התחבא על עגורן: נתפס המחבל שביצע את פיגוע הדריסה ליד כפר יונה

כוחות משטרה ומשמר הגבול לכדו הערב (שבת) את המחבל שביצע את הפיגוע ליד כפר יונה. המחבל נעצר על עגורן באתר בניה באזור.

המחבל החשוד ארכאן חאלד, בן 27, שדרס 8 חיילים ושני אזרחים ביום חמישי האחרון סמוך לכפר יונה ונמלט רגלית מהזירה לאחר שנטש את רכבו בשטח פתוח באזור. מאות שוטרים, לוחמי מג"ב וכיתות כוננות ניהלו סריקות נרחבות באזור וביישובים הסמוכים. שוטרים ערכו חיפושים רגליים מבית לבית, סיורים מתוגברים התקיימו סביב מוסדות חינוך באזור, והמסוק המשטרתי חרש את השמיים.

מפכ"ל המשטרה דני לוי שליווה את החיפושים אחר המחבל, הודה לממפקדי המשטרה והשוטרים שהשתתפו בחיפושים ובלכידת המחבל. "ראיתי את הנחישות שלכם במהלך שלושת הימים מקרוב, ואין גאה בכם ממני, שעמדתם במשימה בחום הכבד ובמשך שעות רבות", אמר הערב.

מפקד מג"ב, ניצב בריק יצחק שיבח את פעילות הלוחמים ואמר: "שלושה ימים של מצוד בלתי מתפשר הסתיימו בדיוק כפי שצריך עם המחבל עצור על הרצפה. לוחמי מג"ב, מתנדביו והיחידות המיוחדות של החיל פעלו בעוצמה, בתיאום ובנחישות, והוכיחו שוב שאין מקום בטוח למי שמבקש לפגוע באזרחי ישראל". הוא הבטיח: "נרדוף כל מחבל, נגיע אליו ונעצור אותו, בכל מקום ובכל שעה. לוחמי מג"ב הם חומת המגן של המדינה ונמשיך לעמוד בחזית, בעוצמה וללא היסוס".

ראש עיריית כפר יונה אלברט טייב ביקש להודות לכל מי שעמל באיתור המחבל. "תודה מכל הלב למשטרת ישראל, לשירות הביטחון הכללי, לכיתת הכוננות ולמתנדבים הרבים שפעלו בנחישות ובמסירות לאיתור המחבל. תודה מיוחדת למפקד מרחב שרון, תנ"צ אלי פינטו, על ניהול מקצועי ומהיר של האירוע תוך שמירה על ביטחון התושבים", מסר.

אני נמצא בקשר ישיר עם גורמי הביטחון מאז שעות הבוקר, ליוויתי את הערכות המצב, ואני יכול לומר בביטחון - כוחותינו פעלו למופת", אמר והדגיש: "האירוע הסתיים, אין חשש נוסף, וכוחות הביטחון ממשיכים לפעול בדריכות גבוהה. נמשיך לחזק את תחושת הביטחון בעיר, לצד ערבות הדדית ואחריות קהילתית".

על היישוב עברו ימים מתוחים עד לתפיסתו. תושבים דיווחו על נוכחות משטרתית כבדה, אך גם על חרדה גוברת, חוסר ביטחון ופחד לצאת מהבית, במיוחד בקרב הורים לילדים קטנים, שמוסדות הלימוד שלהם ממוקמים לא הרחק ממוקד הפיגוע.

אלינה, אם לילדה בת חמש, תיארה לוואלה את המציאות שנכפתה עליהם בסוף השבוע: "זה היה ממש מפחיד. הוא היה יכול להיות בכל מקום. אולי בפרדסים מסביב לכפר יונה, אולי באחד הפארקים. לא לקחתי את הילדה לפארקים מחשש שהוא לא יצא לנו מאיזה שיח. ראינו המון שוטרים מחפשים באזור, בפרדס שמחבר בין כפר יונה לפרדסיה. שוטרים הלכו ברחובות מסוימים, בית בית, דפקו לאנשים בדלת בשבת וחיפשו אותו, כי אולי הוא הסתובב בתוך הבתים. תושבים מבוהלים חשבו שאולי הוא נכנס לאיזה בית של אנשים ששוהים בחו"ל בתקופת הקיץ".

שרה קונפורטי, תושבת ותיקה בכפר יונה, הודתה כי הפחד שלט בסוף השבוע. "הרגשתי חוסר ביטחון וחשש גדול. אי אפשר היה לדעת איפה הוא מתחבא, אולי באיזה מחסן או חצר. הבת שלי רצתה לצאת לקניות, ואמרתי לה להיזהר. עושים רק מה שצריך. אני לא מבינה איך הגענו למצב כזה שלא מצאנו מחבל שלושה ימים. הרגשתי כמו בסגר, רק בלי שיגידו לנו את זה רשמית".

גם אורלי ניסטל גבריאלוב, יו"ר הנהגת ההורים בגני הילדים בכפר יונה ואם לילד בן חמש, חלקה את התחושות הקשות: "כפר יונה הייתה מלאה בכוחות משטרה. התחושות לא היו טובות. עלתה בי המחשבה שהוא מסתתר בחצר של מישהו. כשהאירוע התרחש, הורים מיהרו לאסוף את הילדים מהקייטנות מהלחץ. כהורה, הבנתי שעדיף שהילד יהיה איתי ולא בגן כי פשוט לא ידענו מה עלול לקרות. יש גנים לא מאובטחים, בלי שומרים, וההחלטה הייתה לשבת בבית ולוותר על ימי עבודה, רק כדי לעבור את זה בשלום".

לדבריה, נוכחות הכוחות לא הספיקה כדי להפיג את החרדה: "שמעתי שמחפשים אותו בחצרות של בתים. חשבתי שאולי הוא במבנה נטוש או מסתתר אצל מישהו. אולי הוא אפילו תכנן הכול מראש והשאיר לעצמו מזון ומים. לא הסתובבתי במקומות פתוחים או לא מוכרזים. אפילו ברגל לא הלכתי לקניון. הייתה תחושת סכנה בכל צעד. נכון, הכוח שלנו כעם ישראל הוא לשמור על שגרה, אבל באותם ימים זה לא היה פשוט בכלל".

שוהם, אם לשניים ותושבת השכונה החדשה בעיר, תיארה את המציאות באזורים שצמודים לזירת הפיגוע: "התחושות לא היו טובות. יש לי שני ילדים קטנים, בני שש וארבע, והגן שלהם נמצא חמש דקות ממקום הפיגוע. אנחנו בשכונה חדשה, כל האזור פתוח, ובאותו יום עוד הייתי רגועה הנחתי שיתפסו אותו מהר. אבל זה לא קרה. אני בחודש שמיני, ומאז הפיגוע נכנסתי לחרדות".

לדבריה, גם הניסיונות לקבל מידע לא הועילו: "הצפתי שאלות בקבוצות הורים, אבל לא קיבלנו תשובות. בשעת האיסוף מהגן, השער נשאר פתוח ללא אבטחה וזה הדאיג אותי, נאלצתי להוציא אותם מוקדם יותר כדי להימנע מהתקהלות. בסוף הלכתי בעצמי להוציא את הילדים מוקדם בפאניקה. לא ידעתי איך לתווך להם את מה שקורה. וכל מה ששמענו מהמשטרה זה 'תהיו ערניים'. אבל אם הייתי רואה אותו מה הייתי עושה? הוא היה תוקף. הרגשתי לבד, בלי הגנה, בלי הנחיות ברורות. רק פחד".