הכרה במדינה פלסטינית היא לא רק שאלה גיאופוליטית - אלא תגובת שרשרת המושפעת ממציאות פנימית צרפתית סבוכה. דו"ח רשמי שפורסם לאחרונה על ידי משרד הפנים הצרפתי העלה את האפשרות כי הכרה כזו עשויה לשמש אמצעי "להרגעת" המוסלמים במדינה, שמרבים להביע תחושת ניכור לתמיכה המסורתית של צרפת בישראל. ההכרה, כך נטען בדו"ח, עשויה לגשר על הקרע ההולך וגדל בין הקהילות המוסלמית והיהודית בצרפת, שתי הקהילות הגדולות מסוגן באירופה.
נשיא צרפת, עמנואל מקרון מציג את היוזמה כהמשך מחויבותו לפתרון שתי המדינות. בצרפת מתכננים ועידה בינלאומית בשיתוף ערב הסעודית, במטרה לשרטט מפת דרכים חדשה לשלום. ועידה שנדחתה מחודש יוני בעקבות מבצע "עם כלביא".
חלון הזדמנויות היסטורי
אך בין השורות עולה נרטיב עמוק יותר: ניסיון של מקרון להשאיר חותם היסטורי בתקופת כהונתו האחרונה. ההכרה במדינה פלסטינית, גם אם סמלית, תיחשב לאירוע מכונן בזירה הדיפלומטית של אירופה.
מצד שני, רבים מהדיפלומטים הבכירים, הן באירופה והן בארצות הברית, מזהירים מהמהלך שעלול לדרדר את הסיכויים לשלום. הכרה מוקדמת מדי תייתר תמריצים פלסטיניים למשא ומתן , תפגע בקונצנזוס המערבי ותלבה את תחושת הבידוד של ישראל. גורם שעשוי להוביל להסלמה נוספת - לא להרגעה.
מאחורי הקלעים, ישראל מפעילה לחצים חסרי תקדים על צרפת כדי למנוע את ההכרה, כמו גם ארצות הברית שעומדת לצידה של ישראל. ארגז הכלים המדיניים של ישראל כולל הפסקת שיתופי פעולה כאלה ואחרים, כולל ביטחוניים, ואפילו רמיזות על סיפוח והחלת ריבונות חד צדדית ביהודה ושומרון. "הכרזת הריבונות" שאושרה השבוע בכנסת ברוב קולות היא אמנם הצהרתית בלבד, ועדיין - זה מסר ישראלי שלא משתמע לשתי פנים ובטח נקלט היטב בפריז ובבירות נוספות באירופה. אך הנשיא מקרון, כך נדמה, אינו מתרשם מהלחץ ומהאיומים.
עבורו, מדובר ברגע היסטורי - ואם יש חלון הזדמנויות להשפיע, הוא כאן ועכשיו.
הציבור הצרפתי עצמו חלוק בדעותיו. יש הרואים בצעד תקדימי וחיובי, מחווה לצדק היסטורי לפלסטינים. אחרים מזהירים מתגובת נגד פנימית, זעזוע במערכת היחסים עם ישראל והגברת האנטישמיות. הדיון סביב ההכרה בפלסטין הפך מזמן משאלה של דיפלומטיה לשיקוף של זהות לאומית. עבור מקרון, זהו ניסיון לשלב ערכים של שוויון וחופש דת עם גישה אסטרטגית חדשה למזרח התיכון.
אך השאלה נותרת פתוחה - האם מדובר בצעד מוסרי, פוליטי או פשוט מהלך דרמטי של נשיא המשתוקק להישג היסטורי?
המהלך של מקרון, אם אכן יתממש, עשוי להגדיר מחדש, לתקוותו, את תפקידה של צרפת לא רק במזרח התיכון - אלא גם בזהותה העצמית כמדינה המאזנת בין מסורת לבין שינוי, בין ריאליזם לבין תקווה.