הבוקר במג'דל שמס כמה עשרות דרוזים התגודדו סמוך לשער גדר הגבול. מנגד, בצד הסורי, במרחק כמאה מטרים, ניתן לראות כמה עשרות שהגיעו מכפרי הדרוזים שם ומחכים שיתאפשר להם לעבור. יש ביניהם ככל הנראה גם כמה ישראלים שחצו אתמול ומבקשים לשוב אבל רובם סורים וכאלה שרוצים להתאחד עם בני משפחתם, אפילו לכמה ימים או כמה שעות. בצד הישראלי חיילים ושוטרים בציוד מלא מפגינים נוכחות, שומרים שהנוכחים לא יתקרבו לגדר, אבל לא ממש נדרשים להתערב.
ב', אחד מתושבי מגדל שמס שחצה אתמול את הגבול והגיע לכפר ח'דר, סיפר לוואלה על התנאים שמחמירים עוד יותר את מצבם של הדרוזים. "הם עשרות שנים מאחורינו. עכשיו אין להם כלום", אמר. כביסה הם עושים בידיים כי אין חשמל ואין מים זורמים. בלילות מחברים גנרטורים לכמה שעות, בשביל קצת אור ובשביל לטעון את הטלפונים. אבל במילא אין קליטה שם כמעט. אוכל הם מכינים ממוצרים בסיסיים ששומרים בבית, ומה שיש באותו רגע. להרבה יש בעיות שיניים. אם מישהו חולה או פצוע, כל מה שהוא יכול לעשות זה לבקש שאמא שלו שתשב לידו ותבכה עליו". עם זאתף הודה שאת מי שנפצע קשה, צה"ל מאפשר להעביר לטיפול רפואי בישראל. "הכנסנו להם הרבה דברים שהם צריכים והצבא גם נותן", הוסיף.
מנאר, תושבת מג'דל שמס מבוגרת, מחכה לקרוב משפחתה מצאצאי הכפר וסיפרה שחלומו תמיד היה לבקר ולראות את הכפר בו גדלו הוריו ושעליו שמע מסיפוריהם. בשבוע הבא בן שלה מתחתן והיא מקווה שיאפשרו להם להכנס. "תהיה שמחה גדולה", אמרה בדמעות נוכח האפשרות שזה יקרה. "הוא כבר בחדר, ממתין. הוא ביקש ממני את הפיתה שהוא אוהב עם לאבנה ואני כבר הכנתי לו. המשפחה הייתה איתו חצי הדרך אבל חזרו והוא יגיע לבד. אני מדברת איתו כל יום. הוא חושש ואנחנו חוששים. אתמול בבוקר היתה לנו הרבה דאגה. אחרי הצהרים זה הפך לשמחה כי פתחו את המעבר. זה היה חלום. מקווים שגם היום יגיע החלום. אני מקווה שראש הממשלה יעשה טובה", היא התייפחה בהתרגשות, "ביקשתי גם מראש המועצה שהבטיח שהם יעשו את הכל שהם ייכנסו".
גם סורית מסכניא שעברה לפני 12 שנה ומתגוררת במג'דל שמס ממתינה לצד הגדר לאמא שלה בת ה-88 שהגיעה למעבר הגבול, בתקווה לחצות ולחבק את הבת ובפעם הראשונה גם את שני הנכדים שנולדו בינתיים.
אחד מתושבי מג'דל שמס שהזדהה כמוחמד, מהנדס פנסיונר בן 72, הגיע לקבל את פניה של גיסתו, אחות אשתו שהגיעה מכפר ג'רמנה וממתינה אף היא לעבור. "אתמול נתנו לאנשים אז אנחנו מקווים שיתנו לה היום להיכנס לכמה שעות". הוא אמר כי "יש הרבה פחד. המצב קשה מאד. מקווים שיבוא כבר שקט. בינתיים הם צריכים שם הרבה עזרה. זה לא יבוא מאלה שעוברים לשם באופן עצמאי. אני מבין את הרגש, אבל אצלנו תמיד פועלים אימפולסיבית וצריך לחשוב על פתרון לטווח ארוך".