בעוד חברי יהדות התורה כבר מימשו את איומם והודיעו על פרישה מהממשלה ומהקואליציה אמש (שני) בעקבות נוסח חוק הגיוס שהונח לפניהם, דווקא בסיעת ש"ס, שהובילה את האיומים החריפים ביותר בימים שקדמו להכרזה - שורר כעת שקט מוחלט. על אף מכתבי רבנים והצהרות לוחמניות, יו"ר ש"ס אריה דרעי לא הצטרף עדיין לצעד הדרמטי של גפני, פרוש ומקלב. הסיבה לכך, לפי הערכות, היא שילוב של שיקול פוליטי וטקטיקה מתוחכמת, שמעניקים לראש הממשלה בנימין נתניהו חלון הזדמנויות נוסף.
ההיגיון שמנחה את דרעי שונה מהשיקולים של דגל התורה ואגודת ישראל. חלק ממצביעי ש"ס מגיעים מהאזורים המסורתיים ואף החילוניים של החברה, והם עלולים שלא להזדהות עם אקט של הפלת ממשלה על רקע חוק גיוס. גם מצביעי ימין כלליים, עליהם נשען גוש נתניהו, עלולים לראות בש"ס כמי שמובילה למדרון חלקלק.
בנוסף, לש"ס משקל ממשלתי כבד יותר מאשר לדגל התורה: לה יש לא פחות משישה משרדי ממשלה, לעומת סגן שר או יושב-ראש ועדה. דרעי מודע היטב למחיר של התפטרות, הן פוליטית והן אופרטיבית, ועל כן מהלך כזה דורש אצלו יותר מחשבה וזהירות.
תהליך היציאה מהממשלה - בשלבים
מעבר לשיקולים הפוליטיים, קיים גם אלמנט טקטי ברור. נראה כי בין ש"ס ליהדות התורה שוררת הבנה - לא יוצאים יחד, אלא בשלבים. תחילה פורשים חברי דגל התורה, מה שיוצר דרמה ראשונית. לאחר מכן, ש"ס שומרת לעצמה את האפשרות לאיים בפרישה, ואולי אף אפילו לממש אותה, אך רק לאחר שנתניהו יפנים את גודל הסכנה.
מהלך כזה מעניק לראש הממשלה "אורכה טקטית", מעין הזדמנות שנייה. לאחר שראה שפרישת דגל התורה אינה תמרון ריק, הוא עשוי להידרש שוב לשולחן המשא ומתן עם המפלגות החרדיות בניסיון למתן את החוק או לגבש פתרון מוסכם.
לפי הערכות פוליטיות, דרעי עשוי להחליט על מהלך משלו בסוף השבוע או בתחילת השבוע הבא. ייתכן שינסה למנף את הזמן שנותר ליצירת נוסח רך יותר של החוק - כזה שיהיה מקובל על רבני ש"ס, אך גם לא יגרום לנפילת הממשלה.
עד אז, הקואליציה תלויה למעשה בשאלה אחת: האם נתניהו יצליח להציע פתרון יצירתי שיחזיר את החרדים לשולחן - או שמא תצא ש"ס, ובכך תחרוץ את גורל הממשלה.
ההתנהלות הנוכחית של דרעי מעידה על ניסיון לשמר את כוחו כ"מתווך אחראי" - כזה שלא שורף את כל הגשרים. אך אם בתוך ימים לא יימצא פתרון, ייתכן שגם ש"ס תיכנס למהלך ההתנתקות - ואז נתניהו יעמוד בפני שוקת שבורה.