מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן פרסם היום (שלישי) דו"ח חדש החושף נתונים מדאיגים אודות ההתמודדות של מדינת ישראל עם תופעת האלימות בין בני זוג. בין השנים 2022 ו-2024 נרצחו בישראל 32 נשים על ידי בן זוגן, שליש מסך מקרי רצח הנשים בתקופה זו (92 נשים), כך לפי נתוני משטרת ישראל. בשנת 2023, כ-64 אחוזים מכלל תיקי החקירה שנפתחו בגין אלימות במשפחה היו אלימות בין בני זוג (23,951 מתוך 37,232).
מהסקר הלאומי המעודכן של שנת 2024 עולה כי כ-576,000 נשים וגברים בגילאי 18 עד 65 חוו אלימות מצד בני זוגם בשנה שקדמה לסקר, כשמתוכם כ-146,000 חוו אלימות גופנית חמורה. לפי נתוני הלמ"ס, רק 11.6 אחוז (17,000 אנשים) היו רשומים במחלקות לשירותים חברתיים כזקוקים לטיפול בתחום האלימות במשפחה. נתון זה ממחיש את הפערים בין היקף התופעה לבין המענה הממסדי הקיים, ומעלה שאלות קשות בנוגע למידת האמון של הציבור במערכות הרווחה והאכיפה.
רמת סיכון גבוהה
הדו"ח שפורסם מתריע מפני רמות מסוכנות גבוהות במיוחד של גברים אלימים שלא נבחנות בצורה שיטתית. כך, למשל, בשנת 2023 רק כ-18 אחוז מהגברים שהופנו למרכזי הטיפול עברו הערכת מסוכנות. נוכח הנתונים הללו, קשה יותר לקבוע סדר עדיפויות לטיפול וכן, חוסר זה מקשה על מענה ממוקד למניעת הידרדרות במקרי קצה. בנוסף, מבקר המדינה מדגיש בדו"ח כי אין הכשרות ייעודיות מספקות לעובדים הסוציאליים המטפלים באוכלוסיות אלה - דבר הפוגע באיכות המענה.
המבקר אנגלמן מציין בדו"ח כי גם הטיפול באסירים שהורשעו בעבירות מסוג זה (אלימות במשפחה) לוקה בחוסר משמעותי. פחות מעשרה אחוז מהאסירים הצליחו להשתלב בתוכניות שיקום בקהילה לאחר שחרורם מהמאסר.
נמצא כי ישנה חפיפה חלקית בלבד בין משרד הרווחה, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר. היעדר שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים מותיר פערים קריטיים במניעה חוזרת של מקרי אלימות. במקרים רבים, האסירים משתחררים ללא כל תהליך טיפולי מובנה ולעיתים אף חוזרים לגור בקרבתו של הקורבן.
מבחינה תקציבית, שיעור התקציב הייעודי שהוקצה לטיפול באלימות במשפחה עומד על 60% בלבד מהתקציב שהומלץ על ידי ועדת המנכ"לים (155 מתוך 250 מיליון ש"ח בשנה). חשוב לציין כי במהלך מלחמת חרבות ברזל לא הועמד לרשות הוועדה הבין-משרדית תקציב ייעודי נוסף לטובת התאמת המענים בתחום האלימות במשפחה על רקע השפעותיה של המלחמה. חלק גדול מהתקציב לא נוצל בפועל בשל מחסור בכוח אדם וביכולת הביצוע ברשויות המקומיות. המבקר מצביע על כך שעדיין אין מנגנון בקרה אפקטיבי לוודא שהתקציב שמוקצה אכן יגיע ליעדו.
בנוסף להכל, מבקר המדינה מציין בדו"ח כי המערך הלאומי להתמודדות עם האלימות בין בני זוג טרם הושלם, ועדיין אין מערכת ממוחשבת מרכזית שמנהלת את הנתונים בתחום זה. כמו כן, החקיקה בנושא העברת מידע בין גורמי הטיפול לאכיפת החוק טרם הוסדרה, למרות המלצות של ועדות קודמות, דבר שמקשה על התערבות מוקדמת במקרים חוזרים. העדר המידע הרציף מונע גם פיתוח מדיניות ארוכת טווח או איתור מגמות בזמן אמת.
טיפולי מניעה
בתחום המניעה הנתונים מצביעים על בעיה חריפה יותר. רק כ-3.6 אחוז מההוצאות הממשלתיות מופנות למניעה ראשונית, לעומת כ- 233.5 מיליון ש"ח שמופנים למניעה שלישונית בשנת 2023. נתון זה מעיד על התמקדות בטיפול בתוצאות האלימות ולא במניעתה מבעוד מועד.
בנוסף, שיעור הגברים המטופלים במרכזים לטיפול באלימות עמד על כ-23 אחוזים בלבד מכלל המטופלים, למרות ההמלצות להרחבת המעניים הייעודים באוכלוסייה זו. השיעור בקרב המטופלים הגברים בחברה הלא-יהודית נותר ללא שינוי ועומד על כ-19 אחוזים.
