ממשלת ישראל מציגה: חייל יקר, דע שהמפקד שלך הוא סמרטוט

במדינה נורמלית אפשר שלא היו מבינים כלל על מה המהומה: הממשלה מחליטה, מוסרת למפקד הצבא את החלטתה - ומאשרת או לא את אחת מדרכי הפעולה שיציע. אלא שישראל אינה מדינה נורמלית, אפילו לא קרובה לכך.

כמה מאזרחי ארצות הברית יודעים מיהו מפקד הצבא? כמה יודעים זאת בגרמניה? כמה בבריטניה? אפשר שרק מעטים - עכברי אקטואליה או מי שעוסקים בתחום. לעומת זאת סביר להניח שכמעט כל אחד יודע איך קוראים לנשיא, לקנצלר או לראש הממשלה.

בישראל אין זה כך: במוסדות רבים תלויה תמונת הרב אלוף, ראש המטה הכללי לצד זו של ראש הממשלה ונשיא המדינה. יש מי שיגיד שזה טוב, אחר יחשוב שזה רע, זה בטח לא נורמלי, אבל זה אולי הדבר הכי ישראלי שיש: במדינה שבה בכל בית (חוץ מאשר אצל משפחות משתמטים, כמובן - ובל נשכח שנציגיהם הם חלק חשוב מהקואליציה) יש חיילים, טבעי הוא שמי שגידל אותם ומסר אותם למשמרת של שלוש שנים בצבא ההגנה לישראל, ירצה לדעת שהמפקד העליון שלהם הוא מי שידאג לביטחונם באופן הטוב ביותר.

נדמה כי מעמד הצבא לא היה נתון מעולם לטלטלה שכזאת. אם השנים שלאחר מלחמת ששת הימים היו שנים של הערצה בלתי מסויגת והשנים שלאחר הלם יום הכיפורים היו שנים של חשבון נפש והכאה על חטא. בשנתיים האחרונות חל תהליך הפוך: צה"ל של 7 באוקטובר היה בשפל מכל בחינה שהיא, אבל עם המלחמה והישגיה הלכה והשתפרה תדמיתו, עד שהגיעה לשיא בעת התקיפה באיראן.

אגב, בהחלט יכול להיות שלהט ההשתלחות של נתניהו (באמצעות בנו ו"סביבתו") ברא"ל זמיר, מקורה בקנאה על האופן שבו נתפס (בצדק או שלא) מבצע "עם כלביא": פעולה שהעלתה מאוד את קרנו של צה"ל ומפקדיו וזקפה את גבו השחוח, בעוד נתניהו נתפס כמי שאם הוא מבקש לעצמו קרדיט על התקיפה המוצלחת באיראן, יואיל לקחת אחריות על הכישלון המחפיר של 7 באוקטובר.

כלומר, נתניהו הוא כמו בעלים של קבוצת כדורגל שזכתה בתואר, אבל במקום לחגוג הוא מביט בקנאה בקרדיט שהולך למאמן.

זאת ועוד: אם תנאי הפתיחה של העימות בין המערכת הפוליטית לצבאית בישראל הם לא נורמליים, גם הסיטואציה היא הזויה. כמובן שממשלה נבחרת היא זו שבסמכותה להורות לצה"ל מה לעשות, אבל ככל שהממשלה הזאת היא לגיטימית מבחינה חוקית (או לפחות הייתה כזאת עד למרד שעליו הכריז אמש שר התקשורת), הלגיטימיות הציבורית שלה נפגמה, על כך מעיד כל סקר.

בשתי סוגיות הליבה שבתווך בין הממשלה לצבא, העם בוחר ומכריע בגדול: מעל ל-70% מהישראלים מצדדים בעסקת חטופים גם אם זו תביא להפסקת המלחמה. מעל ל-80% תומכים בשוויון בנטל ובהטלת סנקציות אישיות על משתמטים מגיוס, כלומר - בדיוק ההפך מההחלטות שמובילה הממשלה.

