לא תאמינו: כך למדו הישראלים לסתום את הפה

אחד הדברים שהכי מפחידים את מנהיגי הציבור החרדי הוא הנמכת חומות הגטו, אותן גדרות בלתי נראות שבהן הקיפו את צאן מרעיתם עם השנים, בכדי לצמצם ככל שניתן את המגע עם הציבור החילוני, פן יציץ וייפגע.

שימו לב לשתי חזיתות שבהן ממקדים החרדים לא מעט מאמצים: הגיוס לצה"ל והטלפונים החכמים. עם כל הכבוד למסגרות ייעודיות בתוך צה"ל שבהן ניתן לשמור על אורח חיים חרדי, הרי שמרגע שגויסת, אתה בא במגע עם כלל ישראל.

למרות מסורת בת אלפי שנים, עוד לא נולד הגאון שיצליח להתחרות בסיפורים של חיילים חילוניים על איך בילו את חופשת השבת שלהם, שלא לדבר על הנשק המסוכן מכל - קול צחוקה של חיילת.

משום כך הם כולאים את הנוער החרדי, ומבקשים לזרוק את המפתחות הכי רחוק שאפשר. אפילו את העבודה הם מנסים להרחיק לגיל מאוחר יחסית, כי קל יותר לשלוט בבעלי משפחות.

הוא הדין באשר לטלפונים הניידים ה"חכמים". כאן לא צריך לעבור בלשכת הגיוס כדי לבוא במגע עם כל הבלי העולם הזה. לכן הם נלחמים בעוז בקדמה, הופכים כל טלפון חכם ל"כשר", כלומר לטיפש - ואת חסידיהם לטיפשים עוד יותר. טיפשים, אבל מוגנים בחיקה החמים של הקהילה.

מיותר לציין שאף על פי כן נוע תנוע: אחת הסיבות לכך שהחרדים (בהכללה כמובן, כיוון שתחת ההגדרה הזאת חוסות תתי קבוצות שהשוני ביניהן גדול) לא הפכו כאן לרוב גדול היא שהיציאה בשאלה היא תופעה נרחבת למדי. למה? כי אפילו שומרי החומות לא מצליחים לסתום את כל הפרצות שנבקעות בהן חדשות לבקרים.

הבעיה היא שכלל עם ישראל, אפילו אם הוא אינו מקפיד על תרי"ג מצוות, הוא קצת חרדי. איך אני יודע? אולי כי את השבוע האחרון ביליתי ברומא, ולא פגשתי אפילו ישראלי אחד.

רגע, רגע, רומא בירת איטליה? אחד היעדים הלוהטים (עם מזג האוויר כאן, תרתי משמע) על מפת התיירות - זה שזוג חברים שלכם חזר משם רק לפני שבוע ואחר יטוס בעוד שבועיים?

אז אולי מוטב שאבהיר: זה לא שאין ישראלים ברומא. יש מאיתנו אלפים בכל רגע נתון. זה רק שלא פגשתי באף אחד מהם, דבר נדיר בבירה אירופית מתוירת לעייפה.

איך זה יכול להיות? ובכן, הישראלים, שפעם אפשר היה לזהות מקילומטר, הולכים ונטמעים בקהל: כבר לא מסתובבים בקבוצות גדולות, פן יהוו יעד למתקפה, כבר לא מדברים בקולי קולות בשפתנו הייחודית, זאת שקשה להבין אבל קל לזהות. כבר לא מתבלטים בשטח אלא להפך: מדברים בלחש, מנסים להעביר מסרים לא מילוליים, שותקים במוניות שבהן אפילו דיבור רך נשמע על ידי הנהג, בארץ היחידה באירופה שבה אי אפשר לספר שאתם מאיטליה...

ישראליות חדשה, כזאת שלא הכרנו, היא הבון-טון ביעד שפעם שמעת בו עברית ברמה - מפונטנה די טרווי ועד למרגלות הקולוסיאום.

ייאמר מיד: לא כל ההיבטים של ההתנהלות הזאת רעים, יש להודות. לשיחות הטלפון בצעקות עם טינאייג'רים שהושארו בישראל לגבי הדגם המיוחד ביוניקלו, אודה שאיני מתגעגע. אבל ככל שחלק מתופעות הלוואי שמכריחות אותנו לאמץ כמה הרגלים מנומסים, הוא מבורך, הרי שהסיבה לכך רעה מאוד.

דברים שרואים מכאן: ישראל מרעיבה את תושבי עזה. נכון או לא? עלי להודות שאיני יודע את התשובה, אבל אחרי כמה ימים ללא הסברים מנומקים-לכאורה מפי הכתבים הצבאיים בערוצי החדשות השונים (שאינם אלא "אזרחים עובדי צה"ל"), מתחילים להבין שאי אפשר לדבר על כך שצה"ל שולט ביותר מ-70% מהשטח, כהוראת הדרג המדיני, אבל גם שאינו אחראי להאכיל את התושבים באזורים שתחת שליטתו.

אי אפשר לטעון שהדיבורים על משבר הומניטרי בעזה הם עלילת דם, אבל כתגובה להתחיל בהצנחת מזון ופתיחה של מסדרונות הומניטריים כדי להקל מעט על מה שלכאורה אינו קיים.

אי אפשר לשמוע הצהרה של שר בממשלה על מחיקת האוכלוסייה בעזה, ועדיין לטפול אנטישמיות על מי שמאשימים אותנו ברצח עם.

ובעיקר, אי אפשר לומר על עשרות אירועים מצטברים של הרג אזרחים מזי רעב בעזה, בעקבות מה שמכונה "ירי הרחקה", שהנושא נמצא ב"בדיקה". בדיקה יכולה לחקור אירוע נקודתי חריג, לא משהו שמתפתח להיות נורמה.

כלומר, ממרחק מסוים ממדינת ישראל ותקשורתה המגויסת, מתחילים להבין שלא צריך להיות אנטישמי או אפילו בעל מוסר כפול, כדי להיות אנטי-ישראלי בימים האלה. גם מי שתמכו בנו אחרי זוועות 7 באוקטובר, מתקשים לזאת את ההזדהות הזאת שנפרטת למאות תמונות של ילדים עזתיים מורעבים.

הפרדוקס הוא שחלק גדול ממי שיתנו בך מבט זועם אם ישמעו אותך מדבר בעברית, לא ממש אוהדים (בלשון המעטה) את המוסלמים. הם חוששים מהמהגרים בארצם שמסרבים להשתלב בתרבות המקומית ולקבל עליהם את הנורמות הנהוגות בארץ שאליה היגרו. ולמרות זאת, הם לא יכולים לקבל את התזה שלפיה המלחמה באסלאם הקיצוני מייצרת מראות שכאלה.

כל זה לא מצדיק כמובן פגיעה מילולית או פיזית, חלילה, בתיירים מישראל, אבל זה בוודאי מסביר את הפרצוף החמוץ שלו זוכים חלק ממי ש"נתפסים" מדברים עברית.

אגב חמיצות, קשה שלא להיזכר בערגה בעבר הקרוב, זה שבו לספר שאתה מישראל ובפרט מתל אביב היה הופך אותך למרכז האירוע, כשכולם היו מתעניינים איך מדינה כה קטנה מצליחה לייצר אימפקט טכנולוגי ותרבותי כה רב.

הימים האלה נגמרו. השמדת הערך שמבצעת ממשלת ישראל במותג שהיא מנהלת, נוחלת הצלחה כבירה.

הצלחה כה גדולה עד שמתגבר החשש שקצת כמו במערכת היחסים שבין הציבור החרדי למנהיגי הקהילה שלו, גם ממשלת ישראל רוצה להקיף אותנו בחומות, לכלוא אותנו בגטו, למנוע מאיתנו לצאת, להיפגש, להחליף דעות ולראות עולם.

ואולי גם במקרה הזה אין אלא לצטט שוב את אחד האיטלקיים המפורסמים בהיסטוריה (אם כי לא היה רומאי, אלא תושב פיזה) ולקבוע שזה לא ילך להם, כי "אף על פי כן נוע תנוע".