בעסקים, שותף טוב הוא לא רק מי שרוצה את אותו הדבר כמוך. הוא מישהו שמשלים אותך - בערכים, בכישורים, וגם במה שחסר. מישהו שמוצא בשותפות לא רק פתרון טקטי אלא הזדמנות לצמוח. כשיש גם חזון משותף ותפיסת עולם דומה, נעים לעבוד, יש אמון - והארגון משגשג.
אותם כללים חלים גם על פוליטיקה. בדיוק את זה איבדנו סופית השבוע. כנס הקיץ של הכנסת מסתיים באקורד צורם ועם הציון 60, לא רק במספר המנדטים. חוק הפטור, שביקש להכשיר דחייה נוספת בגיוס החרדים, לא עבר - לא בגלל מתנגדי הקואליציה, אלא בגלל ההתפוררותה מבפנים.
ראינו בישראל קואליציות יציבות כשבין מרכיביהן התקיימה תפיסת עולם משותפת, גם אם לא זהה. וראינו גם קואליציות שהתבססו על דילים בלבד - אך תמיד היה איזשהו חוט ערכי מחבר. לא כך במקרה של הממשלה הנוכחית. זו קואליציה חסרת שותפות רעיונית, שמחזיקה את עצמה בכוח סחטנות מגזרית הדדית, ולא מעט פחד.
נתניהו יכול להאשים רק את עצמו. בשבועות האחרונים, ראינו את ברית המגזרים שבנה מתפוררת מבפנים.
בלי חזון משותף אין דרך לגשר. הנהגת המפלגות החרדיות בחרה בבדלנות. היא דורשת לשמר אורח חיים ייחודי, מבלי לשאת במחירים הכלכליים, החברתיים והביטחוניים הנלווים לכך. כל זה קורה בזמן שהחברה הישראלית ממתינה לסיום המלחמה ולהשבת החטופים, לתקציבי שיקום, לגיוס רחב, ולהחלטות מדיניות אמיצות.
הציבור המשרת, החילוני, המסורתי, והדתי-לאומי כבר לא סבלני לעמדה החרדית. השטח רותח. המלחמה העלתה מחדש את השיח על שוויון בנטל. עול הביטחון, השירות והמיסים נופל כולו על מגזר אחד. סיסמאות כמו "ברית ציונית" ו"ברית המשרתים" תופסות תאוצה. גם בתוך הימין - במרכז-ימין, בליכוד ובקרב ציבור מתנחלים - יש מי שתוהה עד מתי ניתן להחזיק בקואליציה שכל כולה התבססה על הסכם חליפין נטול ערכים.
אם המגמה הזו תימשך, תיאוריית "הגוש" של נתניהו תתרסק. גם אם הליכוד יישאר חזק - ללא שותפים חדשים, לא תיתכן קואליציה. זאת לא תחזית, זו מגמה. האמת היא שהקואליציות האחרונות של נתניהו לא נשענו על אמון, אלא על אינטרסים. לא על ברית, אלא על סחיטה.
בניגוד לה"הפרד ומשול" של נתניהו, ישראל שאחרי שבעה באוקטובר זקוקה לאדריכלי הסכמות טובים - אנשים שמסוגלים לייצר מרחבי הבנה בין קבוצות שונות. כדי לעשות את זה, צריך לחזור לשאלה הבסיסית: מה מחבר אותנו?
ברית אזרחית כוללת
בניגוד ל"הפרד ומשול" של נתניהו, ישראל שאחרי שבעה באוקטובר זקוקה לאדריכלי הסכמות טובים - אנשים שמסוגלים לייצר מרחבי הבנה בין קבוצות שונות. כדי לעשות את זה, צריך לחזור לשאלה הבסיסית: מה מחבר אותנו?
הניסיון לבנות סיפור שמרני-דתי שמתנהל בעימות עם מוסדות המדינה ובו בזמן מבקש ביטחון וסמכות - קרס.
ולצדו - גם השמאל לא מצליח להציע נרטיב חדש, מכיל, מאחד. הפתרון לא נמצא ב"ברית ציונית" - היא שוללת מראש את האפשרות לשותפות עם החרדים או הערבים, שכיום, בשל המבנה הדמוגרפי הישראלי, חייבים להיות חלק מכל קואליציה יציבה.
הסיפור החדש צריך להיות ברית אזרחית כוללת - לאומית, דמוקרטית, ברית ישראלית.
שותפות שמבססת את דרכה, דרכנו, על שלושה עקרונות:
1. אחריות אזרחית שווה לכולם.
2. שייכות מלאה של כל האזרחים - יהודים וערבים, דתיים וחילונים.
3. הסכמה משותפת שזו מדינה יהודית ודמוקרטית - גם בית לאומי, גם מקום שוויוני.
ברית כזאת יכולה להפוך לתשתית יציבה לא רק לקואליציה פוליטית - אלא לתחושת שייכות אמיתית.
במקום עוד דיל, עוד חוק בעקיפין, עוד קואליציה מפוררת, הגיע הזמן לדבר על ברית חדשה. כזו שמחזיקה מעמד גם כשקשה, כזאת שתסמן מחדש את דרכנו.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל תנועת דרכנו, בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה ותואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדעים והרעיונות