בשקט (שברירי וזמני למדי) שאחרי הסערה - יותר מסביר להניח שהסערה הבאה כבר בפתח. עם פרישת יהדות התורה מהקואליציה, התנודות בזירה החרדית והחשש הגובר בליכוד לקראת מהלכים דרמטיים, בנימין נתניהו מוצא את עצמו שוב במרכז לוח שחמט פוליטי סבוך. הסוגייה הטעונה של חוק הגיוס חושפת לא רק שסע פנימי, אלא גם את הפוטנציאל הריאלי להתפרקות הקואליציה או, לחלופין, ליצירת ממשלה חדשה לגמרי - בלי שנלך לבחירות.
נראה שכבר אין מחלוקת אמיתית: החרדים לא יוכלו לחיות עם נוסח החוק במתכונתו הנוכחית, במיוחד בשל סעיפים כמו טביעות אצבע לבחורי הישיבות או הסטטוס של כל אלה שהספיקו לקבל צו גיוס - ויש עוד סעיפים רבים שמעוררים את התנגדות החרדית לנוסח החוק שהוצג להם.
יהדות התורה כבר בחוץ, ש"ס עדיין שותקת ( רשמית) - אך מתנדנדת ומשגרת רמזים שליליים מבחינת ראש הממשלה.
נתניהו, שעד כה הצליח לתמרן, מגלה שהשולחן סביבו הולך ומתרוקן.
בפועל, חוק הגיוס הפך לזרז דרמטי למהלכים שהקואליציה המכהנת חווה זו תקופה. תחושת אי־אמון גוברת, ונראה שגם הדרג הפוליטי החרדי איבד אמונה בכך שבליכוד מסוגלים לנהל את הקרב הזה עבורם.
יש לציין כי למרות הרושם בציבור, נתניהו לא יכול פשוט "להכריז" על בחירות. הכנסת היא שקובעת את מועדן. אמנם כעת לנתניהו 61 הצבעות, על הנייר - אך זהו רוב שברירי וזה עוד לפני שאריה דרעי אמר את דברו. אם החרדים אכן פורשים, ולצדם, בהמשך, אולי גם בן גביר או סמוטריץ' במקרה של הסכם הפסקת האש בעזה הכרוך בפשרה ביטחונית - הספירה משתנה דרמטית , לא לטובת נתניהו.
צריך להבין כי בלי הסכמות מקדימות על מועד הבחירות אין תוחלת להצעת חוק לפיזור הכנסת. וכמו תמיד - גם הפעם מועד הבחירות יידון עד הדקה התשעים, לאור אילוצים מסורתיים כמו חגים יהודיים, חופשות קיץ ואף מועדי חגים מוסלמיים. לכן, אם תוגש הצעה לפיזור הכנסת, היא תובא רק לאחר שיגיעו להסכמה על מועד הבחירות, כפי שמכתיבה המסורת הפוליטית. בינתיים המילה "מרץ" נשמעת הכי הרבה במסדרונות הכנסת, כולל באזורים של הקואליציה.
ויש גם מרכיב נוסף, לכאורה, אירוע פנים - מפלגתי: ועידת הליכוד. בפועל - זו נקודת מיקוד נוספת לסערה. לאחרונה גובר החשש בקרב בכירים בליכוד שנתניהו ינסה לבטל את הוועידה הקרובה, המתוכננת ל־11 בנובמבר, בטענה של חיסכון תקציבי לאור הצורך לממן קמפיין בחירות.
העלות הצפויה של הוועידה: מעל 10 מיליון שקל, משמשת עילה אפשרית לדחיית האירוע. אבל מאחורי המספרים מסתתר קרב שליטה - ועידה מלאה עלולה להוות אתגר לנתניהו ובעיקר לאנשיו ולמקורביו, מול כוחות בליכוד שרוצים שינוי.
במילים אחרות: הביטול האפשרי של הוועידה אינו רק מהלך טכני, אלא עוד תמרון של נתניהו לשמר שליטה ולמנוע זעזועים מבית.
נחזור למאקרו הפוליטי. התסריט הסביר ביותר עד היציאה לפגרה, שמתרחשת בעוד כשבוע וחצי - הוא הישרדות. גם אם החרדים פורשים בפועל או בפסיביות, תישאר ממשלת מיעוט דה־פקטו. נתניהו לא צפוי לעשות מהלך דרמטי לפני הפגרה. השאלה היא מה יקרה אחריה.
בתום הפגרה, ייתכנו שני מסלולים: הליכה לבחירות מוסכמות - או ניסיון להקים ממשלה חדשה, בהרכב שונה וברוח שונה.
התרחיש הדרמטי ביותר, אך כזה שאינו יורד מהשולחן, הוא הסכם הפסקת האש שיושג לפני הפגרה או במהלכה. עסקה עם חמאס שתוביל להפסקת אש רחבת היקף. מהלך כזה יביא בסבירות גבוהה לפרישת האגף הימני של הממשלה: של בן גביר וסמוטריץ'. במצב כזה, יש להעריך כי תעלה אופציה להצטרפות גנץ ולפיד - במיוחד אם הדבר ייעשה בליווי אמריקני גלוי, אולי אף בתמיכתו הישירה של הנשיא טראמפ.
העברת חוק גיוס, קידום הסדרה בעזה, והרחבת הסכמי אברהם - כל אלה יכולים להיות תמריצים לחיבור זמני בין ליכוד למרכז־שמאל.
התסריטים שעל הפרק אינם תיאוריות. הם מתרחשים כאן ועכשיו, במסדרונות, בשיחות שבין פסקאות ובין פגרות. נתניהו עדיין מחזיק במושכות, אך אם יעשה טעות אחת, המערכת כולה עלולה להתרסק.
כל החלטה - על ועידה, על חוק, על מועד בחירות, היא גם רמז לאסטרטגיה הרחבה. והאסטרטגיה הזו עומדת כעת למבחן הגדול ביותר שלה מאז תחילת המלחמה.
השאלה איננה אם תיפול הממשלה. אלא - האם ממשלה חדשה תקום לפני או אחרי הבחירות לכנסת ה-26.