זה לא טור שקורא לגיוס שוויוני לצה"ל של בני הישיבות. זה לא טור שקורא להטלה של סנקציות פליליות על חרדים משתמטי גיוס. זה טור שיטען את ההיפך. ההיפך? כן, אבל לא כי אין הצדקה לקדם את גיוס בני הישיבות או לקיים אכיפה פלילית שוויונית. ההיפך במובן שיש צורך "לחשב מסלול מחדש" ולהקל באכיפה הפלילית כלפי החיילים שכן משרתים בצבא - וזה חשוב לא פחות, אלא אף יותר, מכל פעולה של מתן תמריצים ותגמולים למשרתים.
כיום, ובוודאי בתקופת המלחמה הממושכת, הנטל על מי שמשרתים מתוח עד הקצה. משרתי הסדיר נשלחים ללחימה תוך קיצור משך ההכשרה, מפחיתים להם יציאות הביתה, מקצרים להם את חופשת השחרור ומיד עם תום שירות החובה הם מושארים ברצף לשירות מילואים. וזו כמובן רשימה חלקית. ביחס לאוכלוסיית משרתי המילואים אין צורך להרחיב במילים על העומס העצום שמוטל עליהם - זימון חוזר לעוד ועוד סבבי מילואים, בצווי 8, תוך עקיפת ההסדרים המוגבלים של חוק המילואים, כשהסוף אינו נראה.
מצוקת כוח האדם של הצבא בזמן המלחמה הארוכה ברורה, והיא מתעצמת לנוכח העובדה שלא מקודם הסדר גיוס בר-קיימא לבני הישיבות. מה שלא מוצדק הוא המצב שדווקא על אלה שמשרתים ושנטל השירות עליהם הוא המקסימלי מופעלת בה בעת גם האכיפה הפלילית המקסימלית. המצב הבלתי נסבל היום הוא שדווקא אלה שכן מתגייסים לצבא ומשרתים בפועל, מלבד עצם השירות העצים ומסכן החיים מצידם, נתונים גם בסיכון נוסף וחמור - והוא הסיכון המשפטי.
הכוונה היא לא רק לסיכון המשפטי שאורב למשרתים בערכאות הפליליות הבינלאומיות בעקבות תלונות מצד ארגונים פרו-פלסטינים ואנטי-ישראלים על "פשעי מלחמה" כביכול. זה בוודאי סיכון ממשי שחלילה אולי עוד יגבר. אלא שלצד זה נתונים החיילים בפני סיכון במערכת המשפט הישראלית עצמה, בתוך הצבא פנימה.
מה הסיכון בעצם? כל חייל שמשרת בצבא נתון תחת מערכת נוספת של כללים ואיסורים פליליים, מעבר לאלה שחלים על כל אזרח. לגבי חיילים חל גם חוק השיפוט הצבאי, שקובע שורה ארוכה של מה שנחשב 'עבירות צבאיות' - הרלוונטיות אך ורק ביחס למשרתים. הפרקליטות הצבאית מקיימת מדיניות מחמירה של העמדה לדין פלילי גם ביחס לאותן עבירות ייחודיות לפי חוק השיפוט הצבאי וגם ביחס לעבירות רבות מהדין הפלילי הכללי (חוק העונשין וחוקים נוספים), שממשיך לחול על החיילים.
וכך קורה שדווקא מי שכן משרת נמצא בסיכון מוגבר להעמדה לדין פלילי בפני בית הדין הצבאי , לרישום פלילי מכביד ולעונש מאסר ממושך. זה סיכון מיוחד המאיים רק על המשרתים - סיכון שהמשתמטים פטורים ממנו כליל.
הנסיבות המורכבות של השירות, בוודאי בתקופת מלחמה רצופת שחיקה ועומס, עלולות לגרום גם לטובים שבחיילים לטעות ולבצע מעשה שיוביל אותם למשפט פלילי בצבא. המציאות מלמדת על מקרים מקוממים שבהם הפרקליטות הצבאית גררה לוחמים להליכים פליליים עם דרישה לענישה מחמירה: לוחמים שטעו ולקחו "מזכרת" מהלחימה הקשה בעזה, לוחמים שטעו והשתמשו ב"גראס" כ- self treatment בעקבות מצוקה נפשית במלחמה, לוחמים שסובלים מפוסט-טראומה מהמלחמה שהתביעה דורשת לגביהם מאסר חמור בפועל - ועוד.
לכן, עוד לפני שפועלים בהתלהבות ציבורית בשם עקרון השוויון בדרישה (צודקת) להטיל סנקציה פלילית על מי שנמנע בהפגנתיות מלשרת, דחוף הרבה יותר לדאוג לכך שהחיילים שכן משרתים לא ייפגעו מסנקציות פליליות מכבידות בעקבות טעויות בשיקול הדעת. הדברים האלה נכונים כשלעצמם, לא רק בתקופת המלחמה ולא רק למול תופעת ההשתמטות שלא נאכפת; אבל בוודאי כעת עוד ביתר שאת.
נדרש אפוא שינוי מהותי בגישה העקרונית של האכיפה הפלילית כלפי החיילים המשרתים. לא די להעניק הטבות כלכליות למשרתים ולא די בתמריצים חיוביים ובהוקרה אזרחית. בסיסי עוד יותר ומתחייב לצמצם את ההליכים הפליליים הדרקוניים לעתים שמופעלים נגד חיילינו, ולהתייחס אליהם באופן הצודק והראוי. תיקון זה נכון, משפטית ובוודאי גם ערכית, ביחס לאותם אלה שנושאים על כתפיהם את עול השירות וההגנה על ביטחון ישראל.
הכותב הוא אל"ם במיל. הסנגור הצבאי הראשי לשעבר בצה"ל ובעלים של משרד שעוסק בדיני צבא וביטחון