הכיסא חשוב מהחיים עצמם: מאחורי הקלעים של שלטון נתניהו

את מה שקורה בישראל אי אפשר להבין מבלי להתבונן אל מעבר להצהרות, מבעד למסך העשן ולספינים שיורים עלינו ללא הרף; בלי לקרוא את השורות הקטנות שנכתבות בחדרים הסגורים בירושלים, בוושינגטון ובמשרדים של הפרקליטים.

כל מה שקורה כאן מאז השבעה באוקטובר ועד היום. הכול - הלחימה, הפסקות האש, העסקאות החלקיות, התקיפות במדינות שונות, חוק ה"גיוס", "פירוק" הממשלה: לא קשור לחמאס, לא לעזה, לא לחטופים. הנושא היחיד הוא ההישרדות של נתניהו בשלטון.

כמעט כל מי שמבין מעט בנבכי הפוליטיקה הישראלית, כולל הפוליטיקאים הכושלים, יודע לומר כבר תקופה ארוכה שאם תהיה עסקה, היא תיחתם בשליש האחרון של יולי.

כיצד זה יודעים כולם, כבר שבועות וחודשים, שבעשרת הימים האחרונים של יולי יבשילו פתאום התנאים ותימצא הדרך להגיע להסכמות? הרי הנבואה ניתנה לשוטים.

ובכן, לא צריך להיות נביא, רק לדעת שמושב הקיץ של הכנסת מסתיים בשבוע הבא. זה הכול, והתזמון היחיד שחשוב הוא לא זה שטוב למדינה או יחסוך מהחטופים עוד כמה שבועות של עינויים, אלא רק התזמון שטוב לנתניהו. ואחרי שיסתיים מושב הקיץ, האיומים של סמוטריץ' ובן גביר לפרק את הממשלה כבר לא יהיו רלוונטיים, מכיוון שאין כנסת ואי אפשר לפרק שום דבר.

עד אוקטובר? אלוהים גדול. וגם נתניהו ותחבולותיו. אם ירגיש שהוא על הגל, הוא יחתום בתום 60 הימים על הסכם קבע עם חמאס, יעמיס עוד כמה מדינות להסכמי אברהם בחסות טראמפ, יצטלם יפה עם החטופים ויסתער על קמפיין הבחירות בתקווה להשיג גוש חוסם שימנע את הקמתה של כל ממשלה אחרת.

או אז הוא יוכל לשייט לו בממשלת המעבר הנצחית הנוחה לו כל כך, מפני שמצד אחד אי אפשר לעשות כלום, כמו שהוא אוהב, ומצד שני הכיסא מוסיף להיות מרופד ונעים ומחמם, והתקציבים ממשיכים לזרום למי שצריך.

אותם הדברים אמורים גם בנוגע לגיוס הצעירים החרדים, ול"פרישה" המזויפת של נציגיהם מהממשלה. לא לשווא, הם חיכו עד לעיתוי הנוכחי - שנוח בעיקר לנתניהו. עכשיו הוא יכול למרוח עוד קצת זמן מבלי להעביר חוק או להוריד את הנטל מעל החיילים שכבר נשחקו עד דק. במקביל, החרדים ימשיכו לקבל את התקציבים גם כשהם לא בממשלה, על מנת לשמור אותם קרוב. האם זה מה שנכון וטוב למדינה? כמובן שלא. זה נכון וטוב לנתניהו בלבד.

כך, כבר כמעט שנתיים אנחנו מתגלגלים מאסון לאסון, ממשבר למשבר, מתקלה לתקלה, ממלחמה למלחמה. מקריבים את מיטב בנינו, על מזבח השלטון ותו לא. קשה לקריאה, מורכב להבנה, אבל זו המציאות הלא נעימה. במשחק השח של נתניהו, כולנו נתינים, חיילים פשוטים שאפשר להקריב כדי להרוויח עוד שעה, עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש בשלטון.

זוהי ההגדרה לפוליטיקה רצחנית, פוליטיקה של מוות. של האיש שמשוכנע שהוא מתת האל, ושכל קורבנות האדם שאנו מקריבים - נועדו לו, לישבנו, ולכיסאו הרם. והמדינה? שתישרף.

עד מתי? עד שנבין שהוא משחק בנו, בחיינו, בחיי ילדינו. שנפנים שהמלחמה נגמרה כבר מזמן ומה שמתרחש כעת זו הצגה יפה - ושלאף אחד בממשלה אין כוונה לגייס חרדים. עד שנחליט כולנו שמספיק ודי, ולא נאמר "יום יבוא", אלא נביא את היום, ומוטב מחר מאשר מאוחר.

הכותב הוא איש עסקים ויועץ פוליטי, כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ בכהונתו השנייה של ראש הממשלה יצחק רבין