כמו כל בוקר בעשרות השנים האחרונות, טומי קורלנדר משכים קום, הולך לחליבה ברפת ובהמשך היום עובר לעבוד במטעי ההדרים, המשמש והזיתים שלו שעל קו הגבול עם לבנון. קורלנדר בן ה-77, הוא מתגורר במושב בית הלל. מעולם הוא לא עזב את ביתו, גם לא במלחמה האחרונה שבה פונה המושב שלו. תמיד, מזה 57 שנים, הוא יוצא לעבודתו כשעל החגורה תלוי אקדח. אלא שבחודשים האחרונים, הוא נאלץ להיפרד מהנשק האישי שלו נוכח עיכוב ממושך שנגרם בהליך חידוש הרישיון לכלי יריה פרטי.
למרות שהעביר את כל המסמכים הנדרשים לרבות הרפואיים, בקשתו עדיין עוגנת במשרד הבריאות שטרם העביר את האישור המיוחל לאגף לרישוי כלי יריה שבמשרד לביטחון לאומי.
"כשאני יוצא לעבוד האקדח חסר לי, זאת תחושה של חוסר ביטחון", אמר קורלנדר. "אני עובד ממש ליד הגבול וגם כשאני במושב אני צריך שיהיה לי אקדח. ראינו כמה חשוב שלתושבים שעל קו הגבול יהיה נשק אישי".
מגוריו של קורלנדר בבית הלל אינם עניין של מה בכך. כשהיה בן שלוש, החליטו הוריו ששרדו את השואה, לעזוב את ביתם שברומניה ולעלות למדינת ישראל שזו עתה קמה. הבחירה שלהם הייתה להגיע דווקא לקצה הצפוני של המדינה, למושב בית הלל.
המושב שנוסד ב-1940 התקשה לשרוד את ההפגזות וההרס שנגרמו בקרבות מלחמת העצמאות ורבים מתושביו עזבו. המשפחה הקטנה הגיעה למושב שרובו היה נטוש. הם נאחזו בקרקע ובעבודה קשה הקימו משק משפחתי שכלל רפת ומטעים. טומי המשיך את דרכם של הוריו ולצד המשק החקלאי, הוסיפו, הוא ואשתו, חיה, גם מתחם אירוח שכולל לינה, סיור ברפת וחנות עם מוצרי גבינה ושמן זית שהם מייצרים. כשמרבית המושב התרוקן מתושביו בתחילת מלחמת חרבות ברזל, בני הזוג קורלנדר נשארו במקום והמשיכו לצאת מדי יום לעבודה בחקלאות.
"נשארנו לבד, חזרתי להיות העוגן של המשק"
74 שנים עברו מאז הילד טומי הגיע לבית הלל ושוב המושב, כמו יתר הישובים השכנים, התרוקן מתושביו - הפעם בהנחיית ממשלת ישראל. אמנם לפני המלחמה טומי כבר העביר את שרביט ניהול המשק לשני בניו, אך ביום שבו פרצה המלחמה שניהם התגייסו לשירות מילואים, ולכן לא יכלו לעזור להוריהם בעבודת המשק. "פתאום ביום אחד נשארנו לבד וחזרתי להיות העוגן של המשק".
טומי עצמו שירת גם הוא עשרות שנים כקצין במילואים, בתפקיד קצין ארטילריה בגולני וגם היה מפקד האיזור (מא"ז) של בית הלל. נוכח העיכוב המתמשך בחידוש הרישיון פנה לבעל מקצוע. עורך הדין יהודה איטן שמטפל בבקשתו אמר כי "טומי עומד בכל התנאים הנדרשים לחידוש הרישיון: הוא היה קצין בצה"ל, הוא גר בישוב שעל הגבול והוא חקלאי. רופא המשפחה קבע שמבחינה רפואית אין מניעה שימשיך להחזיק רישיון לנשק. הוא התבקש להביא גם חוות דעת של רופא גריאטר ואותו רופא צירף גם הוא חוות דעת דומה".
אתמול פנינו למשרד הבריאות שמסר כי "מפאת חסיון רפואי לא נוכל להתייחס למקרה הפרטני. ככלל, ומטבע הדברים, כאשר יש צורך בבדיקה רפואית זמן המענה יתארך. משרד הבריאות מטפל ונותן המלצות רפואיות בנושא החזקת נשק בתיקים המגיעים להתייעצות מהמשרד לביטחון לאומי, שהוא הגורם המחליט והאחראי למתן אישורים לכלי ירייה. כל מקרה נבחן לגופו ובאופן מקצועי, כאשר גורמי המקצוע במשרד הבריאות דנים רק בבקשות לרישיון בהן צוינו בעיות בריאותיות בטופס הצהרת הבריאות וכן בבקשות בהן הפונה נשלח לבדיקות רפואיות".
הבוקר לאחר פניית וואלה, כשמונה חודשים אחרי שהחל בהליכי חידוש הרישיון, קיבל טומי קורלנדר הודעה באימייל כי בקשתו אושרה.