רבים בישראל מאמינים שניתן להשפיע על קטאר באמצעות גינויים פומביים או חשיפת פניה האמיתיים. זוהי טעות הנובעת מהערכת-יתר של חשיבות התדמית הקטארית ומהערכת-חסר של השפעתה המוחשית בעולם. הנהגת קטאר יודעת היטב ששכנותיה במפרץ שבעו מסכסוכים ובחרו לשתף איתה פעולה. היא מודעת לכך שחוזי ענק שלה לייצוא גז עם מעצמות כמו סין, הודו, גרמניה, צרפת, איטליה והולנד מעניקים לה חסינות דיפלומטית וכלכלית.
התיווך שלה, החולש על חמש יבשות, יוצר תלות אסטרטגית בקרב מדינות חשובות. שליטתה בנכסים אסטרטגיים, כדוגמת מימון צבא לבנון או השקעות מיליארדים בתעשיות ביטחוניות בצרפת וכמובן האחיזה שלה בפוליטיקה האמריקאית, מעניקה לה השפעה עצומה על ממשלות וארגונים. בעודנו עדים למעורבותה הגוברת של קטאר ולמעמדה שרק הולך ומתבסס, תהיה זו נאיביות גמורה לחשוב שקמפיין תדמיתי ויחסי ציבור יערערו את המבצר שבנתה לעצמה.
כדי לשנות את המשוואה מול קטאר, ישראל זקוקה לאסטרטגיה מפוכחת שמטפלת במה שבאמת כואב לה או מניע אותה. בישראל מתגבשת הבנה רחבה כי יש לפעול מול ההשפעה ההולכת ומעמיקה של קטאר, אך ההתמודדות עמה לוקה בהעדר כיוון ברור ובפיזור מאמצים על צעדים סמליים וחסרי תוחלת.
באופן די נדיר, נראה כי ישנה הכרה לאומית חוצת מפלגות בישראל על הצורך בבלימת ההשפעה של קטאר, אך הגישה הקיימת מגלה בלבול והמערכת הישראלית משקיעה אנרגיה רבה באפיקים שוליים. לפיכך, נדרשת תכנית פעולה אפקטיבית, עקבית וכזו שמטפלת במה שבאמת כואב לה או מניע אותה. כדי לשנות את המשוואה מול קטאר, המענה האפקטיבי ביותר של ישראל חייב להתבסס על ניהול מושכל של מערך ההשפעה הקטארי בעולמות המדיניים והדיפלומטיים. האסטרטגיה הנכונה צריכה לשלב שני עקרונות משלימים: בידוד מדיני במקומות שבהם ניתן לצמצם את נוכחותה של קטאר, והטיית המעורבות הקטארית במהלכים שבהם אין דרך להוציא אותה מהמשחק, אך בהחלט ניתן לתעל את השפעתה לצרכים אסטרטגיים של ישראל.
הרעיון העומד מאחורי אסטרטגיית "הבידוד המדיני" הוא לייצר תנועת נגד לשאיפה הגבוהה של קטאר להיות שחקן מפתח ולהשפיע ברמה העמוקה ביותר עד כדי יצירת תלות. שאיפה זו מניעה רבות מההחלטות שלה, ועל כן, אם ישראל תצליח לשחוק באופן שיטתי ומשמעותי את ההשפעה שלה, לפחות באזורנו, כך קטאר תאבד את הרלוונטיות שלה וכך היא תחוש פגיעה משמעותית. הרחקתה של קטאר מהתהליכים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים לא תושג במהלך חד או בהצהרה דרמטית, אלא באמצעות תהליך שקט, עקבי ומתואם עם שותפות אזוריות מתונות. ככל שישראל תתמיד בפעולה זו, קטאר תיאלץ לבחור: להצטרף למסגרות מתונות ולהתאים את דרכה או לוותר על גישה למוקדי ההשפעה החשובים לה.
