עוד שבוע של דרמות פוליטיות עבר עלינו. דיווח גרר דיווח, מבזקים ופושים הופיעו בזה אחר זה: דגל התורה בראשות משה גפני הודיעה על התפטרות מהממשלה ופרישה מהקואליציה. מיד לאחר מכן, נציגי אגודת ישראל שעוד נותרו בתפקידיהם הצטרפו - מאיר פרוש וישראל אייכלר. ואז מועצת חכמי התורה של ש"ס הכריעה - 6 שרים וסגן שר עוזבים את משרדיהם וחוזרים לכנסת ויושבי ראש ועדות מתפטרים אף הם. אם כוללים גם את הפרישה של ח"כ גולדקנופף, מדובר בפרישה די פתאומית של 8 שרים, שלושה סגני שרים, 6 יושבי ראש ועדות בכנסת ובנוסף לכך, עזיבה של 6 חברי כנסת שנכנסו הודות לחוק הנורווגי. אובייקטיבית, מדובר באירוע דרמטי שאמור לטלטל כל קואליציה.
רק שלא מדובר בכל קואליציה. חברי הכנסת של יהדות התורה אמנם הודיעו על עזיבת הקואליציה, אבל במקביל לא מיהרו לחתום על בקשת האופוזיציה ליו"ר הכנסת להביא לחידוש הליך פיזור הכנסת, שכזכור נכשל אך לפני כחודש. בש"ס בכלל הודיעו שהם אמנם עוזבים את הממשלה ואת ראשות שתי הוועדות שלהם בכנסת, אבל הם עדיין בקואליציה ובוודאי לא יצביעו אי-אמון בממשלה. דובר ש"ס אף הודיע חגיגית בראיון כי הממשלה יכולה להמשיך לעבוד וסביר שח"כ אריה דרעי, שהוא כזכור ח"כ מן המניין מתחילת הקדנציה, ימשיך להיות מוזמן לקבינט המצומצם שבו מתקבלות ההחלטות הביטחוניות החשובות ביותר.
אני מציע לכל מי שמתבלבל משלל הכותרות לזכור דבר פשוט: הקואליציה מעולם לא הייתה בסכנה מוחשית ומיידית, אנחנו קהל שבוי בהצגה בתאטרון. כותרת ההצגה הנוכחית היא "משחק הצ'יקן הפוליטי", וכל השחקנים נאמנים לתסריט ידוע מראש. והרי התסריט: תקציב 2026 שאמור לעבור עד סוף מרץ של אותה שנה לא יעבור, ועל כן נפתח המירוץ לסיום שבמסגרתו כל מה שחשוב הוא הנרטיב שנמכר לבייס הפוליטי הרלוונטי. ולכן אנחנו נמצאים כבר עמוק בשלב ה-Blame game, שבו כל אחד מהשחקנים מסביר לציבור שלו כמה הקואליציה בעייתית, כמו בכל דרמה ספרותית טובה מפיל את כל הבעיות על "נבל" (Villain) תורן ומדגיש שהוא-הוא האשם בפירוק הממשלה. החרדים יאשימו את יולי אדלשטיין ואת סמוטריץ'; וחלק מאנשי הליכוד יאשימו את דרעי. והיחיד שלא ייפול לתהום הוא מי שבאמת קובע פה את הנרטיב - ראש הממשלה נתניהו.
ובכל זאת, האם פרישה המונית של שרים ושל בעלי תפקידים בכירים לא תשפיע על תפקוד הקואליציה? אז הנה עוד שני דברים שחשוב לזכור: הראשון הוא שאמנם שרים הם אנשים חשובים, אבל לפעמים מי שחשובים לא פחות הם האנשים שממלאים את משרות האמון שלהם, שפועלים בשליחותם - מנכ"לי המשרדים, המשנים למנכ"ל, ראשי המטות, היועצים; כולם צפויים להמשיך בתפקידיהם. כך קרה גם כשאיתמר בן גביר התפטר בקול רעש גדול מהמשרד לבטחון לאומי - יד ימינו, חנמאל דורפמן, נשאר בתפקיד ושלט בפועל במשרד, גם אם הבוס שלו לא ישב בלשכה.
הדבר השני שחשוב לזכור הוא שיש עוד חלק ידוע בתסריט: למרות שרוב השחקנים הפוליטיים כבר עמוק בשלב הקמפיינים, מוסכם שכנס הקיץ של הכנסת יסתיים בהתאם למתוכנן, הפגרה תימשך לה (ועל כן אריה דרעי הסביר לחברי מועצת חכמי התורה שרה"מ נתניהו צריך לקבל עוד שלושה חודשים לעבוד על חוק השתמטות), ובתחילת כנס החורף יתכנסו השחקנים ויחליטו מתי מתאים להם להתפזר באופן מסודר. הכל מתוכנן היטב. הבעיה היחידה היא שאנחנו, הקהל, משלמים על ההצגה הזו ביוקר.
הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן