מהפכת "מי טו" החזירה לחיינו את המושג "החפצה". זאת אומרת, האופן שבו גופה של אישה הופך לעיקר, מופרד מהזהות שלה, ומוחק את מהותה ועברה. אבל לא רק נשים סובלות מהחפצה. בשנים האחרונות גם גברים זוכים ליחס דומה.
הגוף הגברי היה מושא לתשוקה לאורך ההיסטוריה. מציורי המערות של האדם הקדמון, יצירות האמנות שמתארות את ישו כגבר צעיר בחצי גוף ערום, ופסלי הנערים של מיכאלנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, דרך פולחני האישיות של המפרי בוגרט, מרלון ברנדו וג'יימס דין בראשית הוליווד, ועד לדיויד בקהאם וג'ון קרסינסקי, הגבר הסקסי לשנת 2024.
כישרון לא חסר ברשימה המפוארת הזאת. אבל הכותרות מתעכבות על שרירים, מבט מפתה, סטייל. בן האנוש הופך לפנטזיה מינית. ביד אחת אנחנו מעמיסים עליו את המאוויים והחלומות שלנו, ובשנייה מוחקים כל פרט שעלול לקלקל את החלום. אל תבלבלו אותנו עם עובדות. אנחנו באמצע סרט.
למועדון הסגור הזה נכנס בסערה גבר מסוג אחר. לא דוגמן. לא זמר. לא שחקן הוליוודי. נשיא סוריה החדש, אחמד א־שרע או בשמו הקודם, אל־ג'ולאני. מי שהיה ראש ג'בהת א־נוסרה, שלוחת אל־קאעידה בסוריה, ישב בכלא אמריקני בעיראק אחרי שיצא לשם להילחם בכופרים הפולשים, והוביל את הכוחות הג'יהאדיסטים במלחמת האזרחים הסורית. מפקד אכזר, קנאי דתי, רוצח, שארה"ב הציעה פרס של 10 מיליון דולר על ראשו. דווקא הוא הפך למושא חשק בינלאומי.
המפנה הגיע ב־2016 עם ה"מייק אובר" הגדול. ג'ולאני ניתק את הקשר עם אל־קאעידה, החליף את הרטוריקה הקיצונית במסרים מתונים, הצהיר על חזון חדש, לא עוד ג'יהאד עולמי אלא מהפכה סורית אזרחית, והחל במהפך תדמיתי חיצוני שהביא אותו לפסגה.
הוא רזה מאוד, אימץ לוק מתוחכם של חליפות אלגנטיות שמונחות בדיוק על גופו הארוך והאתלטי, טיפח זקן עשוי בקפידה ואימץ תספורת מדויקת. אריזה מושלמת למוצר שהוא רוצה למכור לעולם: נשיא מזרח תיכוני חדש, שקורץ לכוכבי הוליווד, מפגין נימוסים מופלגים, אלגנטיות, כריזמה וגבריות מאופקת, החומרים שמנהיגים מערביים לא מסוגלים לעמוד בפניהם.
אחרי שהביא להפלת משטר אסד, המהפך הושלם. אבו מחמוד אל- ג'ולאני הפך לאחמד א־שרע. גבר־גבר באריזה נוצצת. נשיא שראוי לאהבה, תקווה והייפ. ב־14 במאי 2025, הגיעה הרגל המסיימת. א־שרע לחץ את ידו של דונלד טראמפ בטקס מלכותי בסעודיה כנשיא סוריה הלגיטימי. שטיחים אדומים, פלאשים, סיקור אוהד, פרשנים עם ניצוץ בעיניים, העולם התאהב בו סופית.
אלא שמדי פעם קופץ לא-שרע האל-ג'ולני. כשהמיעוט העלווי התקומם נגדו, הצבא הסורי לא הצליח להתאפק וטבח בהם. הנשיא הביע זעזוע, כמובן, אמר שלוקח זמן לחנך את הפקודים שלו מחדש, והרחיק את עצמו מהאירוע. הרי מדובר במנהיג דגול ולא בטרוריסט אכזר. גם כשחייליו אנסו, רצחו, עינו וחטפו דרוזים, א-שרע שלנו גלגל עיניים בתמהון והכריז שיטפל בפורעים. כשזה לא קרה, ישראל הפציצה מהאוויר מטרות בסוריה כדי לגרום לזה לקרות.
א־שרע ומשפחתו נמלטו מדמשק והעולם יצא מדעתו. לא בגלל מראות הזוועה של אונס ילדה בת חמש מול אמא שלה, אלא בגלל דבר אחר לגמרי. איך ישראל מעזה להשבית שמחות ולהרוס את האגדה ההוליוודית, על הבחור הצעיר והפוחז, שעשה כמה מעשי שטות בנעוריו ואפילו ישב בגללם בכלא, אבל יום אחד תפס את עצמו, חזר בתשובה והפך למנהיג לגיטימי שסוחף אחריו את ההמון.
איפה אנטוניו גוטרש, מזכ"ל האו"ם הרגיש, שיודע לגנות רצח פלסטינים עוד לפני שהוא קורה? לאן נעלמה יוניסף, שאמורה לדאוג לילדה שנאנסה? אמנסטי? איפה התובעים המסורים של בית הדין הפלילי בהאג, שגררו לשם את ישראל וגילגלו אותה בזפת, נוצות וצווי מעצר? הם לא יגעו בד"ר ג'ולאני ומיסטר א-שרע הייד הסלב. לא יקראו אפילו לחקור מה קרה שם, כי הוא בוודאות לא אשם. יכול להיות שידו לא היתה במעל, אבל לפחות להזדעק בכאילו.
דוגמא לצביעות הבינלאומית, ולפוליטיקה של החמלה, נתן אתמול מלך בלגיה, בנאומו לרגל החג הלאומי של עמו. "אני מצטרף לכל אלה המגנים את הפרת זכויות האדם החמורה, שם אזרחים חפים מפשע, לכודים במצור, מתים מרעב ומהפצצות", אמר. "המצב הנוכחי נמשך זמן רב מדי. זוהי חרפה לאנושות, ויש להפסיקה באופן מיידי".
המלך לא דיבר על הטבח בדרוזים. כמו כל העולם המערבי, הוא העדיף להתעלם ממה שקורה כאן ועכשיו, ובחר להתייחס לעזה, ולגנות את צה"ל. לא רק שישראל מואשמת ברצח עם, היא נושאת באשמה כבדה לא פחות. היא מקלקלת לכולם את הנרטיב ההוליוודי על האביר המזוקן והנאה על הסוס הלבן, שבא להביא שלום למזרח התיכון ואבק כוכבים הוליוודי לעולם.