בצל פעילות צבאית מתמשכת, רעב ועקירה של אזרחים, מתפרץ כעת בעזה משבר מים חסר תקדים, שמעמיק את הסבל של תושבי הרצועה. הלחימה בת 22 החודשים בין ישראל לחמאס הובילה להרס של יותר מ 80% מתשתיות המים, ולפגיעה אנושה ביכולת לספק לתושבים מים ראויים לשתייה.
"אני מרגישה שהגוף שלי מתייבש מבפנים", אמרה אום נידאל אבו נהל, אם לארבעה מהעיר עזה לסוכנות הידיעות הצרפתית. "הצמא גוזל ממני ומילדיי את כל האנרגיה".
למרות הניסיונות של ישראל לחבר מחדש את חלק מהצינורות בצפון הרצועה לתשתית של מקורות, המים אינם זורמים בפועל. גורמים מקומיים מסבירים כי הנזק לרשת ההפצה עצום, צינורות ראשיים הופצצו, בארות הושבתו וחלקן הוצפו בשפכים, בעוד אחרות ממוקמות באזורים מסוכנים או כאלה שהגישה אליהם נאסרה.
בנוסף לכך, המשאבות שמשמשות לייצור החשמל אינן פועלות בשל מחסור חמור בדלק, ומעט הדלק שזמין מוקצה לבתי החולים.
תחנות ההתפלה קרסו, למעט מתקן בודד שהופעל מחדש לאחר חידוש זמני של אספקת החשמל. לפי מקורות בעיר עזה, למעלה מ-75% מהבארות יצאו משימוש, 85% מהתשתיות הציבוריות הושמדו, 100 אלף מטרים של צנרת מים ניזוקו, ו-200 אלף מטרים של קווי ביוב אינם תקינים.
מערכת השאיבה לא פעילה, ורחובות הרצועה מוצפים בכ-250 אלף טון של פסולת. לפי מוחמד אבו סחיילה מג'בליה, "הביוב מציף את האזורים שבהם אנשים חיים בשל ההרס הרב ברצועה".
רבים מתושבי הרצועה מנסים לשאוב מים ישירות מהבארות, אך מי התהום בעזה מלוחים, מזוהמים ולעיתים מזוהמים בשפכים. עוד לפני המלחמה בעזה, כבר בשנת 2021 הזהירה יוניצ"ף שכמעט 100% ממי התהום ברצועה אינם ראויים לשתייה. תושבים מאמינים בטעות שמים מלוחים נקיים מחיידקים, אך אנשי גופי הסיוע מזהירים כי צריכתם פוגעת בכליות, גם אם אפשר להתרגל לטעם.
אף שמשבר הרעב זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה יותר, לפי גורמי סיוע בינלאומיים השפעת משבר המים קטלנית באותה המידה. דוברת יוניצ"ף רוזליה בולן אמרה: "כמו מזון, מים לעולם לא צריכים לשמש ככלי פוליטי. חם מאוד בעזה, מחלות מתפשטות, והמים הם הנושא שעליו מדברים מעט מדי"
פרויקט חדש שמובילה איחוד האמירויות הערביות, באישור ישראל, נועד לספק מים מותפלים ממתקן מצרי לאזור אל-מוואסי שבדרום הרצועה. אך גורמים הומניטריים מביעים דאגה שהפרויקט נועד לבסס את ריכוז העקורים בדרום כפתרון קבע.
ב-24 ביולי פרסמה ועדת המשפחות המרכזיות בעזה קריאה דחופה לסיוע הומניטרי מיידי של מים, דלק ושיקום התשתיות. לפי גורמים בשטח, "אין קיום בלי מים, ואין מניעה של מגיפות בלי תברואה".
מחמוד דיב, בן 35, תיאר את תחושת חוסר האונים של תושבי עזה: "אנחנו יודעים שהמים מזוהמים, אבל אין לנו ברירה. הלכתי לנקודות חלוקה עם ג'ריקנים כבדים על הגב, וגם הן הופצצו. הצמא הופך אותך חסר אונים, לא מסוגל לחשוב או לתפקד".