המירוץ לאירוח אולימפיאדת 2036 נמצא בשיאו, כאשר קטאר היא אחת מהמתמודדות המובילות. קטאר שואפת להשיג הישג זה כבר כעשרים שנה, וההתלהבות בשיאה. המדינה כמרקחה לקראת ההכרעה, ודמויות קטאריות רבות מקדמות את המועמדות הלאומית. עיתוני קטאר, הנתונים לבעלות ממשלתית, מקדמים את התאמתה של קטאר לאירוח התחרות, בטורי דעה ובקריקטורות.
קטאר מסתמכת גם על ניסיונה באבטחת אירועי ספורט בינלאומיים, כדוגמת האולימפיאדה בפריז בשנת 2024, ולאחרונה גם הטור דה פראנס. בהתאם לכך, הנרטיב שבו משתמשת קטאר הוא זכאותה לאירוח בזכות תרומתה לקידום השלום והביטחון. הקריקטורות אף הציגו את קטאר כמחלקת לבבות - באמצעות תיווך ובאמצעים נוספים.
אישי ציבור רבים במדינה גויסו לטובת הקמפיין. חשיבות הנושא באה לידי ביטוי בעובדה שדווקא בשיא עבודת התיווך של המדינה, יצא ראש ממשלת קטאר בקריאה לארח את האולימפיאדה, תוך שהוא מציין את מעורבותה של קטאר בספורט הבינלאומי. אחותו ואחיו של האמיר מונו לעמוד בראש הוועדה לקידום הנושא, ומזה כחודש הם עורכים סיורים נרחבים בפורומים בינלאומיים לטובת קידום המועמדות הקטארית.
במסגרת הקמפיין, פרסמה שרת החינוך הקטארית טור בעיתון "אלערב" המקומי, שבו טענה לזכאותה של קטאר בזכות תרומתה ל"בניית השלום". אותה שרה הספידה את יחיא סינוואר וקידמה אירועים בקטאר לזכרם של מחבלים נוספים מעזה. לא מדובר בשני היבטים מנותקים: גם ההצדקה הקטארית למעורבותה בעזה ולאירוח בכירי חמאס על אדמתה הייתה בשם הרצון לקדם שלום ויציבות. התדמית שמעצבת קטאר הובילה לכך שעיתונאים ואקדמאים מטעמה קידמו את הרעיון שלפיו מגיע לאמיר פרס נובל לשלום על תיווכו בזירה העזתית והאיראנית.
קטאר אף השתמשה בהשקעותיה בעולם הספורט ככלי לניגוח נגד ישראל. מרכז העיתונות הקטארי קיים אירועים שעסקו בפגיעות של ישראל בספורטאים פלסטיניים, בהשתתפות אחמד רג'וב מההתאחדות הפלסטינית לכדורגל. שבוע קודם לכן, קידם אותו מרכז את הרצאתו רוויית ההשמצות נגד ישראל של תאמר מסחאל - מפיק המיצגים המחרידים של חמאס העוסקים בהחזרת החטופים.
זוהי רק אחת מהדרכים שבהן קטאר פעלה נגד ישראל במהלך המלחמה האחרונה. מול מדינה שפועלת נגדנו בשלל ערוצים, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. קטאר פעלה בזירות מדיניות, משפטיות ודיפלומטיות, ובמיוחד בזירה התקשורתית, כדי לקדם קמפיינים נגד ישראל.
עם זאת, באותה זירה תקשורתית גם טמונה רגישותה של קטאר. כרזות בטיימס סקוור והפגנות של תנועות כמו בית"ר נגד קטאר בארצות הברית, גם אם בהיקף מוגבל, עוררו זעם קטארי.
אין מדובר בכך שמהלך ישראלי יוביל להכשלת קטאר, שכן דוחה מחוברת היטב לוועד האולימפי ולגופי ספורט בינלאומיים. אך פעולות הסברתיות מצד ישראל, במיוחד בעת הזו שבה דוחה רגישה במיוחד, עלולות לפגוע בנקודות תורפה. גם טורי דעה באנגלית, הצהרות פומביות של בכירים או מספר הפגנות - כל אלה יכולים להיות משמעותיים בפגיעה בתדמיתה של קטאר.
ממילא, אין הכרח להמתין לעמדה רשמית מצד מדינת ישראל (שככל הנראה לא תבוא), וניתן כבר עכשיו לקדם קמפיינים ציבוריים ברשתות החברתיות ובזירה הבינלאומית נגד מועמדותה של קטאר לאירוח האולימפיאדה.
אגב, ההתמקדות בתמיכת קטאר בטרור אינה הסיבה היחידה להתקפות עליה. בתחילת יולי נעצר בדוחה פעיל זכויות האדם אנדי הול, לאחר שנשפט בהיעדרו במדינה בעקבות חשיפת תנאי הניצול של עובדים זרים במהלך הכנת מתקני המונדיאל ב-2022. גם לקראת האולימפיאדה הועלו חששות כי אירוח קטארי ילווה בניצול מקומיים ובתופעות שליליות נוספות. נושא הרפורמות בנושא זכויות העובדים עומד גם בלב סירובה של קטאר לאמץ את תקנות האיחוד האירופי לייבוא גז - סוגיה שעלתה בימים אלו ממש.
מכאן שישראל מצטיירת דווקא כמי שמקדמת ערכים פרו-מערביים, נקודה שלטובתה. מדובר בנושאים שישראל יכולה וצריכה להשתמש בהם מול קטאר. גם פעולות מצומצמות בהיקפן עשויות לגרום אי נוחות לשלטונות בדוחה, ולחדד את המסר שלפיו ישראל איננה עוד שק חבטות, אלא מדינה שיש להיזהר מהתגובה שלה.
הכותב הוא חוקר המדיניות הקטארית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון