ניו יורק טיימס מפרסם היום (שישי) תחקיר נרחב על מאמציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את המלחמה בעזה כדי להישאר בשלטון מאז 7 באוקטובר, ואיך הוא שיקם את מעמדו בסקרים - על חשבון החטופים.
כך, למשל, נכתב כי חצי שנה לתוך המלחמה, נתניהו התכונן להפסקתה. התנהל משא ומתן להפסקת אש ממושכת עם חמאס, והוא היה מוכן להסכים לפשרה. הוא שיגר שליח כדי להעביר את עמדתה החדשה של ישראל למתווכים המצריים. לאחר מכן, בישיבה בקרייה, הוא היה צריך את תמיכת הקבינט. הוא שמר את התוכנית מחוץ לסדר היום הכתוב של הפגישה. הרעיון היה לחשוף אותו בפתאומיות, ולמנוע מהשרים המתנגדים לתאם את תגובתם.
זה היה באפריל 2024, הרבה לפני שנתניהו עשה את הקאמבק הפוליטי שלו. ההצעה שמונחת על השולחן הייתה אמורה להשהות את המלחמה בעזה לשישה שבועות לפחות. זה היה פותח חלון למשא ומתן עם חמאס על הפסקת אש קבועה. יותר מ-30 בני ערובה שנתפסו על ידי חמאס בתחילת המלחמה היו משוחררים בתוך שבועות. עוד יותר היו משוחררים אם הפסקת האש הייתה מוארכת.
סיום המלחמה היה מעלה את הסיכויים להסכם שלום היסטורי עם ערב הסעודית, המדינה החזקה ביותר בעולם הערבי. במשך חודשים אותתה ההנהגה הסעודית בחשאי על נכונותה להאיץ את שיחות השלום עם ישראל כל עוד המלחמה בעזה תיפסק. נרמול היחסים בין ממשלות סעודיה וישראל, הישג שחמק מכל מנהיג ישראלי מאז קום המדינה ב-1948, היה מבטיח את מעמדה של ישראל באזור כמו גם את מורשתו ארוכת הטווח של נתניהו.
אבל מבחינת נתניהו, הפסקת אש הייתה כרוכה גם בסיכון אישי, מאחר שבכירים בממשלתו רצו מלחמה ארוכה שתאפשר בסופו של דבר לישראל להקים מחדש יישובים יהודיים בעזה תוך איום להפיל את ממשלתו, מה שהיה מוביל לבחירות מוקדמות. בניו יורק טיימס ציינו שזה היה מונע ממנו להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ולעצור את ממשלתו, כפי שהוא אכן מנסה לעשות בימים אלו.
האיום של סמוטריץ': "הממשלה גמורה"
בזמן שהקבינט דן בנושאים אחרים, מיהר אחד מעוזריו לחדר הישיבות עם מסמך המסכם את עמדתה החדשה של ישראל במשא ומתן, והציב אותה בשקט בפני נתניהו. הוא קרא אותו פעם אחרונה, וסימן נקודות שונות בעטו. הדרך להפסקת אש הייתה כרוכה בסיכונים, אבל הוא נראה מוכן להתקדם.
ואז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קטע את המהלך. סמוטריץ' אמר בישיבה שהוא שמע שמועות על תוכנית לעסקה. הפרטים הטרידו אותו. "אני רוצה שתדעו שאם יובא הסכם כניעה כזה, כבר לא תהיה לכם ממשלה", אמר סמוטריץ', ששיתף פעולה עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כדי לסכל עסקאות חטופים. "הממשלה גמורה".
השעה הייתה 5:44 אחר הצהריים, על פי פרוטוקול הפגישה. באותו רגע נאלץ ראש הממשלה לבחור בין הפסקת אש לבין הישרדותו הפוליטית - ונתניהו בחר בהישרדותו הפוליטית. לא הייתה שום תוכנית להפסקת אש, הוא הבטיח לסמוטריץ'. "לא, לא, אין דבר כזה", הוא אמר. וככל שהתקדם הדיון בקבינט, נתניהו רכן בשקט אל יועציו הביטחוניים ולחש להם את מה שכבר היה ברור להם: "אל תציגו את התוכנית".
בניו יורק טיימס גם חזרו לימי ההפיכה המשטרית, שקדמו ל-7 באוקטובר. כך, נכתב, בסוף יולי 2023 הוציא אמ"ן דוח מדאיג שניקז את כל פיסות המידע שנאספו בחודשים האחרונים. מסקנתו הייתה קשה: ישראל נמצאת בסכנה חמורה בשל המחאות סביב הרפורמה המשפטית. בדיווח נכתב כי אויביה העיקריים של ישראל - חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון והממשלה באיראן - הבחינו בשסעים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית ובמיוחד בצבא. כעת דנו האויבים בחשאי בשאלה אם ישראל פגיעה מספיק כדי לתקוף.
"אתחיל בשורה התחתונה", כתב תא"ל עמית סער, במכתב שהציג את הדוח. "העמקת המשבר הפנימי, לדעתי, שוחקת עוד יותר את תדמיתה של ישראל, מחריפה את הפגיעה בהרתעה הישראלית ומגבירה את הסבירות להסלמה".
ב-23 ביולי 2023, ההפגנות הגיעו לשיא. לפחות 10,000 חיילי מילואים, בהם עשרות טייסי מילואים שהיוו את עמוד השדרה של חיל האוויר, איימו להפסיק לשרת אם נתניהו ימשיך בהצבעה בכנסת על ביטול עילת הסבירות.
הרמטכ"ל הרצי הלוי חש באסון המתקרב, וניסה לפנות לנתניהו, בניסיון שלא דווח קודם לכן, כדי לגרום לראש הממשלה לקרוא את ממצאיו של סער. הלוי ובכירים אחרים, כולל שר הביטחון אז יואב גלנט, הציגו לנתניהו ממצאים דומים בחודשים ובשבועות הקודמים, אך ללא הועיל.
נתניהו התעלם מאזהרת ראש השב"כ: "תתמודדו עם המפגינים"
זו הייתה האזהרה הרביעית ששלח סער מאז תחילת השנה, ומכולן התעלמו. נתניהו אף פיטר את שר גלנט לאחר שהזהיר בפומבי מפני הסכנות הגוברות, לפני שחזר בו מהחלטתו בלחץ הציבור. ובכל זאת, הדיווח החדש היה כל כך חמור שהלוי החליט לנסות שוב.
הבעיה הייתה שנתניהו בדיוק אושפז בבית החולים. כמה ימים קודם לכן הוא התעלף. עכשיו התקינו לו קוצב לב ולהלוי לא היו אמצעים להגיע אליו. במקום זאת, הוא שכנע את מזכירו הצבאי של נתניהו, אלוף אבי גיל, להעביר את המידע המודיעיני המדאיג למשרדו של ראש הממשלה. השעה הייתה שמונה בערב כשהעוזר הגיע - 16 שעות בלבד לפני שהקואליציה הייתה אמורה להצביע על החוק בכנסת.
נתניהו ישב בפיג'מה ליד שולחן, עייף אך דרוך. גיל הגיש לו את המכתב. אבל נתניהו לא התרגש וסירב לעצור את המהפכה המשפטית שבה תמכו כל חברי הקואליציה שלו, כל אחד מסיבותיו שלו.
רגעים ספורים לאחר מכן, רונן בר, ראש השב"כ, ניסה ללחוץ על נתניהו. בר גם ניסה להשיג אותו ללא הצלחה במשך ימים. בר ידע שגיל יהיה עם נתניהו באותו ערב, ניצל את הרגע, התקשר לטלפון המוצפן של גיל וביקש ממנו להעביר את השפופרת לראש הממשלה. ברגע שנתניהו היה על הקו, בר אמר לו שהמדינה נמצאת ב"נקודת משבר" ונמצאת בסכנה מיידית. הפרטים לא ברורים, אמר בר, אבל הסכנה הייתה אמיתית. "אני נותן לכם כוננות אסטרטגית למלחמה", אמר. "אני לא יודע מתי, ואני לא יודע איפה, אבל אני נותן לך אזהרה אסטרטגית למלחמה".
