בזכות ערנות וכמה טיפות מים: אמש, ביום השלישי למרדף אחריו, נתפס על ידי כוחות משטרה ומשמר הגבול ארכאן חאלד, בן 27 מטייבה, החשוד שביצע את פיגוע הדריסה בתחנת האוטובוס סמוך לכפר יונה ביום חמישי האחרון. חאלד נתפס באתר בנייה באזור סמוך לזירת הפיגוע.
הבוקר (ראשון) הובא חאלד לדיון בבית משפט השלום ברמלה, ומעצרו הוארך עד ליום רביעי, ה-30 ביולי כשהחקירה בעניינו נמשכת.
במשטרה סיפרו כי מיד לאחר הפיגוע נמלט חאלד ברכב, שנטש בשטח פתוח, והמשיך להימלט רגלית. כוחות גדולים של משטרה, מג"ב ויחידות מיוחדות פתחו במצוד נרחב, שהוביל אותם לאתר בנייה באזור. אך למרות סריקות אינטנסיביות הוא לא נמצא. ואז הופיעה אינדיקציה מפתיעה.
"סרקנו את המקום שוב ושוב", מספר לוואלה גורם משטרתי שלקח חלק בלכידה. "ופתאום שמנו לב לכמה טיפות מים שנטפו מהעגורן למטה. זה הסב את תשומת הלב שלנו וכיוונו לשם את החיפושים. צעקנו לו להתפשט ולהרים ידיים כדי לוודא שאין עליו אמל"ח, והוא צעק: 'לא לירות, לא לירות'".
" לוחמי מג"ב הם חומת המגן של המדינה"
"הוא היה יכול להיות בכל מקום, לא לקחתי את הילדה לפארק"
על היישוב עברו ימים מתוחים עד לתפיסתו. תושבים דיווחו על נוכחות משטרתית כבדה, אך גם על חרדה גוברת, חוסר ביטחון ופחד לצאת מהבית, במיוחד בקרב הורים לילדים קטנים, שמוסדות הלימוד שלהם ממוקמים לא הרחק ממוקד הפיגוע.
אלינה, אם לילדה בת חמש, תיארה לוואלה את המציאות שנכפתה עליהם בסוף השבוע: "זה היה ממש מפחיד. הוא היה יכול להיות בכל מקום. אולי בפרדסים מסביב לכפר יונה, אולי באחד הפארקים. לא לקחתי את הילדה לפארקים מחשש שהוא לא יצא לנו מאיזה שיח. ראינו המון שוטרים מחפשים באזור, בפרדס שמחבר בין כפר יונה לפרדסיה. שוטרים הלכו ברחובות מסוימים, בית בית, דפקו לאנשים בדלת בשבת וחיפשו אותו, כי אולי הוא הסתובב בתוך הבתים. תושבים מבוהלים חשבו שאולי הוא נכנס לאיזה בית של אנשים ששוהים בחו"ל בתקופת הקיץ".
שרה קונפורטי, תושבת ותיקה בכפר יונה, הודתה כי הפחד שלט בסוף השבוע. "הרגשתי חוסר ביטחון וחשש גדול. אי אפשר היה לדעת איפה הוא מתחבא, אולי באיזה מחסן או חצר. הבת שלי רצתה לצאת לקניות, ואמרתי לה להיזהר. עושים רק מה שצריך. אני לא מבינה איך הגענו למצב כזה שלא מצאנו מחבל שלושה ימים. הרגשתי כמו בסגר, רק בלי שיגידו לנו את זה רשמית".
"הרגשתי לבד, בלי הגנה, בלי הנחיות ברורות. רק פחד"
גם אורלי ניסטל גבריאלוב, יו"ר הנהגת ההורים בגני הילדים בכפר יונה ואם לילד בן חמש, חלקה את התחושות הקשות: "כפר יונה הייתה מלאה בכוחות משטרה. התחושות לא היו טובות. עלתה בי המחשבה שהוא מסתתר בחצר של מישהו. כשהאירוע התרחש, הורים מיהרו לאסוף את הילדים מהקייטנות מהלחץ. כהורה, הבנתי שעדיף שהילד יהיה איתי ולא בגן כי פשוט לא ידענו מה עלול לקרות. יש גנים לא מאובטחים, בלי שומרים, וההחלטה הייתה לשבת בבית ולוותר על ימי עבודה, רק כדי לעבור את זה בשלום".
לדבריה, נוכחות הכוחות לא הספיקה כדי להפיג את החרדה: "שמעתי שמחפשים אותו בחצרות של בתים. חשבתי שאולי הוא במבנה נטוש או מסתתר אצל מישהו. אולי הוא אפילו תכנן הכול מראש והשאיר לעצמו מזון ומים. לא הסתובבתי במקומות פתוחים או לא מוכרזים. אפילו ברגל לא הלכתי לקניון. הייתה תחושת סכנה בכל צעד. נכון, הכוח שלנו כעם ישראל הוא לשמור על שגרה, אבל באותם ימים זה לא היה פשוט בכלל".
שוהם, אם לשניים ותושבת השכונה החדשה בעיר, תיארה את המציאות באזורים שצמודים לזירת הפיגוע: "התחושות לא היו טובות. יש לי שני ילדים קטנים, בני שש וארבע, והגן שלהם נמצא חמש דקות ממקום הפיגוע. אנחנו בשכונה חדשה, כל האזור פתוח, ובאותו יום עוד הייתי רגועה הנחתי שיתפסו אותו מהר. אבל זה לא קרה. אני בחודש שמיני, ומאז הפיגוע נכנסתי לחרדות".
לדבריה, גם הניסיונות לקבל מידע לא הועילו: "הצפתי שאלות בקבוצות הורים, אבל לא קיבלנו תשובות. בשעת האיסוף מהגן, השער נשאר פתוח ללא אבטחה וזה הדאיג אותי, נאלצתי להוציא אותם מוקדם יותר כדי להימנע מהתקהלות. בסוף הלכתי בעצמי להוציא את הילדים מוקדם בפאניקה. לא ידעתי איך לתווך להם את מה שקורה. וכל מה ששמענו מהמשטרה זה 'תהיו ערניים'. אבל אם הייתי רואה אותו מה הייתי עושה? הוא היה תוקף. הרגשתי לבד, בלי הגנה, בלי הנחיות ברורות. רק פחד".