במעמדה המבודד של ישראל כעת ישנו קושי להוציא תוכנית כזו אל הפועל. ישראל חייבת לחזור לעמדת שליטה והשפעה באזור, כזו שתאפשר לה ליזום מהלכי עומק ארוכי טווח, לגייס שותפים ולהצטרף לפורומים קיימים כשחקן רלוונטי. רק אז, ישראל תוכל לנתב יוזמות, פורומים ומנגנוני סיוע לעבר שותפים אחרים. גם ללא תקציבי הענק או משאבי הטבע של קטאר, לישראל יתרונות ייחודיים בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה, התשתיות, הדיפלומטיה והסיוע ההומניטרי. גם המיקום הגאוגרפי שלה ויכולת ההשפעה על עתיד הסוגייה הפלסטינית מציב אותה בעמדה חזקה באופן פוטנציאלי. ישראל כבר הוכיחה בעבר שבאמצעות אקטיביזם דיפלומטי ואופק מדיני, היא מסוגלת לגבש קואליציות, להציב יוזמות ולבסס נוכחות. היעדר יוזמה משאיר את הזירה בידי אחרים, ומצמצם את מרחב ההשפעה שלה.
עקרון "השילוב המאורגן" מכיר בכך שיש מגבלות למדיניות הבידוד. קטאר כבר נטועה עמוק בתהליכים אזוריים, וישראל נמצאת באחת התקופות המאתגרות ביותר שלה בזירה הבינלאומית, ובוודאי במזרח התיכון. מציאות זו מחייבת גם ניתוב מושכל של תשתיות ופעולות קטאר לטובת האינטרסים הישראליים. לקטאר תשתיות קיימות רבות באזור, בהן שליטה על שדות גז, השפעה רחבה על דעת הקהל דרך נכסי מדיה, והפצת סיוע הומניטרי. בנוסף, שיטות הפעולה שלה, דוגמת מימון ותיווך, הניבו לה דריסת רגל משמעותית. עלינו להסתכל נכוחה על כלי ההשפעה של קטר ולהבין שאין לנו יכולת מיידית לנתק אותם.
ההבנה הזו חייבת להוביל לבניית מערך אסטרטגי שלם שמטרתו לנתב את אותם כלים שישרתו את ישראל. כך למשל, במקום להחרים את אל-ג'זירה, אפשר לפעול להחדרת קולות ישראליים מגוונים לתוך שיח פנימי שיאתגר את המסרים הקיימים. את תפקידה כמממנת חמאס יש להפוך על פיה, ולהשתמש במעמדה הייחודי כדי לייבש את מקורות המימון של הארגון (פעולה שקטאר הציעה בעבר). בניגוד לאינסטינקט, עלינו ליזום שיתופי פעולה עם מכוני מחקר קטאריים ולהכיר להם את הצד שלנו, להשפיע על מעצבי דעת קהל ומקבלי החלטות ולמתן את השיח בעבודת עומק סיזיפית, ולא תמיד נעימה. ובזירה הדיפלומטית, יש לנצל את התחרות שלה מול סעודיה ומצרים כדי להטות מהלכים אזוריים לטובת ישראל.
המקום המתסכל ביותר שבו ישראל אובדת עצות הוא ההשפעה המתחרה של קטאר בוושינגטון, בקונגרס ובמוסד הנשיאות. לאור העובדה שקטאר היא בעלת ברית חשובה של הממשלים האמריקאים האחרונים, כולל זה הנוכחי, גלום פוטנציאל בשילוב כוחות למאמצים משותפים. ייתכן וצעדים כאלו נעשו בבלימת הטילים והכטב"מים מאיראן בשבתה כמוקד מפקדת פיקוד מרכז האמריקאית, ובמשא ומתן על שחרור החטופים בקשר ההדוק שיש לה ולישראל עם ארה"ב בנושא, אך רבה היא העבודה בכיוון זה.
זוהי קריאה לתמרון מדויק ונחוש של המדיניות כלפי קטאר בתוכנית שדורשת תעוזה ותחכום דיפלומטי, כמו בשדה הקרב, כך גם בשדה המדיני. ניתוק היחסים עם קטאר הוא הפתרון הקל והמתבקש רגשית, אך הוא רחוק מלהיות מציאותי לאור ההבנה של יחסי הכוחות, המחירים וההזדמנויות. מתוך כך, עולה הצורך באימוץ גישה של בגרות אסטרטגית שבה ישראל מנהלת את היחסים עם קטאר ומעצבת אותם מחדש בתוך מרחב שאינה שולטת בו לבדה. הישענות על אסטרטגיית "בידוד וניתוב" אינה מותירה את ישראל ככלי שרת בידי קטאר, אלא הופכת את המשוואה על פיה ומייצרת נקודת מינוף שתשרת את האינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל.
הכותבת היא חוקרת מדינות המפרץ באוניברסיטת חיפה ויועצת בכירה במיינד ישראל