משטרת אירלנד החלה השבוע בחפירות באתר שבו פעל בעבר בית הילדים "סנט מרי" שבעיירה טואם. החפירה, הצפויה להימשך כשנתיים, נועדה לבדוק את החשד כי מתחת לחלקת דשא קטנה בסמוך לגינת משחקים בשכונת מגורים שקטה, קבורים שרידי מאות תינוקות וילדים - רבים מהם ייתכן שנקברו בבור ביוב נטוש וללא כל זיהוי.
המוסד, שנוהל על ידי נזירות מסדר "בונ סקורס", פעל בין השנים 1925 - 1961 ושיכן נשים רבות שנכנסו להיריון מחוץ לנישואין - תופעה שנחשבה לטאבו באותה תקופה באירלנד הקתולית. רבות מהנשים נאלצו להיפרד מילדיהן סמוך למועד הלידה. לפי רישומים רשמיים, 796 תינוקות וילדים מתו במהלך השנים הללו במוסד. עם זאת, עבור רובם לא נמצא תיעוד של קבורה, מצבות או זכר אחר.
הפרשה נחשפה לראשונה בשנת 2014 בידי קתרין קורלס, היסטוריונית חובבת תושבת המקום, שבעקבות קורס היסטוריה החלה לחקור את בית הילדים "סנט מרי". תחילה נתקלה בהתנגדות, בחשדנות ואף בהכחשה, אך באמצעות שיחות עם אנשי צוות לשעבר, השוואת מפות היסטוריות, רישומים ממשלתיים וחקירת אתר המוסד לשעבר - הגיעה למסקנה שמאות תינוקות נקברו במקום באופן חשאי, חלקם בתוך מה שהיה בעבר מיכל ביוב.
פריצת הדרך התרחשה לאחר ששוחחה עם שומר בבית הקברות המקומי שהוביל אותה לאתר הסמוך לגינה, שבו נמצאה בעבר "מצבת מרים קטנה". בשנות ה-70, כך סיפר לה, מצאו שני ילדים במקום עצמות אדם. התושבים סברו בתחילה כי מדובר בקורבנות רעב תפוחי האדמה של המאה ה־19, אך קורלס גילתה כי קורבנות הרעב נקברו באתר נפרד ומסומן היטב.
מפת אתר מ-1929 אף סימנה את המקום כ"בור ביוב", בעוד שמפה מאוחרת יותר כללה בכתב יד את הביטוי "שטח קבורה".
קורלס קיבלה לבסוף מרשמי המדינה רשימת שמות של 796 ילדים שמתו בבית הילדים - מספר גדול בהרבה מההערכה הראשונית שלה. בדיקה שנערכה ב־2017 על ידי ועדת חקירה ממשלתית אישרה כי קיימים במקום "כמויות משמעותיות של שרידי אדם", כולם של עוברים, תינוקות ופעוטות בגילאים שנעו בין 35 שבועות היריון ועד שנתיים עד גיל שלוש.
עדויות נוספות חיזקו את החשדות. אחת מהן שייכת למרי מוריארטי, שהתגוררה בשנות ה-70 בסמוך לאתר. היא סיפרה שצפתה בילד משחק בגולגולת שהוציא מהאדמה, וכשניגשה לאזור - נפלה לתוך חלל תת-קרקעי שבו ראתה עשרות "חבילות קטנות עטופות בבד רקוב", כפי שתיארה. לימים, כשילדה את בנה השני, הוא נמסר לה כשהוא עטוף אותו סוג של בד - מה שהוביל אותה להבנה המצמררת.
אחד משורדי בית הילדים, פי.ג'יי האברטי, תיאר את המקום כ"בית כלא" וסיפר על נידוי והפרדה מחברת הילדים בבתי הספר. "היינו צריכים להגיע עשר דקות מאוחר ולעזוב עשר דקות מוקדם, כדי שלא נתקשר עם הילדים האחרים", נזכר. הסטיגמה נותרה איתו גם שנים לאחר שעבר למשפחת אומנה ולבסוף איתר את אימו הביולוגית.
סיפורו של ג'ון קוריגן, אחד משני אחיה של הפעילה אנה קוריגן, ממחיש את הטרגדיה. ג'ון נולד בריא, אך תוך שנה הידרדר מצבו. בתעודת הפטירה צוינה סיבת מוות מעליבה ומזעזעת - "אידיוטיות מולדת וחצבת". אין תיעוד קבורה עבורו או עבור אחיו ויליאם.
כעת, עבודות החפירה בניהולו של דניאל מקסוויני - חוקר מנוסה באיתור גופות באזורי סכסוך ברחבי העולם - נועדו לגלות את האמת מתחת לפני השטח. "מדובר בתהליך מורכב וראשון מסוגו", הסביר. "עצמות תינוקות הן זעירות מאוד. יש לנהוג בזהירות מקסימלית כדי לשמר כל שריד שניתן ולמקסם את הסיכוי לזיהוי".
משפחות רבות, כמו זו של אנה קוריגן, ממתינות לתשובות. "הילדים האלו סוף סוף קיבלו קול", אמרה. "אנחנו יודעים את שמותיהם. אנחנו יודעים שהם היו בני אדם. עכשיו הזמן לגלות את כל האמת".