פיילוט ראשון מסוגו לזיהוי קורבנות סחר ועבדות יוצא לדרך בישראל

פרסום ראשון: המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות השיק פיילוט חדשני ראשון מסוגו בישראל, שמטרתו להגדיל באופן משמעותי את הסיכוי לאתר קורבנות סחר ועבדות בזמן אמת ולהציל נשים ממעגל של אלימות, כפייה וניצול מתמשך.

"לא ידעתי איך לזהות נשים שנסחרו", מספרת מעין פרייס זוהר, קרימינולוגית קלינית בסלעית המסייעת לנשים במעגל הזנות. "לא ידעתי מה ההבדל, גם המשפטי והפלילי וגם הרגשי, בין נשים שנסחרו לבין נשים בזנות. אני מכירה את אוכלוסיית הנשים בזנות, אבל פתאום חיברו לי את זה לסחר בבני אדם כולל גם החזקה בתנאי עבדות, ואז הבנתי שיש לי מטופלות שחוו את זה - ממש נפלו לי האסימונים".

סחר בבני אדם משמע העברה או החזקה של אדם, בנסיבות של איומים, כפייה או תרמית, למטרת ניצול. בישראל, דפוסי הסחר המרכזיים הם למטרת ניצול מיני או עבדות, אך יש גם דפוסים אחרים. מי שנפל קרבן סחר או החזקה בתנאי עבדות יכול לקבל הכרה, לעבור למקלט עם סל מענים הוליסטי או לקבל סיוע מהמרכז יום לשורדי סחר בתל אביב, לקבל אשרת שהייה ועוד זכויות והגנות.

לכן, הפיילוט מתמקד בהענקת ידע לגורמי מקצוע בשטח אשר עלולים לפגוש קרבנות סחר במטרה שידעו לזהות סממנים של סחר ועבדות ולהפנות אותם לעזרה.

התופעה הקשה של סחר בבני אדם, ובפרט סחר בנשים למטרות מין, לא נעלמה מהשטח ואף החריפה מאז פרוץ המלחמה. מאחורי דלתות סגורות ובמחשכים מוחזקות נשים בכפייה, מנוצלות ומנותקות מחברה שלמה שמתעלמת מקיומן. הפיילוט החדש נועד לשים סוף בתקווה של המטה וכלל השותפים לשתיקה הזו ולהפוך כל מפגש עם גורמי מקצוע להזדמנות להצלה.

המהלך מתמקד בצמתי זיהוי רגישים בהם קורבנות סחר עלולות להימצא - חדרי מיון ובייחוד מחלקות נשים, תחנות משטרה, מפגשים עם גורמי אכיפת חוק ברחוב, עובדות סוציאליות וארגוני סיוע. במקום שבו לעיתים אישה אחת מנסה לשלוח סימן מצוקה שאיש לא יודע לפענח, הפיילוט מעניק לגורמי המקצוע את הכלים לזהות סימנים מחשידים, לשאול את השאלות הנכונות וליצור חיבור מידי לסיוע מקצועי ומציל חיים. בנוסף, הוא מחזק לראשונה את שיתוף הפעולה העירוני בין כל הגורמים, כך שאף אישה לא תיוותר שקופה במערכת שיכולה וצריכה להושיט לה יד. במסגרת הפיילוט שהחל בעיריית תל אביב, מתקיימות סדנאות ייעודיות בנושא זה.

"בסדנה הסבירו לנו איך לזהות את זה", מספרת פרייס זוהר. "יש כל מיני קריטריונים. ופתאום, תוך כדי טיפול בנשים, התחילו לעלות תיקים של נשים שאמרו שהן עבדו בזנות, אבל לפי מה שלמדתי, הבנתי שהן בעצם קורבנות סחר. אפילו מצאתי דוח ישן של אחת מהן שכתוב בו שכבר הוכרה ככזו בעבר. זה ממש חידד לי את ההבנה".

• בני אדם מפעילים שליטה - שוללים מסמכי זיהוי (ת.ז, דרכון), מניעת טיפול רפואי, הגבלת תנועה, הגבלת תקשורת והעסקה בתנאי עבדות ואיומים.
• הקורבנות לא מדברים עברית - חסרי מעמד, לצידם גורם מלווה דומיננטי שלא נותן להם לדבר. פציעות קשות שנגרמו מעשה ידי אדם וטוענים שזה קרה מנפילה או ממקרה אחר.
• ללכת אחרי הכסף - מישהי שנמצאת בארץ שנים, אבל היא לא עובדת אז לנסות ולברר מאיפה הכסף, ממה היא מתפרסנת. אם היא גרה אצל אדם אחר, מי זה הבן אדם? מה טיב היחסים ביניהם? איך היא מסתדרת בישראל?
• הדלקת נורה אדומה - ללכת אחרי הכסף וברגע שהתנאים מצטברים אז החשד לקורבן סחר עולה.

