בליל 15 ביוני טיל ששוגר מאיראן פגע ישירות בבניין מגורים ברחובות. בין דיירי הבניין שנפגעו, נועה שקורי, תושבת המקום, שנותרה בין רגע חסרת כל.
"כל מה שהיה לי איננו. פשוט ככה", היא מספרת. "אבל מה שהכי שובר אותי זה לא הספה, לא הארון ולא המטבח אלא הכונן הנייד שהיה בתוך תיק מחשב שחור ומבריק, ושבתוכו כל הזיכרונות שלי. סרטונים ותמונות מהילדות, מאחים שלי, מבני משפחה שכבר לא איתנו כמו סבתא אתי, ואבי, בן הזוג של אמא שלי, שנפטר רק בספטמבר האחרון. זה אובדן שאין לו תחליף".
נועה, אחות בבית החולים אסף הרופא, שהתה באותה עת במשמרת לילה. רק עם סיומה, כשהגיעה לפנות בוקר לביתה, הבינה שהעולם המוכר שלה התפרק באחת. "כשהגעתי, לקח לי כמה דקות להבין מה אני רואה. אפילו רצפה לא נשארה. עמדתי שם, מול ערימת ההריסות, וניסיתי לזהות איפה היה הבית שלי. לא הצלחתי", היא מספרת בשיחה עם וואלה. "רק אחרי זמן קלטתי הוא פשוט איננו".
מאז, לצד ההתמודדות עם האובדן הפיזי והנפשי, היא נלחמת גם במערכת. "הבירוקרטיה מתישה", היא אומרת. "בהתחלה כולם היו מאוד נחמדים, אבל היום מרגישים את העומס. השמאי העריך לי את הנזק בחצי ממה שהיה 30 אלף שקל במקום יותר מ- 50. אז אני נאלצת להילחם גם מול מס רכוש. אבל מה שהכי בוער לי זה לא הכסף, אלא הכונן. כל החיים שלי שם".
הקושי מצטרף לכך שלמרות שעבר כמעט חודש מהפגיעה, אף אחד מהדיירים לא הורשה לגשת להריסות. "הבניין הוגדר כשטח מסוכן ואסור לכניסה", היא מסבירה. "אבל ההריסות עדיין שם. הן עומדות כמו שהיו באותו לילה. דיברתי גם עם ראש העיר, הוא הבטיח שיגיעו לעזור לנו אבל עד עכשיו לא קרה כלום".
שקורי מבקשת לא לפעול לבד, אלא להיעזר באנשי מקצוע מתאימים, עם ליווי בטיחותי. "אני לא רוצה לסכן אף אחד, רק מבקשת שיתנו לי סיכוי אחרון לנסות לחלץ את הזיכרונות שלי", היא אומרת. "זה כל מה שנשאר לי". גם שכנים נוספים בבניין מביעים תסכול. "אנחנו מחכים כבר חודש לראות התקדמות", אומרת אחת השכנות. "הבטיחו לנו סיוע, אבל התחושה היא שנשכחנו".
עיריית רחובות מסרה בתגובה: "מיום נפילת הטיל במרכז העיר, עיריית רחובות עשתה ועושה כל שביכולתה על מנת לסייע לתושבים שבתיהם נפגעו, לרבות סיוע בהצלת רכוש בעל ערך רגשי מתוך הבתים, דבר אשר מצריך, בחלק מהמקרים, אישור וליווי מהנדס, הפעלת יחידות חילוץ ולעתים גובל בסיכון חיי אדם. לצערנו ביתה של נועה נהרס כליל, לרבות ציוד בעל ערך רגשי רב, כגון הכונן הנייד עם התמונות היקרות לליבה, והבוקר, בעקבות פנייתכם, אף התקיימה שיחה בין נועה לבין מנהלת האגף לפיקוח ובנייה ומהנדסת העיר, המוסמכת לאשר כניסה לאתר ההריסות במידת האפשר".
"בשיחה הוסבר לנועה כי מכיוון שהציוד שלה נמצא תחת הריסות הבטון, הכניסה והחיפוש באתר זה כרוכים בסיכון חיים, ועליה להמתין עד לשלב פינוי ההריסות על ידי קבלן שייבחר להתחלת העבודות במקומות. הזמנו את נועה לעמוד עמנו בקשר ואנו מקווים כי חפציה יימצאו שלמים ותקינים".