הנה אני רוצה לכבוש, הצבא מתנגד". גם החלקים הימניים בגוש נתניהו ובליכוד מביעים קורת רוח מעמדתו. עוד יתרון, הוא האיום על חמאס. הנה, תראו מה נעשה לכם, אם לא תחזרו מהר לשולחן המו"מ לדון בעסקת חטופים. אגב, אמיתי, זה הדבר שנתניהו באמת רוצה. והסיבה השלישית מדוע טוב לו להתקוטט עם הרמטכ"ל, היא ספין קלאסי.
מדיניות נתניהו בעזה נכשלה. שנה ועשרה חודשים מאז הטבח הנורא, והנה תמונת המצב העדכנית: חמאס לא הוכרע, החטופים לא הוחזרו, הלחץ הצבאי לא הצליח להחזירם. הסיוע ההומניטרי שנתניהו אישר לעזה, מהאוויר ומהיבשה, הוא מהגדולים שהיו בשנים האחרונות. גם הפסקת אש לא רשמית הענקנו ברוב טובנו לחמאס. כדי שינוחו ויתארגנו. והצונאמי המדיני שהם אירגנו לנו, חובק עולם. קמפיין ההרעבה בעזה, הצליח מבחינת חמאס מעל ומעבר. צרפת, בריטניה, גרמניה, קנדה, פינלנד, פורטוגל, איסלנד ועוד ועוד מדינות כבר הודיעו כי בחודש ספטמבר, בפתיחת העצרת הכללית של האו"ם, הם יתמכו בהקמת מדינה פלסטינית. שנה ועשרה חודשים לאחר הטבח הנורא, לאחר מעשי הרצח, השחיטה, האונס והחטיפות, הגענו למצב הזה. לצערנו, המצב הטוב ביותר של חמאס בחודשים האחרונים. והכישלון הזה רובץ לפתחו של נתניהו. על על ההישג במלחמה מול איראן, הוא דרש במלוא החופן קרדיטים. אחריות על הטבח בשבעה באוקטובר והכישלון אליו הגענו מול חמאס, הוא מסרב בתוקף לקחת אחריות. אז כדי שלא ידברו על הכישלון, הזמני נקווה, מעדיף נתניהו שידברו על העימות שלו מול הרמטכ"ל. ספין קלאסי. זה יותר נוח.
ומילה על הרמטכ"ל זמיר, ההשמצות וההתקפות נגדו, מצד מכונת הרעל של נתניהו. תזכורת קטנה: לרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי, נתניהו ואנשיו שתו את הדם. עם קשית. ההתקפות התחילו מיד לאחר הכישלון הגדול בשבעה באוקטובר ונמשכו למעשה עד שהודיע שהוא הולך. תדרוכים, השמצות קשות, לכלוכים, הדלפות קשות, והכל בזמן מלחמה קשה בכמה חזיתות. המטנפים נפרסו ממיאמי ועד ירושלים, דרך תל אביב. כל סכין אפשרית ננעצה בגבו. בכל הכוח. ב-21 בינואר השנה הוא נשבר והודיע על פרישה. ב-6 במרץ הוא סיים את תפקידו. ממשלת נתניהו מינתה את מחליפו, את אייל זמיר. בנאום, בטקס כניסתו לתפקיד, אמר נתניהו: "פעמיים המלצתי עליך כרמטכ"ל, וכעת בפעם השלישית עת הזמיר הגיע. עבדנו כתף אל כתף לפני למעלה מעשור, כשאתה המזכיר הצבאי בלשכת ראש הממשלה. כבר אז התרשמתי עמוקות ממך". מילות תמיכה חמות, אפילו מרגשות. אבל רק מעטים ידעו על הדרמה הגדולה שהתרחשה לפני המינוי.
אייל זמיר היה המועמד הטבעי לתפקיד. המועמד המתבקש לצבא שהיה בעיצומה של מלחמה קשה, בתקופה משברית. איך אמר נתניהו? "פעמיים המלצתי עליך". הבחירה בזמיר היתה מתבקשת לחלוטין. כרטיס עבודה מלא ומרשים, מועמד שהיה קונסנזוס כמעט מוחלט לתפקיד. כזה שיתקבל בזרועות פתוחות בצבא, יצלול לתפקיד בשיא הטבעיות. אבל שרה נתניהו לא רצתה אותו. אלוהים יודע באיזו זכות היא מתערבת בקודש הקודשים של המדינה, בקודש הקודשים של הצבא, בתהליך שאמור להיות הנקי ביותר, המקצועי ביותר-בחירת הרמטכ"ל, אבל שרה נתניהו לא רצתה את אייל זמיר. אתמול פירסם ירון אברהם כי שרה נתניהו אמרה כי "ידעתי שאייל זמיר לא יעמוד בלחצים של התקשורת. אמרתי לבעלי שאסור למנות אותו".