גורמי מקצוע הדגישו בפני המבקר כי הטיפול בגברים אלימים הוא אמצעי מניעה חיוני וכי צריך להרחיב את מערך המרכזים הייעודים גם בפריפריה.
ביקורות קודמות העלו כי המבנים של מרכזי הטיפול במניעת אלימות במשפחה והמחלקה לשירותים חברתיים בעיירית בית שמש ובמועצה המקומית שיבלי - אום אל-ר'נם לא היו מונגשים כלל לאנשים עם מוגבלות כפי שמחוייב בחוק ובתקנות. הליקויים תוקנו במידה חלקית.
נכון לחודש דצמבר 2024, עייריית בית שמש טרם השלימה באופן קשרי את ההנגשה של המבנה לאנשים עם מוגבליות. גם מבנה המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בעיריית סח'נין לא מונגש לאנשים עם מוגבלות. במרכז נוסף קיימות בעיות בהיבטים הנוגעים להבטחת שלומם של המטופלים והמטפלים ותחושת הביטחון האישי שלהם.
בנוסף, על פי נתוני המבקר, תשובות הרשויות המקומיות שנבדקו על השאלונים מצביעות על כך שנותר פתח לאי ודאות בכל הנוגע להתאמת אישה לשהייה במקלט. זה עלול לעורר מחלוקות במקרים של חוסר הסכמה בנושא, בפרט בנסיבות שבהן קיימת מורכבות מיוחדת או צרכים ייחודים של האישה וילדיה (לדוגמה פערי שפה, בעיות נפשיות או מאפיינים עברייניים של בן הזוג הפוגע).
מצב זה, עלול לייצר חוסר אחידות בהתנהלותם של המקלטים בכל הנוגע לבחינת התאמתן של הנשים וילדיהם לטיפול. בנוסף, זה עלול למנוע מהנשים הללו מתן מענה מיידי גם אם נשקפת להן סכנת חיים ממשית.
כשבעה אחוזים בלבד מהשופטים המכהנים השתתפו בימי עיון בנושא אלימות במשפחה בין השנים 2020 עד 2024. עוד צויין, כי כלל לא התקיימו הכשרות ייעודיות לשופטים בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון 18 לחוק. במועד הסיום של ביקורת המעקב, לא היו בידי הנהלת בתי המשפט, כאחראית לפעילותה המינהלית של הרשות השופטת, הנתונים הנוגעים ליישום תיקון 18 לחוק המצויים בתחום אחריותה.
הנתונים האלו צריכים לעמוד בפני רשות משרד הרווחה ומשרד המשפטים כמי שאמונים על ביצועו של החוק, על מנת לאפשר את בחינת ההשפעה העתידית של התיקון לחוק על היקף המופנים לטיפול על רקע אלימות זוגית.
שילוב בתוכניות שיקום
ביקורות קודמות העלו כי בשנת 2019 כ-62 אחוזים מהאסירים שריצו מאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה השתלבו בטיפול במהלך מאסרם (889 מתוך 1,438). עוד צויין כי כ-14 אחוז מהאסירים שולבו בתוכניות שיקומיות ייעודיות (219 מתוך 1,438).
כעת, הליקויים תוקנו במידה רבה ושיעורם של האסירים שריצו מאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה ושולבו במהלך מאסרם בתוכניות שיקומיות עלה לכ-75 אחוזים, נכון לחודש פברואר 2025. יש לציין, כי בשנים 2021 עד 2023 שיעורם של האסירים שריצו מאסר קצר, ושנכונותם להשתלב בטיפול במהלך מאסרם נותר דומה לביקורת הקודמת (כ-64%, שהם 2,037 מתוך 3,172). בשנת 2024 שיעורם של האסירים הללו היה נמוך יותר ועמד על כ-49% (567 מתוך 1,147).
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן קבע כי על משרד הרווחה, בשיתוף כלל הגורמים המעורבים בהתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, לפעול להשלמת הקמת המערך הלאומי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה במתכונתו המלאה. עוד קבע המבקר כי עליהם לפעול לקביעת תוכנית פעולה סדורה להערכת תוצאות המהלכים המקודמים בנושא. זאת כדי להבטיח שתכליותיהן אכן מתממשות לכדי מתן שירות מקצועי ומיטבי לכלל הזקוקים לטיפול בתחום האלימות במשפחה.
"על משרד הרווחה, כמי שעומד בראש המערך הלאומי להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, לקדם חשיבה משותפת עם כלל גורמי הטיפול ואכיפת החוק הנוגעים בדבר - המשרד לביטחון לאומי, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר - בכל הנוגע לאופנים שבהם יינתן מענה הולם למסוכנותם הגבוהה של אסירים המרצים מאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, משתחררים שחרור מלא או שחרור מינהלי", סיכם אנגלמן.