נתניהו שוב לא התרגש. במשך שנים הוא עודד את ממשלת קטאר להעביר יותר ממיליארד דולר כסיוע כלכלי לעזה, והיה בטוח שהאסטרטגיה קנתה לו שקט בשטח. לדעתו, התסיסה האזרחית היא הבעיה הדחופה יותר. "תתמודדו עם המפגינים", אמר נתניהו לבר.
ההחלטה המהותית הראשונה של נתניהו הייתה להורות לצה"ל להפציץ את עזה בעוצמה חדשה. הוא הופיע שוב לאחר התדרוך כדי להקליט סרטון, כשהוא לבוש בז'קט כהה וחולצה לבנה פתוחה. נתניהו אמר שהורה לצבא "להשיב אש בהיקף שהאויב לא ידע. האויב ישלם מחיר חסר תקדים".
זמן קצר לאחר מכן, בכירי צה"ל הקלו משמעותית את כללי הפתיחה באש שלהם, והרחיבו את מערך המטרות הצבאיות שפקודיהם יכולים לפגוע בהן בתקיפות אוויריות מקדימה, תוך הגדלת מספר האזרחים - לפעמים פי 20 - שניתן לסכן בכל תקיפה.
כשהלוי סיפר לו מאוחר יותר שחיל האוויר פגע באלף מטרות בעזה, נתניהו דחף אותו לתקוף מהר יותר. "אלף?" אמר נתניהו בביטול. "אני רוצה 5,000".
הלך הרוח בקואליציה ובצמרת הצבא היה מדוכא ואפילו מבויש. תא"ל סער, שהתכונן לתדרך את השרים, אמר כמעט כבדרך אגב ובציניות כי חמאס עשה את המהלך משתי סיבות - לשבש את המאמצים לפני המלחמה לשכנע את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לכונן נורמליזציה עם ישראל, ובתגובה לעליות של שרים להר הבית.
"למה הם תקפו?" שאל סער רטורית. "בגלל בן סלמאן ובן גביר", הוא ענה.
עוד דווח בניו יורק טיימס כי יריב לוין, שר המשפטים ואדריכל הרפורמה המשפטית, ישב על גרם מדרגות בדמעות, כך לפי שני עדי ראייה, בהם מוטי בבצ'יק. לוין, באמצעות דוברו, הכחיש שבכה.
בישיבת הממשלה באותו יום סיכם בצלאל סמוטריץ' את האווירה. "בעוד 48 שעות הם יקראו להתפטרות שלנו בגלל הבלגן הזה", אמר סמוטריץ'. "והם צודקים".
ואולם, גם בשפל הקריירה הפוליטית שלו, נתניהו כבר התווה את דרכו להישרדות פוליטית. במהלך הימים הכאוטיים שלאחר מכן, הצבא הדף את מתקפת חמאס, טיפל במחבלי חמאס שנותרו בשטח והחל לתכנן פלישה לעזה. ברקע, נתניהו עבד על איך לצרף מפלגות נוספות לקואליציה.
ההזדמנות הראשונה שלו הגיעה כשיאיר לפיד, יריבו הפוליטי הגדול, הציע להקים ממשלת אחדות בזמן המלחמה - אם נתניהו יסכים להזיז את סמוטריץ' ובן גביר. נתניהו סירב לדרישת לפיד מחשש שממשלתו תיפול לאחר המלחמה.
נתניהו מצא שותפים גמישים יותר ב-11 באוקטובר, כשצה"ל נערך לחזית מול חיזבאללה, שהחל לשגר רקטות מיום השנה למלחמה. בישראל חששו שהארגון החמוש היטב מתכנן פלישה קרקעית מצפון.
גלנט צידד בתכנית לחיסול הנהגת חיזבאללה בביירות בסדרה של תקיפות אוויריות, אבל הוא היה צריך שנתניהו יחתום על אישור המבצע. לפי ניו יורק טיימס, נתניהו לא השיב לטלפונים בזמן שמטוסי חיל האוויר כבר היו באוויר. גלנט ניגש באופן אישי ללשכת נתניהו, אך הוא מצא את ראש הממשלה מתמקד בנושא אחר לגמרי - פוליטיקה פנימית.
לצד נתניהו ישבו בני גנץ וגדי איזנקוט, שהסכימו להצטרף לקואליציה של נתניהו ללא התנאים שהציב לפיד. העסקה הפוליטית הזו העניקה לנתניהו חבל הצלה ברגע החלש ביותר בקריירה שלו, בדיוק עם פרסום הסקרים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, שהראו צניחה דרמטית בתמיכה בו ובליכוד.
בזכות גנץ ואיזנקוט, בן גביר וסמוטריץ' יכלו להמשיך לעצב את דרכה של הממשלה בזמן המלחמה, ואפשרו לנתניהו להטיל את האשמה על השותפים החדשים בכל מה שהשתבש.
עם כניסת השרים החדשים לממשלה, מטוסי קרב ישראליים כבר חגו מעל הים התיכון, כ-50 ק"מ מביירות. הקבינט החדש היה צריך להחליט: האם הטייסים צריכים להמשיך בתקיפה?
ארה"ב, בעלת בריתה הגדולה ביותר של ישראל, שתמיכתה תהיה חיונית לשימור המאמץ המלחמתי, הזהירה מפניו. ביידן ויועציו אמרו כי לא ראו ראיות לכך שחיזבאללה מתכוון לפלוש לישראל, והם חוששים שתקיפה ישראלית תגרום להסלמה אזורית שבה מעורבת איראן, התורמת לחיזבאללה.
נתניהו חיפש זמן רב תירוץ לתקיפה באיראן, ושנה לאחר מכן, בעקבות רצף של אירועים בלתי צפויים בלבנון, הוא סוף סוף העז לצאת נגד חיזבאללה ולאחר מכן לתקוף את איראן. אבל בשלב מוקדם זה של המלחמה - נלחם על חייו הפוליטיים, להוט לשמר את תמיכתו של ביידן ופסימי לגבי יכולותיה הצבאיות של ישראל - עימות רב-זירתי לא היה בראש סדר העדיפויות של נתניהו או כוונתו.
בזמן שנתניהו שקל את עצתו של ביידן מול הלחץ מצד ראשי הצבא, הודעה מדאיגה מיקדה את מחשבותיו. אותות מכ"ם הצביעו על כך שמל"טים או מצנחי רחיפה של חיזבאללה טסו מעל צפון ישראל. האלוף הלוי דחק בשרים להגיע להחלטה. המטוסים היו במרחק של 19 דקות מפגיעה בביירות, אמר הלוי.
בדיוק כשנראה היה שהשרים עומדים לחתום, הגיע קצין עם עדכון מודיעיני חדש. המכ"ם פורש בצורה שגויה. המל"טים היו למעשה להקת ציפורים. המתקפה בוטלה, ובכך נמנעה - לעת עתה - מלחמה רחבה יותר.
"רון, אתה יצירתי. תמציא משהו"
הקושי של נתניהו לרצות הן את שותפיו מהימין הקיצוני והן את האמריקנים עלה ימים ספורים לתוך המלחמה. ב-17 באוקטובר, ניווט ראש הממשלה בין חדר אחד בבור בקרייה, שבו ישבה משלחת אמריקנית, לבין חדר אחר, שבו ישבו שרי הקבינט.
האמריקנים, ובראשם שר החוץ אנתוני בלינקן, דחפו את נתניהו להקל על המצור על עזה שישראל אכפה מאז תחילת המלחמה. מלאי המזון, התרופות והדלק הלך ואזל, ואסון הומניטרי עמד בפתח.
ביידן סירב לבקר בישראל עד להסרת המצור, אך רוב חברי הקבינט לחצו על נתניהו להשאיר אותו על כנו. גם הציבור הישראלי, שהיה בטראומה עמוקה מהזוועות שבוצעו ב-7 באוקטובר, התנגד לכל מחוות הומניטריות לעזה
נתניהו ומקורבו השר רון דרמר, דילגו בין שני החדרים כדי להגיע לפשרה. בעיני האמריקנים, נתניהו נראה נואש. הוא אמר להם שכל תמונה של כניסת משאיות סיוע לעזה תפיל את הקואליציה שלו.
הוא התנודד בכיסאו ופנה אל דרמר. "אני לא יודע מה לעשות", אמר. "רון, אתה יצירתי, תמציא משהו". לבסוף, בסביבות השעה 1:00, אחרי שעות של משא ומתן, נכנע נתניהו לאמריקנים. לעת עתה, הצורך שלו בתמיכת ביידן גבר על האינטרסים הפנימיים שלו.
כשביידן ניתק לנתניהו בפרצוף
המצב החל להשתנות עם תחילת הכניסה הקרקעית לעזה בסוף אוקטובר. גם ממשל ביידן וגם בכירי צה"ל החלו ללחוץ על נתניהו להתחיל להיערך ל"יום שאחרי" חמאס בעזה. עם זאת, נתניהו נמנע שוב ושוב בפגישות עם בכירים אמריקנים מדיון מפורט על התכנית. כשבכירים דיפלומטיים וביטחוניים אמריקנים בדרג בינוני נפגשו עם עמיתיהם הישראלים, הם גילו שהממשלה מנעה מהם לדון בעתידה ארוך הטווח של עזה.
בשיחות פרטיות אמרו הישראלים כי נתניהו חושש שתוכניות כאלה יערערו את יציבות הקואליציה שלו.
"נתניהו לא היה מעוניין לנהל שיחה רצינית על 'היום שאחרי'", אמר אילן גולדנברג, יועץ למזרח התיכון של סגנית הנשיא קמלה האריס, שהיה מעורב בשיחות הללו. "הוא הגביל את כל המערכת שלו מלעשות זאת, כי הוא ידע שזה יוביל לשיחות על שליטה פלסטינית ארוכת טווח בעזה, שעלולות להפיל את הקואליציה הזאת".
התסכול האמריקאי התגבר לאחר קריסתה של הפסקת האש הקצרה בסוף נובמבר 2023, אז שוחררו יותר ממאה חטופים תמורת 240 מחבלים ועצירים פלסטינים. עד אז, הציפייה הרחבה בקרב בכירים אמריקנים וישראלים הייתה שהמבצע בעזה יתחיל להסתיים עד סוף השנה ושהפסקת אש נוספת תושג בתוך שבועות.
במקום זאת, שיחות הפסקת האש נתקעו. נתניהו אמר לאמריקנים שישראל זקוקה לעוד זמן כדי לכבוש את חאן יונס, עיר מפתח בדרום עזה, שם גילו כוחות צה"ל שרשת המנהרות של חמאס נרחבת בהרבה ממה שהעריכו.
כל אותו הזמן, מספר ההרוגים הפלסטינים הלך וגדל, והשחיקה בתמיכה הבינלאומית בישראל התגברה. ב-21 בדצמבר נחצה רף 20 אלף ההרוגים בעזה, בהם מחבלים ואזרחים.
ביידן איבד את סבלנותו כלפי נתניהו יומיים לאחר מכן. סמוטריץ' חסם העברה של כספים המיועדים לרשות הפלסטינית, והעמיד אותה בסכנת פשיטת רגל. ממשלת נורבגיה הציעה לשמש כערבה לכסף, כדי להדוף את טענותיו של סמוטריץ' כי הכסף ישמש למימון טרור.