גם בנה יאיר, שחי במיאמי עוד לפני המלחמה, לא מילואים ולא כלום, גם הוא לא ממש אהב את הבחירה. שרה הפעילה לחצים כבדים, גם על ישראל כץ למנות את האלוף דוד זיני. שר הביטחון שהבין איזה זעזוע יגרום מינוי כזה, ואיזה נזק זה יכול לגרום לו כשר ביטחון, התעקש על זמיר, וניצח. כאמור, מעטים ידעו על הלחצים האלה של שרה נתניהו שלא למנות את זמיר, אבל השבוע חשף זאת יאיר נתניהו. לאחר שתקף את הרמטכ"ל בתגובה לציוץ של יוסי יהושע, שדרש מנתניהו לעמוד בפני הציבור ולהסביר את המשמעות של כיבוש עזה, כתבו לו צייצנים שזה מינוי של אביו. ונתניהו ג'וניור הגיב: "מי שהתעקש למנות את זמיר הוא ישראל כ"ץ. כ"ץ גם קבע את שלושת המועמדים לתפקיד".
והקרב סביב הרמטכ"ל נמשך, כשהאפשרות לכבוש את עזה, מלחמה קשה ועקובה מדם, נמצאת על השולחן. ושר הביטחון כ"ץ, השיב ליאיר נתניהו, הלוחם האמיץ ממיאמי: "כן, בדיוק כפי שפורסם, אני המלצתי על אייל זמיר לרמטכ"ל של צה"ל, ורה"מ והממשלה אישרו את המלצתי. סברתי שבצומת הדרכים שצה"ל היה בו, הוא המועמד המתאים ביותר לבניית והפעלת הכוח מול האתגרים הביטחוניים הרבים שעומדים לפתחנו וזאת עקב השקפתו הביטחונית, יכולתנו וניסיונו הרב".
אז הערב יכונס הקבינט לאחת הישיבות הדרמטיות בשנים האחרונות, אפילו יחסית לדרמות הגדולות שאנחנו חווים בשנה ועשרה חודשים האחרונים, סוג של דרמה מתמשכת. לכיבוש הרצועה תהיה השפעה ענקית על חייו של כל אחד ואחת מאיתנו. הרמטכ"ל זמיר כבר עדכן את הקבינט כי כיבוש כולל של הרצועה יימשך חודשים, טיהור הרצועה יימשך שנים. התוצאות עלולות להיות דרמטיות: חיילים הרוגים רבים בנוסף ל-897 החיילים שכבר נהרגו מאז תחילת המלחמה. עשרות מילארדי שקלים שיושקעו במלחמה כזו ובממשל צבאי שיוקם ברצועה. מבחינת העולם אנחנו נהיה האחראים לחייהם של 2.2 מיליון עזתים. לבריאות שלהם, לחינוך, לרווחה, לעבודה, לחיים בכלל. עשרות מיליארדי שקלים שיבואו על חשבון משלם המיסים הישראלי, על חשבון רווחתו ורמת חייו. מאידך, כיבוש כזה אמור להביא איתו גיוס נרחב של חיילי מילואים, תהליך שיימשך לפחות שבועיים. אין גיוס מילואים נרחב, להיפך. אוגדה 98, אחת האוגדות שפעלו בעזה, הוצאה משם בימים האחרונים.
אנחנו תקועים בעזה. תקועים חזק. חמאס מקשיח עמדות, לא רוצה עסקה, לא רוצה כלום. טוב לו כעת. הזמן פועל לטובתו. מאידך, כיבוש הרצועה, היא חלומם של מיעוט בישראל, בעיקר מהאזורים של סמוטריץ ובן גביר, שרוצים בנוסף לחדש את ההתיישבות בעזה.
ישראל בתקופת המתנה. מצב הרוח הכללי שפוף אצל רוב הציבור. סרטוני הזוועה של רום רסלבסקי ואביתר דוד, גרמו לזעזוע גדול בציבור הישראלי, למרות שהוא כבר מורגל לזוועות מאז תחילת המלחמה.
שנה ועשרה חודשים מאז הטבח הנורא, נמצאת ישראל בצומת בעייתי. זו היתה מלחמה עם שיקולים פוליטיים שהתערבבו כל העת בהחלטות צבאיות. נתניהו פעל קודם כל לשימור ממשלתו, והצעות כמו דיון בשאלת היום שאחרי בעזה, נדחו בבוז ובלגלוג. אנחנו עומדים מול שתי אופציות גרועות, עם חמאס הרצחני שיש לו את כל הזמן שבעולם. אבל לממשלת ישראל זה כנראה לא מספיק בוער ודחוף. היא עסקה השבוע בענייני האבטחה של משפחת נתניהו ובהדחת היועצת המשפטית. יש סדרי עדיפויות בחיים.