השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע הבוקר (חמישי) לדיון בבג"ץ העוסק בתנאי כליאת האסירים הביטחוניים, והמתקיים בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בשל שורת עדויות שהעלו מדיניות שיטתית של צמצום מזון והחזקה בתנאי עינויים. זאת, לצד עדויות שורדי השבי - לפיהן ההתנהלות מחריפה את ההתעללות בחטופים.
העתירה הוגשה באפריל 2024 בדרישה לספק לאסירים הביטחוניים מזון כפי שניתן לאסירים פליליים. אולם, גם לאחר הגשתה, ואף לאחר שניתן בה צו על תנאי - ממשיכות לפי האגודה לזכויות האזרח להצטבר עדויות על התעללות באסירים ביטחוניים. זאת, לרבות שימוש אלימות פיזית ומינית, מוות של עשרות, פציעה של כלואים, כבילה, שימוש באלות, בגז מדמיע ובכלבים, תנאי כליאה משפילים בהם צפיפות קשה, קור, ניתוקי מים, היעדר שמש ואוויר, מניעת גישה לשירותים רפואיים, מניעת שינה ומניעת מפגש עם הצלב האדום.
לטענת עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, "הרעבתם של האסירים הביטחוניים הפלסטינים אינה משקפות צורך ארגוני או ביטחוני. הן מתרחשות משום שכך רוצה השר, ושב"ס והייעוץ המשפטי לממשלה מאפשרים לו. ה'מדיניות' המחרידה הזו של עינויים והתעללות שמתרחשת בבתי הסוהר אך ורק בשל מימוש אובססיה פופוליסטית, גזענית וסדיסטית של שר כהניסט, זוכה לפופולריות בחלקים בציבור, שמבקשים לנקום בפלסטינים ובמיוחד בכלואים שבהם ושוכחים שמדינה לא אמורה להתנהל כמו ארגון טרור".
בעיקרי הטיעון מציינים העותרים, כי ההתעללות באסירים הביטחוניים אינה תורמת להקלה בסבלם הנורא של החטופים או להחזרתם, וכי אין ולו גורם ביטחוני אחד שטוען זאת. להפך, ניצול השבי, אלי שרעבי בעדותו המצמררת בתוכנית "עובדה" סיפר: "הם באים אלינו ואומרים לנו: לא נותנים לאסירים שלנו אוכל, אתם לא תאכלו. מכים את האסירים שלנו, אנחנו נכה אתכם. לא נותנים להם מקלחת, אתם לא תקבלו מקלחת. כל הזמן זה שם".
שרעבי שב לישראל במשקל 44 ק"ג. בספרו האוטוביוגרפי, "חטוף", הוא מוסיף ומתאר: "השובים אוספים אותנו ומודיעים לנו שבגלל שהשר בן גביר אמר שהאסירים הפלסטינים מקבלים רק ארוחה אחת ביום, גם אנחנו נקבל רק ארוחה אחת ביום. עד אז, בחודשים שקדמו לזה, הם נתנו לנו גם תה. לעיתים חם, לעיתים לא. עכשיו הם מכריזים שהם עוצרים גם את זה. תהיה לנו ארוחה אחת ביום ואנחנו נשתה מים וזהו. אנחנו מתחננים בפניהם שלא יעשו את זה, מנסים לדבר איתם, לשכנע, לבקש. שום דבר לא עוזר. אנחנו יורדים לארוחה אחת ביום. אנחנו מתחילים להיות רעבים. מאוד".
בכתבי הטענות של העותרים בעתירה הוזכר גם מכתבו מיום 26.6.2024 של ראש השב"כ היוצא, רונן בר, המתאר את המתרחש בבתי הסוהר כהפרה של הדין הבינלאומי. בר כתב כי "ישראל תתקשה להדוף את הטענות נגדה, שלפחות חלקן מבוססות, כך שהתנהלותה עשויה להיחשב פשע בינלאומי והפרה של אמנות בינלאומיות (האמנה נגד עינויים)". הוא סבר, שיש "לבטל את המהלכים שחסרונותיהם עולים על יתרונותיהם", וציין בהקשר זה: "התנהגות הגובלת בהתעללות".
בן גביר, מצדו, תקף את קיום הדיון. "בזמן שהחטופים שלנו בגיהנום - רעבים, מוכים, סובלים ייסורים קשים ואוכלים רבע פיתה ביום, שופטי בג"ץ בוחרים לעסוק הבוקר בזכויות של מחבלים", מסר. במקום לדון כיצד מחזקים את ההרתעה, הם שואלים את עצמם האם הנקניקייה בכלא היא בשר מעובד, ואם התפריט של הרוצחים מאוזן, בריא ומכיל מספיק ויטמינים. זה לא רק מנותק - זה מטורף והזוי. מדינת ישראל במלחמה, ובזמן שחיילינו מחרפים נפשם, בג"ץ עסוק בדיונים של חבורת הזויים וצבועים - 'האגודה לזכויות האזרח', שרוצים לדאוג למחבלים שאנסו, רצחו וטבחו בילדינו".
לאחר שבג"ץ התעלם במשך שנה ממשפחות חטופים וממשפחות שכולות, עורך הדין יהודה פואה, יו"ר ארגון בצלמו, טען היום בדיון על תנאי מחבלי הנוחבות בכלא כי "העותרים טענו שהמחבלים יורדים עשרות ק"ג אך הסתבר שמדובר במחבלים בעלי משקל עצום. כאשר אנשים ששוקלים 140 ק"ג וירדו ל-100 ק"ג הם צריכים לשלם למדינה שהחזירה אותם לקו הבריאות ונתנה להם דיאטה בחינם ולא לעתור על הרעבה".
במשך השנה האחרונה המשפחות ביקשו להצטרף תשע פעמים לעתירות הנוגעות אליהן, ובמשך כל הזמן הזה שופטי בג"ץ סירבו להשיב לבקשות בטענה שהן ידונו בדיון, אך לבסוף בדיון עצמו התעלמו מהבקשות והשאירו אותן באוויר ללא מענה.
בעקבות כך ולקראת הדיון היום, הגיש אתמול יו"ר ארגון בצלמו פואה, שמייצג משפחות חטופים, בקשת הבהרה בה ביקש מבית המשפט להבהיר אם הוא אכן יקבל זכות לטעון בדיון, כדי שהוא יוכלו להתכונן לדיון. זאת לאחר שביום ראשון, בדיון בעניין שידורי אל ג'זירה נשיא העליון יצחק עמית סירב לתת לפואה, שייצג את משפחות החטופים לדבר, מה שגרם למבקשים עוגמת נפש רבה ותחושת זלזול קשה.
בבקשת הבהרתו לבית המשפט מנה עורך הדין פואה את כלל הבקשות במהלך השנה האחרונה, בקשות שזכו להתעלמות קשה מצד שופטי בג"ץ. היום, במהלך הדיון הסוער, שוב השופטים לא הקצו זמן דיבור לעורך הדין פואה ורק לאחר שביקש זאת בדיון ניתן לו לטעון רק בעניין העובדתי. זאת כאשר העותרים זוכים לזמן חופשי.