אחרי שיחה ארוכה, בעיקר על עזה, ביידן לחץ על נתניהו לעקוף את סמוטריץ' ולעבוד עם נורבגיה כדי למנוע מפתיחתה של חזית נוספת בגדה, בתרחיש של קריסת הרשות.
נתניהו הסתייג ואמר שאי אפשר לסמוך על נורבגיה, וביידן רתח. "אם אתה לא יכול לסמוך על נורבגיה", אמר ביידן, "אז אין טעם להמשיך בשיחה". ביידן ניתק את השיחה.
לפי ניו יורק טיימס, ככל שהמלחמה נמשכה לתוך תחילת עינים 2024, בכירים בוושינגטון החלו לגלגל עיניים בכל פעם שנתניהו או צוותו אמרו שהם זקוקים ל"עוד שבועיים" כדי להשלים יעד צבאי אחרון. היה להם ברור שנתניהו מחפש לגרור את המלחמה בניגוד לעצת האמריקנים ודרג הפיקוד של צה"ל.
אם נתניהו היה רוצה, הפסקת אש חדשה הייתה בהישג יד. ארצות הברית, מצרים וקטאר מצאו מסגרת שתגשר על הפערים בין הצדדים. בשדה הקרב עמד צה"ל על סף השלמת תוכנית הקרב הראשונית שלו והתכונן להוציא את אחרוני חיילי המילואים מעזה.
במקביל, איזנקוט אמר בראיון לטלוויזיה שהחטופים ישוחררו בחיים רק באמצעות משא ומתן וכי על ישראל להעדיף את שחרורם על פני הרג אויביה. בנוסף לכך, הרמטכ"ל הלוי המליץ לדרג המדיני לסגור עסקת שנייה לשחרור חטופים. הוא לא ראה תועלת מיידית בכיבוש רפיח, ורצה להתמקד בלחימה מול חיזבאללה בגבול לבנון.
ואולם, בלחץ בן גביר וסמוטריץ', נתניהו לקח את ישראל לכיוון אחר. הוא חזר ללבוש חליפה ועניבה, ויצר ניגוד ויזואלי אל מול איזנקוט וגנץ, שעדיין לבשו את התלבושות השחורות שלהם. הוא החל לדבר על השגת "ניצחון מוחלט", ושינה את היעדים הצבאיים. לאחר שאמר לבכירים אמריקנים באוקטובר כי רפיח אינה מטרה, הוא החל להציג את כיבושה כהכרח אסטרטגי. כמו כן, הוא החל נתניהו להעלות דרישות חדשות בשיחות על הפסקת אש.
צה"ל, מצדו, החל להסתובב במעגלים. הכוחות החלו לסגת מאזורים שכבשו, מה שאפשר לחמאס לבסס מחדש את שליטתו. שבועות לאחר מכן, נאלצו הכוחות הישראליים לחזור לשם, כדי לבלום את עלייתו המחודשת של חמאס. בית החולים שיפא בעיר עזה, שישראל כבשה ולאחר מכן יצאה ממנו בנובמבר, היה הדוגמה הבולטת הראשונה. במרץ 2024 חזרו אליו כוחות צה"ל, והקרב שהתפתח שם הרס אותו במידה רבה. מספר ההרוגים עלה על 30 אלף, וסוכנויות סיוע הזהירו מפני רעב מתקרב.
כשנתניהו היה קרוב להתפשר, לקראת ישיבת הממשלה באפריל 2024 שהופרעה על ידי סמוטריץ', הוא שינה כיוון בלחץ הימין הקיצוני.
בכירים אמריקנים לא הצליחו לשכנע את נתניהו שהפסקת אש עשויה לזכות אותו באהדה המצביעים, אם אכן תיפול הממשלה וישראל תלך לבחירות. באחת השיחות עם נתניהו ציטטו בכירים בבית הלבן סקרים המראים כי יותר מ-50 אחוזים מהישראלים תומכים כעת בעסקת חטופים ולא בהמשך המלחמה.
"לא 50 אחוז מהמצביעים שלי", השיב נתניהו.
גם כשנתניהו קרא תיגר על ביידן ושלח כוחות לרפיח, האמריקנים המשיכו לנסות למצוא נוסחה שעשויה לפתות אותו לסיים את המלחמה.
ממשל ביידן, שניצב בפני מפלגה דמוקרטית מפולגת בשנת בחירות לנשיאות, לא יכול היה להרשות לעצמו להיתפס כמי שנוטש את ישראל. וושינגטון הקפיאה משלוח נשק אחד לישראל, אך בסופו של דבר ביקשה להשתמש ביותר גזרים מאשר מקלות.
על רקע זה, ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, טס לערב הסעודית באמצע מאי כדי להאיץ את המאמצים לנורמליזציה. עסקה כזו הייתה בהישג יד לפני תחילת המלחמה. התקווה האמריקנית הייתה שאם ניתן יהיה לשכנע את ריאד להציע הסכם כזה, בתמורה לסיום המלחמה על ידי ישראל והבטחת ריבונות לפלסטינים, נתניהו ישתכנע להסכים להפסקת אש בעזה למרות התנגדות בן גביר וסמוטריץ'.
זה היה בליל שבת, 18 במאי 2024, בדמאם, מזרח ערב הסעודית. הזעם העולמי על ההרס בעזה היה בשיאו, התובעים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג התכוננו לבקש צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט ומספר ההרוגים המדווח בעזה הגיע ליותר מ-35,000. זה היה רגע רע עבור מנהיג ערבי להתקדם לקראת מערכת יחסים רשמית עם המדינה היהודית. ואולם, בפגישה זו, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, השליט בפועל של ערב הסעודית, תמך בנתיב הזה.
העסקה הנדונה הייתה הסדר משולש בין ריאד, ירושלים וושינגטון. כדי לנרמל את היחסים עם ישראל, הנסיך מוחמד רצה ויתורים לא רק מישראל אלא גם מארצות הברית. סאליבן טס לדמאם, ליד מטה ארמקו, חברת הנפט הלאומית הסעודית, כדי ללטש את הפרטים הקשורים ליחסים הבילטרליים בין ארצות הברית לערב הסעודית.
יורש העצר, לפי ניו יורק טיימס, הגיע לפגישה הלילית מרוכז ומלא אנרגיה. "בואו נגמור את זה", הוא אמר לאמריקנים ופתח קלסר עב כרס. לאחר מכן התקיימו כמה שעות של דיונים, שעסקו בעיקר בהסכם הגנה הדדי בין וושינגטון לריאד, שבו שתי המדינות יתחייבו להגן זו על זו מפני התקפה.
עד שהמנהיגים עשו הפסקה בשיחות לטובת ארוחת ערב מאוחרת בסביבות חצות, רבות מהסוגיות העומדות על הפרק נפתרו. אבל העסקה הייתה זקוקה להסכמתו של נתניהו, כפי שהסעודים הזכירו לעמיתיהם האמריקנים סביב שולחן האוכל. וזה דרש מנתניהו להפסיק את המלחמה ולהתחייב לעקרון המדינה הפלסטינית.
הסיכול של בן גביר
למחרת טסו סאליבן וצוותו לישראל כדי להעביר את המסר הזה לנתניהו. לפתע נפתח חלון הזדמנויות חדש להפסקת אש בעזה ואולי לסיום המלחמה. נתניהו לא הבטיח לסאליבן דבר באופן אישי, אבל בתוך ימים ספורים החל נתניהו בשקט לנקוט צעדים מעשיים לקראת הפסקת אש.