זאת ועוד: מדובר בקואליציה ששיעור המשרתים בצה"ל בה נמוך להפליא, כך גם בין שריה (כלומר, אם מתעלמים לרגע מהיציאה המתודית של החרדים מהממשלה). זאת ועוד, שניים מהחשובים שבשרים, לפחות בכל הנוגע להתוויית המדיניות בנוגע למלחמה בעזה וסוגיית החטופים, הם שני משתמטים משירות:

כלומר, אחד שרצה להתגייס אבל קופת השרצים שהייתה (ועודנה) תלויה על גבו גרמה לצה"ל לסרב לגייס את מי שהיה עלול להפוך למחבל יהודי (כמו מושא הערצתו, רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין). והשני שסובב בכחש את רשויות הצבא במשך עשר שנים עד שנקבע לו שירות מקוצר של 16 חודשים בלבד, שמונה חודשים פחות מחיילת.

"אני מצפה מהרמטכ"ל להודיע שיבצע את החלטות הדרג המדיני", תבע בלי בושה אחד מהם (רמז: האיש שלא לבש מדים אפילו למשך יום אחר מימי חייו).

ממקום גלותו במיאמי, מאובטח על חשבוננו (אחרי שרק אתמול - ביום שבו פורסמו סרטוני הזוועה של החטופים - הוקדש דיון בממשלה גם לאבטחתו). התחיל בנו של נתניהו לנהל קמפיין נגד הרמטכ"ל, שזה מקרוב מונה על ידי אביו: האשים אותו בתכנון הפיכה נגד הממשלה: "מוביל מרד שמתאים לרפובליקת בננות, זה פלילי" קבע הגולה - ואחר האשים את שר הביטחון (שגם הוא מונה לא מזמן על ידי האב, במקום שר ביטחון שעל פי טענת הממנה עצמו, פוטר לאחר שהתנגד להכשרת ההשתמטות מצה"ל).

אדם סביר היה מגיב בחריפות נוכח התבטאות שכזאת, אבל כ"ץ, במקום לגונן הן על עצמו והן על מפקד הצבא שלו - וביודעו שהציוץ של הבן הוא על דעת אביו (לשון המעטה) - מיהר להבהיר שצה"ל יבצע כל החלטה של הדרג המדיני. מדהים איך שר הביטחון הזה מצליח להיות נלעג אפילו יותר מהחיקוי המוצלח שלו ב"ארץ נהדרת".

אלא שכל זה הוא כמעט זוטי-זוטות ביחס לנזק הישיר לצה"ל ורוחו. כי אחרי שנתניהו הוציא הודעה תקיפה לפיה הצבא יקיים את הוראותיו, ובעצם במקום להנמיך את גובה הלהבות בעימות המסוכן הזה יצק מעט בנזין על המדורה, מה צריך לחשוב חייל בדרגת טוראי על המפקד הבכיר ביותר בצה"ל? שהוא סמרטוט? אולי שהוא מבצע עבירה פלילית כמו שקבע מאור הגולה ממיאמי?

מה צריך לחשוב חייל ששומע את בן גביר מנהל, הלכה למעשה, את הצבא? מה צריכות לחשוב אימהות לחיילים: שהרמטכ"ל הוא עבריין, כמו שטוען נתניהו-הבן או לכל הפחות לא יוצלח - שלא יודע איך לנצח במערכה? או אולי גם הן צריכות להבין שמי שמכווין את פעולת צה"ל אינו מפקדים במדים אלא שני הגנרלים בעיני עצמם, ה"ה סמוטריץ' את בן-גביר?

אוי לעיניים שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות, אוי לחייל שיקבל מחר פקודה להסתער מחדש על עזה, אולי על מתחמים שבהם ידוע שיש חטופים - תיבש ידו של כל מפקד שייתן הוראה אומללה שכזאת. אוי גם לרמטכ"ל, רב אלוף זמיר, שנשלח על ידי ראש ממשלה מפוחד שיודע שאיש לא מאמין למילה אחת היוצאת מפיו, אל המסכים כדי לתת לגיטימציה להוראה לתקוף באיראן: נדמה שרק עתה הוא מבין על מי ועל מה הגן, בראותו לנגד עיניו אך ורק את ביטחון ישראל.