בין המראות המזעזעים המגיעים בימים האחרונים מסוריה, נראים הפורעים כשהם מתעמרים באנשי הדת הדרוזים וגוזזים את שפמיהם. בוטה במיוחד היה זה בו נראה מירהאג' שאהין, בן 80, שבשל גילו ישב בביתו בעיירה סווידא, כשהוא סובר כי יניחו לו. הוא טעה. אנשי המנהיג אחמד חוסיין א-שרע זה המוכר כאבו מוחמד אל-ג'וּלַאנִי, או בקצרה ג'ולאני, הגיעו לבית, תיעדו בסרטון את הטקס המשפיל כשהוא מדבר בנועם ומנסה להניא אותם מהמעשה. לשווא. התוקפים גזזו את שפמו, הפיצו את הסרטון ברשת, ובעדה הדרוזית בישראל אומרים כי אחר כך רצחו אותו.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אומר כי "התמונות המזעזעות מסוריה - מוכיחות דבר אחד, פעם ג'יהאדיסט תמיד ג'יהאדיסט. מי שרוצח, גוזר שפמים, משפיל, אונס, לא צריך לנהל איתו קשרי משא ומתן והדבר היחיד שצריך לעשות עם ג'ולאני זה לחסל אותו". לדבריו, "אנחנו צריכים לחסל את ראש הנחש".
"גזיזת שפמו של שייח דרוזי היא מתקפה ישירה על נשמתה של הקהילה"
ליהודים, המראות האלה מיד מעלים קונוטציה של גזיזת פאות וזקנים של יהודים על ידי חיילי אס אס או פורעים נאצים, בתקופת השואה. לישראלים רבים זו תזכורת לגזיזת שפמים של חטופים בעזה, כדי לשוות להם מראה אסלאמי יותר.
אצל הדרוזים השפם מהווה סמל מרכזי לגבריות, כבוד ומסורת. עבור רבים בקהילה, השפם אינו רק סממן חיצוני, אלא ביטוי לזהות האישית והחברתית. הוא משדר בגרות, סמכות ונאמנות לערכים המסורתיים של הדת והעדה. לעיתים קרובות, גברים דרוזים נוהגים לגדל שפם כחלק מהבעת כבוד לשושלת המשפחתית ולאבותיהם, ולעיתים אף כסמל להתבגרות ולהשתייכות מלאה לחברה הדרוזית. יש האומרים כי במובנים רבים, בעדה הדרוזית השפם ממשיך לשמש גשר בין העבר המסורתי להווה המשתנה.
"אלה לא פורעים אלא אנשי ג'ולאני בוודאות, פשוט טרוריסטים בחסות החוק", מבקשת להדגיש החוקרת ד"ר סאוסאן ח'יר, מהחוג ללימודים רב תחומיים באוניברסיטת חיפה, בעצמה דרוזית מפקיעין, "מה שאנחנו רואים בסוריה אינו 'רק' אלימות. גזיזת שפמו של שייח דרוזי היא מתקפה ישירה על נשמתה של הקהילה. זהו אקט של השפלה מחושבת, שנועד לפרק את הכבוד, הזהות והרוח של העדה הדרוזית".
"רואים בדרוזים כופרים שהתפצלו מהשיעה"
"השפם והזקן אצל הדרוזי הם ביטוי לדתיות ולחוכמה. באופן מצמרר, זוהי אותה טקטיקה של דה-הומניזציה, שלילת צלם אנוש. זהו תהליך שבו שוללים מהקורבן את כבודו, את זהותו ואת אנושיותו עוד לפני הפגיעה הפיזית, ששימשה את הנאצים נגד יהודים בשואה - לפגוע בסמלי הדת והכבוד כדי להכשיר את הקרקע לזוועות גדולות יותר". היא מבקשת להדגיש, "הפיכת אדם מכובד, מנהיג רוחני, לאובייקט נלעג ומושפל מקלה על הרוצחים לבצע את זממם, ונועדה להטיל אימה על הקהילה כולה. זהו פשע נגד האנושות שמהדהד את הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה. האקט האלים הזה הוא חלק מהקדמה לרצח עם או טיהור אתני. זוהי הכרזת כוונות שמבהירה שהתוקף לא רואה בקורבנותיו בני אדם שווי ערך, אלא ישויות שיש למחוק את זהותן ואת קיומן".
ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור ICT באוניברסיטת רייכמן, מדגיש: "רבים מתומכי אחמד א-שרע, המשתייכים לזרם הסלפי הג'האדי, רואים בדרוזים כופרים שהתפצלו מהשיעה וכוננו קשרי ברית מפוקפקים עם אויבי האסלאם הסוני דוגמת משטרו של אסד האב והבן וכיום עם ישראל. ולכן שהפעילות נגדם נחשבת למלחמת מצווה, ג'האד".
גזיזת השפמים בכפייה של דרוזים בא-סווידא משדרת אמנם סמל של עליונות אך היא מבטאת גם אקט משפיל המבקש למחות את זהותם הגברית ואת זהותם הדתית", מסביר ד"ר ברק, "זאת, מתוך שאיפה לטהר את המרחב הסורי מעדות "סוטות" ולכונן סדר אסלאמי המתבסס על השריעה. יתר על כן, הארכת שפם נחשבת לנוהג לא סוני ופוגעני מכיוון שהנביא מוחמד אסר על כך. לכן, הכפייה הדתית המופעלת על הדרוזים נחשבת כביטוי לטרור מחשבתי ודתי".