המשבר ההומניטרי ו"נרטיב הרעב" בעזה, על רקע אי-הצלחת מבצע "מרכבות גדעון" להשיג את יעדיו, הוא שינוי אסטרטגי לרעה במערכה בעזה. מכיוון שברמה הרפואית יידרשו לפחות חודשים כדי לשנות את המציאות ההומניטרית ברצועה, התמונות הקשות ממנה לא הולכות להיעלם בקרוב, ועימן גם לא ייעלם הלחץ הבינלאומי, שעלול להתבטא בחרמות ובסנקציות בתחומים שונים, שהופכים את מדינת ישראל ל"מצורעת". המשך המגמה עלול להוביל אף לעצירה כפויה של המלחמה (מועצת הביטחון או איום אמריקני) בלא להבטיח מראש תמורות לישראל, ובראשן שחרור החטופים.
המצב הנוכחי כבר גרם לנשיא טראמפ להכריח את ישראל לבצע הפוגות הומניטריות, ולמעשה להפסיק את האש בלא לקבל כל תמורה מחמאס. להיפך, חמאס ניצל את המצב כדי להקשיח עמדות במו"מ, ולשחרר תמונות שמזכירות ימים אפלים מעברו של העם היהודי, המזעזעות את דעת הקהל בישראל. בתנאים אלה, סיכויי ההצלחה של חלופת הגברת הלחץ הצבאי, שמקדם ראש הממשלה - הכרוכה במחירים בחיי חיילים וחטופים ובעול של ממשל צבאי שיבוא אחריה - נמוכים, אם בכלל תצא אל הפועל.
זאת, כיוון שהלחץ הבינלאומי, שצפוי לגבור עם חידוש התמרון והחרפת התנאים ברצועה, עלול להביא לעצירת המהלך הצבאי לפני השלמת "כיבוש הרצועה". יתרה מכך, צה"ל זקוק להתרעננות, לימוד לקחים וחזרה לשמירה על כשירות, כולל למול אתגרים והפתעות, שעלולים לבוא לפתחנו בזירות אחרות.
מדיניות הממשלה קלעה את ישראל למצב של LOSE-LOSE - קפאון ודשדוש המחזקים את חמאס ומעצימים את המפולת המדינית מצד אחד, ופוטנציאל לקטסטרופה מדינית, מות חטופים, ולמעשה להפסד במלחמה במקרה של מהלך צבאי רחב נוסף.
בנסיבות אלה, דווקא לסיום המלחמה בשורת מהלכים מדיניים, בניגוד להמשכה ללא תוחלת, סיכוי טוב יותר להשיג את מטרותיה: שחרור כל החטופים והכרעת חמאס. הכרזה כי לא יהיו יותר עסקאות חלקיות אלא עסקה כוללת אחת לסיום המלחמה ושחרור כל החטופים - היא כיוון אסטרטגי נכון, ובלבד שלא נציב מיד תנאים בלתי ניתנים להשגה, שיבטיחו שהמלחמה לא תסתיים.
הדרישה כי חמאס ייכנע ויניח את נשקו היא תנאי כזה, שינציח את המלחמה. בנוסף, ברור שסיפוח שטחים בעזה, לכאורה כאמצעי לחץ על חמאס, יהפוך מהר מאוד לדרישה לא להחזירם אלא להתיישב בהם. בשלב מסוים, אחריות ישראלית על עזה עלולה להפוך נוחה לכל יתר השחקנים, ישראל תישאר לבדה עם האתגרים וצה"ל עלול להיתקע בתוך הרצועה לשנים.
כדאי לזכור שגם בלבנון לא דרשנו כניעה והתפרקות של חזבאללה מנשקו (למרות שבידיו טילים וכטב"מים בכמויות גדולות, שלחמאס אין). אם אלו היו הדרישות היינו ממשיכים להילחם בלבנון עד היום. תחת זאת, ההסכם בלבנון ביסס את זכות ישראל להגן על עצמה, שעוגנה בהבנות צד מפורטות עם ארה"ב. על בסיס זה, בתום המלחמה ישראל פועלת בחופשיות נגד התעצמות חזבאללה ואיומים עליה, וגוברים הלחצים, הבינלאומיים ובתוך לבנון, על הארגון להתפרק מנשקו.
זה מה שנכון שיקרה גם בעזה לאחר סיום המלחמה, בוודאי כשכל העולם מצדד בדרישות ישראל מחמאס: לשחרר מיידית את כל החטופים, להתפרק מנשקו ולא לקחת חלק בכל שלטון עתידי בעזה (הדרישות הללו מופיעות אפילו בהצהרות האחרונות של צרפת ובריטניה ובסיכום הפסגה הסעודית-צרפתית). שלטון כזה יוקם בהתאם ליוזמה המצרית-ערבית, ויישמר, בתמיכת העולם ואוכלוסיית עזה, מנוף רב עוצמה על חמאס להתפרק מנשקו בהדרגה - תהליך שבלעדיו ישראל והעולם לא יאפשרו שיקום עמוק של הרצועה (בניגוד לסיוע הומניטרי מיידי).
המשך המלחמה - מבוי סתום
על ישראל להניח על השולחן באופן יזום ומפורש הצעה לסיים את המלחמה בתנאים שהקהילה הבינלאומית תראה בהם תנאים הוגנים ונכונים - החזרת כל החטופים בפעימה אחת, ונסיגה לפרימטר, מניעת הברחות לעזה, וזכות ישראל להגנה עצמית כדי להבטיח שאירועי 7 באוקטובר לא יחזרו לעולם. במקביל, הבנות צד עם ארה"ב יבטיחו פתרון מצרי-אמריקאי-ישראלי לחסימת ציר פילדלפי, התניית שיקום עזה בפירוז כל שטח שישוקם, מנדט ערבי-פלסטיני ל-20 שנה על הרצועה, ואישור לישראל לפעול נגד המשך התעצמות חמאס וסיכול כל איום מהרצועה. אם חמאס ידחה הצעה נדיבה זאת - ישראל תמלא מחדש מצבר הלגיטימציה, כולל למהלכי כוח עצימים נגד חמאס בעזה.
בשורה התחתונה, בתנאים שנוצרו המשך המלחמה קולע את ישראל למבוי סתום בעזה, מגביר את הסיכון שלא תושג אף אחת ממטרותיה, כרוך במחירים מאמירים, מדיניים ובחיי אדם וחטופים, ומעיב על כל ההישגים המרשימים בזירות האחרות.
מנגד, מהלך ישראלי יזום לסיום המלחמה ומכתבי צד בילטראליים מארה"ב, יזכה לתמיכה רחבה מהעולם, שתייצר לחץ כבד על חמאס. המהלך הזה יאפשר להימנע משקיעה בבוץ העזתי, להתניע תהליך שיקום הכרחי בשורות צה"ל, לעצור את הסחף במעמדה המדיני, המשפטי והכלכלי של ישראל בעולם, להתחיל בשיקום השסע הפנימי המעיב על חוסנה ומחליש את כושר ההרתעה שלה, ולהתפנות לשיח עם העולם הערבי על שדרוג היחסים, ועם ארה"ב על מזכר ההבנות הבא והמשך המדיניות לבלימת איראן.
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL