"המלחמה לא הסתיימה כי החטופים עדיין בשבי" אמר נתניהו לרשת "פוקס". לשמוע ולא להאמין. כבר בימים הראשונים למלחמה נכתב כאן כי החטופים עתידים להפוך לתירוץ - מדוע גם הפעם לא הצלחנו להכריע את חמאס, למרות עוצמת אש, משך מלחמה (וכמובן מחירה הנורא) ופגיעה היקפית חסרת תקדים במי שמכונים "בלתי מעורבים".
התזה הזאת, לפיה צה"ל הקריב קרוב ל-900 חיי חיילים כדי להימנע מפגיעה בחטופים שנותרו בחיים היא מופרכת, אבל לא מופרכת כמו השימוש בחטופים כדי להאריך את המלחמה מסיבה אחת בלבד: אי אפשר לסיים אותה.
הבה נשאיר לרגע את ארבע המילים האלה תלויות באוויר, מרחפות מול עינינו - וביתר שאת מול עיני כל מי שיש לו אדם קרוב - אב, בן, אח או חבר, בין הכוחות הלוחמים בעזה ונחזור אל דברי נתניהו.
לא בכדי הם נאמרו ברשת "פוקס", רשת זרה שהיא לממשל טראמפ כערוץ 14 לנתניהו. על האמריקאים עוד אפשר לעבוד, למכור להם שקר גס שלא היה עובר, לא כל שכן עובד בעברית.
74% מהציבור (על פי סקר "אולפן שישי, חדשות 12) תומכים בעסקת חטופים כוללת תמורת סיום המלחמה. מדובר בנתון מטורף במדינה שבה לכל שני אנשים יש שלוש דעות מנוגדות.
מישהו זוכר מתי הסכים הציבור הישראלי על משהו, שלא לומר סוגיה לאומית-ביטחונית באחוזים שכאלה, שלושה מתוך ארבעה? וזה לא שהרבע האחר מתנגד. להפך: 8% סבורים שיש לבצע עסקה בשני שלבים, זאת שאפילו אותה נתניהו לא מצליח להעביר בממשלת הימין הקיצוני שלו.
יכול להיות שמגיעה לנתניהו סליחה: במשך שנים מאשימים אותו שהוא מפלג את העם, מסכסך, משסה איש באחיו - והנה: 74% מהעם מסכים על החשובה שבסוגיות הניצבות בפנינו. היש אחדות גדולה מזו?
אפילו בקואליציה
הנתון המדהים בסקר, יותר מההסכמה הרחבה שיש בכלל הציבור על מה שצריך לעשות בסוגייה, הוא מה שענו תומכי הקואליציה, אנשי ה"בלוק" המפורסם של נתניהו, מצביעי הליכוד, המפלגות החרדיות ואפילו "הציונות הדתית" (לו אני חובש כיפה סרוגה, אני תובע את סמוטריץ' ובן גביר על השמדת ערך המותג הזה): 60% מהם תובעים את שחרור החטופים בעסקה שמשמעותה סיום המלחמה.
קחו את התוצאות האלה, הורידו מהם מקדמי סטייה סטטיסטיים, טעויות דגימה, מרווחים - וכל ההסתייגויות האפשריות מסקר - ועדיין, נתון שכזה אי אפשר להפוך על ראשו. העם אומר את דברו.
למרבה הצער הוא לא אומר אותם בכיכרות (בעיקר בגלל המטומטמים עם דגלי פלסטין שנדבקו כספחת להפגנות בעד שחרור החטופים וצבעו אותם בגוון פוליטי שדוחה את רוב הישראלים), אבל כששואלים אותו, מתברר שיש לו דעה נחרצת.
גם בליכוד יש מי שמבינים את זה. אפילו במפלגה שהפכה למנזר שתקנים בכל פעם שעולה על הפרק משהו שקשור לנתניהו, שומעים כבר קולות אחרים. נציג בולט לאלה היה השר דוד אמסלם (באולפן "פגוש את העיתונות"), שניסה לנמק איך עבר מצד מתנגדי העסקה למצדדיה.
יובהר מיד: אמסלם הוא דובר רע מאוד לכל עניין שהוא, אבל בדבר אחד לא ניתן לפקפק: מדובר באופורטיוניסט המושלם, אחד שאין לו חיים שלא על חשבון הציבור - ודווקא משום כך הוא מייצג נאמנה את יצר ההישרדות הפוליטי שמבין שמספרים שכאלה הם בלתי ניתנים לערעור.
גנבים בלילה
אפילו נתניהו כבר מבין זאת היטב. לכן זימן אליו את סמוטריץ' ובן גביר, שני עצי קיקיון שמרעילים מדינה שלמה. כגנבים בלילה הם הגיעו לשמוע ראש ממשלה שמזכיר להם שלא רק על נפשו הוא מבקש אלא גם על נפשם: סמוטריץ' שבגד בציבור שלו בעניין חוק ההשתמטות, לא עובר את אחוז החסימה. מרום מעמדו כשר בכיר בשני משרדים, הוא עלול לרדת, רחמנא לצלן, למעמד של אזרח מהשורה.
המצב של בן גברי בקלפי הוא טוב יותר, אבל גם לו הזכיר נתניהו שהמנדטים שלו לא שווים כלום כשהם צועקים מירכתי ספסלי האופוזיציה. איך יוכל לזמן לחקירה עיתונאים, למצהלות הכהניסטים, אם יאבד את אחיזתו, שמחתימה את כולנו בכל יום, בתפקיד השר לביטחון לאומי?
ביחד הם מעבדים פתרון. כלומר, אחיזת עיניים שתאפשר לכולם לחיות בשלום עם מה שעד אתמול לא היה בא בחשבון, אחרי הכל מדובר בפולייטיקאים.
עוד כמה דחפורים ישלחו כדי להקים "מתחם הומניטרי" שעליו מפנטז ישראל כ"ץ בתמיכת שרי הימין הקיצוני (כאילו אפשר יהיה למכור לאומות העולם שהכריחו את ישראל להכניס סיוע הומניטרי, את רעיון הקמת מה שהוא מפרש כמחנה ריכוז).
עוד התבטאויות על הגירה-מרצון יושמעו, כאילו מדובר בתכנית עבודה ריאלית, אולי אפילו טראמפ יתבקש לומר משהו בנדון, כדי לתת לדברים משנה תוקף, והנורא מכל: עסקה חלקית בלבד תצא לדרך כדי לשמר את מראית העין לפיה ישראל עוד תחזור להשמיד את חמאס, מה שנדמה שרוב הציבור כבר מבין שהוא בגדר סיסמה בלבד.
הטרגדיה היא שהפשרה הפוליטית הזאת תשאיר 10 חטופים חיים-בקושי בידי חמאס, מופקרים לגורלם ולחסדי שוביהם המתעללים. 10 משפחות מותשות שימשיכו להיטלטל בין ייאוש נורא לשביבי תקווה שיזכו לראות את יקיריהן.
חמאס משופר
זה כמובן רק חלק מהמחיר. את החלק האחר ישלמו בדמם חיילים, שגרירת הרגליים של הממשלה שנחושה להראות כאילו עמדה על שלה ועל שלנו במשא ומתן, עוד תגבה את חייהם במלחמת גרילה שכבר מזנבת בנו במספרים מטורפים.
אחר כך יבואו חודשיים של שקט-מדומה, שיאפשרו לחמאס להתאושש עוד יותר, למלא את השורות במתגייסים חדשים, להשתקם כלכלית בזכות היותו אחראי, הלכה למעשה על חלוקת הסיוע ההומניטרי, לסיים את המלחמה הפנימית בכל מי שהעזו לקרוא תיגר על שלטונו.
כלומר, הכל כדי שאם יוחלט לחדש את המלחמה, נפגוש אויב משופר - תודו שמדובר במחיר פעוט כדי לשמור את בן גביר וסמוטריץ' בקואליציה.
האם הציבור הישראלי יקנה את הבלוף הזה שעולה לנו בדם? קשה מאוד להניח שכך יהיה. מכל כיוון עטו על שר הביטחון והאוצר לשעבר אביגדור ליברמן, עת פסק שהחיילים הנופלים בעזה משלמים בחייהם כדי לשמר את נתניהו בשלטון. אכן אמירה קשה, רק שעתה מתברר (במשתמע) שגם מי שחשב שמוטב שהדברים לא ייאמרו בפומבי, חושב אותו דבר.
באותו סקר היה גם נתון אחד שיכול לשמח את נתניהו (אם כי לא בטוח האם מדובר בשער כבוד בלבד או בשער מצמק שיכול להחזיר אותו למשחק): 35% מהציבור סבורים שנפתלי בנט צריך לעמוד בראש גוש המפלגות שמתנגדות לנתניהו. האחרים: גנץ, לפיד וליברמן, זוכים כמעט לאותם אחוזים (11%-13%). כך שהוא עוד עשוי ליהנות מהעובדה שלקבוצה השנייה אין מאמן.
אין יציאה
הייתה זו גיחה קטנה בלבד לעולם הפוליטי שלא צריכה להסיט את תשומת הלב מהעיקר: מה חשות בבוקר הזה משפחות כל 20 החטופים החיים? מה מרגישים הורים לחיילים שמשרתים בקו הראשון בעזה?
מה חשים מי שמלווים את יקיריהם לבקו"ם בידיעה שאפילו מוושינגטון, אליה יצא כדי לקדם, כביכול, עסקת חטופים, בחש נתניהו בקלחת כדי להנציח את ההשתמטות מגיוס? הציבור, לפחות על פי ממצאי הסקר, אולי כבר לא מטומטם, אבל הציבור ממשיך לשלם - והמחיר נגבה מכולנו: ימין, שמאל, דתיים, חילונים, מזרחים ואשכנזים, מצביעי נתניהו או מתנגדיו.
לצופי "פוקס" הוא עוד יכול למכור בדותות לפיהן הוא מאריך את המלחמה כדי לשחרר חטופים. הציבור הישראלי (אפילו אלה שעדיין לא סבורים שיש לו תחליף) לא מוכנים לקנות ממנו עוד שקרים.
המלחמה אינה מסתיימת מפני שנתניהו מכר לנו במשך חודשים ארוכים את פנטזיית הניצחון המוחלט, שלא יהיה. במקום לחשוב על מנגנון סיום הגיוני, הוא ערם שקר על שקר - עד שהכל התפוצץ לנו בפרצוף.
זה לא מפני שאנחנו לא רוצים לנצח את חמאס, זה מפני שאנחנו יודעים שניצחון מוחלט הוא בלתי אפשרי. כבר החליפו רמטכ"ל, כבר שינו טקטיקה, כבר נשיא שלחץ עלינו לפשרה התחלף בנשיא שאפשר לנו לפתוח את שערי הגיהינום. ניסינו, לא הולך. נשאר רק אחד שעוד לא ניסינו להחליף, גם יומו יגיע (במובן הפוליטי, כן?). נדמה שעכשיו כולם יודעים את זה, אפילו דוד אמסלם.