החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להצטרף למבצע "עם כלביא" התבררה כהצלחה. ארה"ב הפגינה תעוזה, נחישות ויכולת צבאית וגם נמנעה מהסתבכות מזרח-תיכונית נוספת ממנה כה חששה. מדינות המפרץ עקבו בחרדה אחר ההתפתחויות ונראה כי הופתעו לטובה. אחרי שנים ארוכות בהן פיזרו את הסיכונים המדיניים שלהן בין הגוש הסיני לארה"ב, נראה כי אירועי יוני הוכיחו כי למנהיגות האמריקנית באזור אין תחליף אמיתי.
סין יכולה לספק טכנולוגיות ומתקני תשתית, אך לא מנהיגות צבאית, ובמזרח התיכון פירמידת האינטרסים היא קודם כל קיומית. המלחמה ביוני שמה קץ לעשורים של התרסה, הונאה וגרירת רגליים איראנית. חשוב מכך, נראה כי לראשונה האופציה הצבאית הידועה הפכה מתיאוריה כמעט מופרכת לאיום אמין ברור ורלוונטי גם לעתיד.
הדילמה האיראנית כעת, בנקודת החולשה הנמוכה ביותר של המשטר, היא האם לרוץ לפצצה או לשאת ולתת על פרויקט הגרעין מעמדת חולשה. כדי להחליט, היא צריכה לברר עד כמה ההתערבות הצבאית האמריקנית ביוני מעידה על מדיניות חדשה, או שמה היא אנומליה חד-פעמית. אין זה מפתיע, אם כן, שבדיוק בעיתוי זה בחר המשטר החות'י בצנעא לחדש את המתקפות בים האדום, לרבות רצח אנשי צוותי ים ושליחת וידאו של הטבעת ה-Eternity C שבבעלות יוון.
נכון, לחות'ים יש מספיק סיבות לחדש את פעולות האיבה ללא הכוונה איראנית, הם פשוט נהנים מתשומת הלב ודמי החסות. אך היוזמה בים האדום איראנית או חותי'ת עצמאית, זהו מקרה המבחן שישמש את האיראנים כדי לבחון את המצב האזורי החדש. בכוונה או שלא, החות'ים הם הרגל האיראנית שבודקת את טמפרטורת המים בבריכה.
נזכיר כי במרץ יצאה וושינגטון למתקפה אווירית מאסיבית נגד החות'ים. מתקפה זו כללה פריסת נושאות מטוסים באזור ומפציצים אסטרטגיים באוקיינוס השקט. אלא שהמתקפה והקרנת הכוח שליוותה אותה, שהיתה מוצלחת בסך הכל כאיתות שהניע את האיראנים לשולחן המו"מ בזמנו, נקטעה בהכרזה חד-צדדית של הנשיא טראמפ על הפסקת אש עם החות'ים. אלה מצידם הסיקו כנראה כי יותר מאשר לביטחון השיט בים האדום מחויבת וושינגטון לרעיון של אי-התחייבות צבאית נוספת במזרח התיכון.
החשש האמריקאי מהסתבכויות צבאיות חדשות באזור הוא לגמרי מובן. רק התימנים יכולים לסלק ביעילות את המשטר החות'י ולהחזיק בשטח. מצד שני, הייתה זו הקהילה הבינלאומית שהסירה את תמיכתה במלחמה נגד החות'ים בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות בשלהי העשור האחרון. אי-התגובה האמריקאית לתקיפה האיראנית על מתקני ארמקו בסעודיה ב-2019 תרמה גם היא לייאוש המפרצי מגיבוי אמריקאי בכל הנוגע לאיום של איראן ושלוחיה. ללא גיבוי אמריקאי נואשו מדינות המפרץ מלעמוד בעצמן מול התוקפנות האיראנית.
אלא שההישג הישראלי-אמריקאי באיראן מאפשר לערבב את הקלפים האזוריים מחדש. למרות ההתקרבות הדיפלומטית של השנתיים האחרונות בין ריאד לטהראן, מדינות המפרץ לא התאהבו לפתע באיראן. הן מבינות היטב את האסטרטגיה האיראנית שחלק חשוב ממנה הוא יכולתה לשבש את השיט בשניים ממיצרי הים החשובים בעולם - הורמוז במפרץ הערבי ובאב-אלמנדב בים האדום. כל עוד החות'ים שולטים בחוף התימני כלכלת האנרגיה המפרצית מצויה תחת איום קיומי. השאלה היא האם התנופה האסטרטגית האמריקאית של יוני תפיח רוח חדשה במדינות האזור ותביא לחידוש המלחמה בחות'ים על-ידי כוחות מקומיים בתמיכה ערבית?
זו הפריזמה דרכה יש לראות את האפשרות של תגובה אמריקאית בתימן. כך גם יש לראות את התועלת האפשרית של המשך התקיפות הישראליות בתימן, לרבות זו האחרונה. לא המטרות שמותקפות וגם לא מידת הנזק שנגרמת מהאוויר בחודיידה או יעדים אחרים. השאלה היא האם מדיניות ארה"ב, וגם ישראל, תשדר שהמערב נחוש הפעם לגבות את המתנגדים האזוריים לאיראן. האם מכירה ארה"ב בטעות שעשתה כשהניחה לאיראנים ולחותי'ם להשתלט על מעבר המים ההכרחי ולאיים בטילים על מדינות המפרץ?
אם נחזור לפרויקט הגרעין האיראני, שהיה המטרה של מלחמת שנים-עשר הימים ביוני, תגובה אמריקאית נחושה לחותי'ם תסייע מאוד לטהראן שלא להתפתות לחזור לנתיב הגרעיני. הפעם ארה"ב רצינית. גם ביחס לחותי'ם עצמם, טהראן היתה רוצה מאוד להימנע ממצב בו המעוז האזורי האחרון שלהם בתימן נקלע לפינה כמו זו שמצוי בה היום חיזבאללה בלבנון. עצם הדיבור וההתארגנות האפשרית לחידוש המלחמה נגד החות'ים על ידי הקואליציה המתנגדת להם על הקרקע, צפויה להשפיע על השיקולים של צנעא וטהראן.
השלוחים, שהיו בעבר מקור עוצמתה, עשויים להפוך לתורפתה של איראן. איום כלפיהם יכול לשמש איתות ומנוף לחץ אפקטיבי כלפיה, תוך שמירת סף-סיכון נמוך. החות'ים הם לא רק איום שיש לארגן את האזור כדי להסירו במהלך נחוש ומתמשך, אלא הם גם הזדמנות להפגין שהמנהיגות האמריקאית והקואליציה הערבית המתחדשת הם כאן כדי להישאר.
הכותב שירת כמפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית, ומשמש כראש התכנית הצבאית במרכז בגין-סאדאת באונ' בר-אילן, וכעמית מחקר במכון למדיניות חוץ אמריקאית (AFPC) בוושינגטון