השפעת ההכשרה לא נעצרה בגבולות סלעית. פרייס זוהר מתארת סיטואציה בה הצליחה לזהות מקרה של סחר לאחר הסדנא מתוך שיחה אקראית עם חברה שהיא סטודנטית לרפואה: "היא סיפרה לי על מישהי שהגיעה לבית חולים בליווי כמה אנשים, ולא נתנו לה שקט. ואז מיד עלתה לי נורה אדומה. ביקשתי ממנה לדבר עם העובדת הסוציאלית בבית החולים, בזכות מה שלמדתי, ידעתי לחבר בין הדברים ולהציע את העזרה הכי נכונה".

אחד מהדגשים החשובים עבור פרייס זוהר הוא אופן הפנייה לנשים עצמן שהשתנה. "למדנו איך להציג את עצמנו, לומר 'אני קרימינולוגית קלינית, אני לא מהמשטרה, אני כאן כדי לעזור לך ויש לך זכויות'. אלה דברים מאוד טיפוליים אבל גם קריטיים ליצירת אמון. להבהיר שלא מדובר בגוף אכיפה, אלא באדם שבא לתמוך".

מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מוריה רודל סילפן, סיפרה כי מדובר ביוזמה חדשנית שמטרתה לאתר נשים המצויות במעגל הסחר. לעיתים עוד לפני שהן מודעות לכך בעצמן, וליצור מערך עירוני שלם שמסוגל לזהות, לדווח ולהפנות לטיפול. "יש שני אלמנטים ייחודיים בפיילוט הזה", מסבירה רודל סילפן. "הראשון הוא ההבנה שניתן לזהות קורבנות סחר כבר בשלבים מוקדמים עוד לפני שהפגיעה מעמיקה, ולפני שהאישה נעלמת לחלוטין מתחת לרדאר. לפעמים זו יכולה להיות עובדת סוציאלית, רופאה או שוטר עירוני שרואים אותה ברגע קריטי, ודווקא שם אפשר לקטוע את שרשרת האלימות".

מרכיב ייחודי נוסף ביוזמה הוא ההתמקדות בעיר אחת בכל פעם, ובניית רשת עירונית הוליסטית של אנשי מקצוע ממיון בתי החולים בעיר, דרך צוותי רווחה, ועד לארגוני סיוע. "המטרה היא שכל הגורמים בעיר יהיו מתואמים ביניהם. שכאשר אישה תגיע למיון, לארגון סיוע או לשוטר/ת מישהו בדרך יוכל לזהות, והיתר יידעו לפעול יחדיו".

הפיילוט פועל בשלב זה בתל אביב, ובימים אלה מתרחב לירושלים, שם כבר מתוכננות למעלה מ־20 סדנאות עם צוותי רווחה, בתי חולים ועמותות שטח. בהמשך צפויה הפעילות להגיע גם לבאר שבע, עם התאמה ייחודית לפרופיל המקומי של התופעה. "סחר בבאר שבע לא נראה כמו סחר בתל אביב או בירושלים, מדובר באוכלוסיות שונות, בדפוסי פעולה אחרים. לכן המיפוי חייב להיות מקומי. אנשים חושבים שסחר זה רק הברחות של נשים בגבולות. אבל לפי החוק בישראל, סחר כולל גם החזקה בתנאי עבדות. מספיק שמישהי בזנות כלואה בדירה, לא יכולה לצאת, נשלטת לחלוטין זה סחר. והרבה נשים בזנות נמצאות בדיוק במקום הזה", הדגישה סילפן. לדבריה, המטרה הסופית היא להטמיע את המודל ברמה ארצית, ולהפוך את הזיהוי והסיוע לקורבנות סחר לחלק בלתי נפרד מהעשייה המוניציפלית והמדינתית.

עו"ד עדן פרבר, מנהלת תחום מניעת סחר במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שמעבירה למשתתפים את הסדנא בפיילוט, הוסיפה: "הפיילוט מתמקד בזיהוי דפוסים מרכזיים של סחר בבני אדם בישראל. ביססנו את ההרצאות על ניסיון ארוך שנים של שני ארגונים מובילים בתחום- אנחנו והשותפה שלנו מהעמותה 'לא עומדות מנגד יחד עם נעמה סבתו, עובדת סוציאלית ומנהלת תחום הסחר בעמותה.

המודל שפיתחו כולל ארבעה סוגי הרצאות שונות, המותאמות לקהלי יעד מגוונים: אוכלוסיות בסיכון, נשים בזנות, אנשי רפואה, ושוטרים ואנשי פיקוח עירוני. "המטרה היא לא רק להעלות מודעות, אלא לייצר שיתופי פעולה מקומיים בין הגורמים שפוגשים את האוכלוסיות הללו בשטח", היא מסבירה. הפיילוט התחיל בתל אביב, שם לדבריה התקבל בשיתוף פעולה יוצא דופן מצד העירייה וארגוני שטח רבים. "עובדי הרווחה, שיטור עירוני, צוותי חדרי מיון- כולם היו שותפים. אנחנו מזהות שדווקא האנשים שפוגשים אוכלוסיות קצה הם אלו שיכולים לזהות את הקורבנות, אם רק יקבלו את הכלים לכך".

לדברי פרבר, קשה לאמוד את היקף התופעה, אך ברור לה שמדובר בקצה הקרחון בלבד: "מעל 90 נשים הוכרו כקורבנות סחר בשנה שעברה, אבל זה רק מה שאנחנו יודעים. מדובר בפשע מתוחכם ומאורגן, שמתרחש לעיתים קרובות לעיני כול מבלי שישימו לב. כיצד בכל זאת ניתן לזהות קורבן סחר? פרבר מפרטת: "זה לא תמיד סימנים פיזיים. לפעמים זה אדם שחי כאן שנים אך אינו יודע מילה בעברית, לא ברור ממה הוא מתפרנס, מלווה תמיד בדמות דומיננטית שמדברת בשמו. זה דורש רגישות והכשרה מקצועית".

ברוב מקרי הסחר, אני לא האדם הראשון שפוגש את האישה, אני רק הראשונה שזיהתה מה עובר עליה", אמרה נעמה סבתו, עובדת סוציאלית ומנהלת תחום הסחר בעמותת "לא עומדות מנגד". לדבריה, האתגר המרכזי הוא לא בהכרח הטיפול, אלא האיתור. "נשים עוברות דרך מיון בבתי חולים, דרך מוסדות, לפעמים אפילו בהוסטלים - אבל אף אחד לא מזהה שהן מוחזקות בתנאי עבדות. הסחר מתרחש מתחת לפני השטח".

אחת הדוגמאות הקשות שהיא מזכירה היא את סיפורה של מרינה מלינובסקי, נתינה זרה מאוקראינה שנרצחה לאחר שנפלה קורבן לסחר בנשים בישראל. "היא הגיעה לא פעם לבתי חולים. אף אחד לא זיהה אותה כקורבן סחר. רק בזכות מקרה שבו הגיעה שוב לבית חולים, ואחת העובדות הסוציאליות יצרה איתי קשר, הצלחנו לזהות, להכיר בה כקורבן, ולחלץ אותה אבל זה היה מאוחר מדי. זה מקרה שמלווה אותי עד היום".

לדבריה, ההכשרות שהיא מעבירה נועדו לשבור את מעגל העיוורון המערכתי. "רוב אנשי הטיפול, גם כאלה שעובדים עם נשים בזנות, או עם חסרות מעמד בכלל לא מכירים את ההגדרה של סחר. גם אם שמעו עליה, הם לא יודעים לזהות את המאפיינים. אישה יכולה להיראות כמי שבוחרת בזנות, אבל למעשה היא מוחזקת בשליטה מוחלטת וזה בדיוק סחר לפי החוק".

"אם אישה מוכרת כקורבן סחר, נפתחות לה זכויות, אפשר להכניס אותה למקלט, לספק לה סיוע רפואי, נפשי ומשפטי. אבל אם לא מזהים, אין לה כלום. לא הגנה, לא כתובת, לא עתיד. נשים רבות שחוו סחר יגידו שהכול בסדר. כי זו הדרך שלהן לשמור על תחושת שליטה, זו הגנה פסיכולוגית", הדגישה. "מרינה, למשל הייתה חבולה מכף רגל ועד ראש ואמרה לי 'אם כבר, אני מנצלת אותם'. רק עם הזמן היא נפתחה בפנינו. לכן אנחנו מלמדות לא רק סימני זיהוי, אלא גם איך לפנות, איך לבנות אמון, איך לתשאל בשפה טיפולית ולא חקירתית. זה איזון עדין, מצד אחד לתת ביטחון ולשמור על רווחתה של האישה, ומצד שני לא לפספס את הרגע היחיד שבו אפשר אולי לחלץ אותה".

לדבריה, שיתוף הפעולה קריטי להצלחת המהלך. "אנחנו מכניסות את הזרוע הסוציאלית לזירה הזו. לא רק בדיעבד, אחרי הפגיעה, אלא במפגש הראשוני. בזיהוי. בזה טמון הפוטנציאל להציל חיים".