ב-22 במאי הוא אישר סוף סוף את הפשרה שנטש חודש קודם לכן, תוך התעלמות מאיומי שרי הימין הקיצוני. דרמר, יד ימינו, עבד עד השעות הקטנות של הבוקר למחרת עם אחד ממנהלי המשא ומתן של הצוות הישראלי, כדי לסיים את הוויתורים המוצעים. הם הסירו תנאים מסוימים שחמאס דחה בעבר, כולל הגבלות על תנועת אזרחים במהלך הפסקת האש והסתפקו בנוסח שקיבל את הנסיגה המלאה, גם אם ההדרגתית, של ישראל מעזה. בנוסף לכך, ניתנה הבטחה שישראל תתחיל במשא ומתן על הפסקת אש קבועה ברגע שתתחיל הפסקת האש הזמנית.
ב-27 במאי שלח צוות המשא ומתן הישראלי את עמדתה המתוקנת של ישראל למתווכים המצריים והקטאריים, שקיבלו אותה בהתלהבות. הקרקע הייתה מוכנה להפסקת אש, כל עוד גם חמאס ישתף פעולה.
אבל חמאס עדיין רצה ערובות להפסקת אש קבועה, לא רק אפשרות להפסקת אש - הם רצו לשרוד את המלחמה ולהישאר בשליטה על עזה. כך עבר עוד חודש והמשא ומתן נמשך. ברקע, הצוות של נתניהו הכין סוף סוף תוכנית לעזה שלאחר המלחמה.
דרמר, במקביל, הגביר את השיחות החשאיות עם איחוד האמירויות. בשקט בשקט נפגשו דרמר ושר החוץ של איחוד האמירויות, השייח' עבדאללה בן זאיד, באבו דאבי כדי לדון בתוכנית משותפת לממשל בעזה לאחר המלחמה. כשדרמר יצא לפגישה כזו בתחילת יולי, הוא קיבל שיחת טלפון מנתניהו.
נתניהו אמר לו שחמאס ריכך סוף סוף את עמדתו במשא ומתן. "יכול להיות שיש לנו עסקה", אמר ראש הממשלה. כעת היו צריכים אנשי צוות המשא ומתן של ישראל להתווכח על הפרטים האחרונים לפני שמשהו אחר ישתבש.
בן גביר מיהר להתערב כדי לוודא שזה אכן יקרה. כשהוא זועם על כך שנתניהו סירב לשלוח לו את טיוטת
הנוסח להפסקת אש, הוא פנה ללא הודעה מוקדמת למשרדי נתניהו בירושלים, והתווכח עם קבוצת עוזרים של ראש הממשלה.
מוקף בחבורה של יועצים, עשה בן גביר את דרכו ברעש ל"אקווריום", האזור בקומה השנייה שבו שוכן משרדו האישי של נתניהו. נתניהו סירב לצאת החוצה. בן גביר פנה לרשתות החברתיות כדי לגנות את מה שהוא תיאר כ"עסקה פזיזה", והוסיף כי הוא "פועל כדי להבטיח שלראש הממשלה יהיה כוח לא להתקפל".
פסגה להשלמת העסקה נקבעה ל-28 ביולי - בביתו הכפרי של שגריר קטאר באיטליה, בווילה מחוץ לרומא. ראש המוסד דיוויד ברנע, ראש צוות המשא ומתן של ישראל, הצטרף שם לביל ברנס, ראש ה-CIA; שייח' מוחמד בן עבד אלרחמן אל-ת'אני, ראש ממשלת קטאר; ועבאס כאמל, ראש המודיעין המצרי.
רוב המתווכים הגיעו בהנחה שהם היו שם כדי לסגור את העסקה. ברנע, לעומת זאת, לא עשה זאת. הוא נראה מבויש ומתנצל, לפי התיאור בניו יורק טיימס, ובמקום זאת חילק עותקים של מכתב ששוב גרם לפיצוץ במגעים.
המסמך פירט שש דרישות חדשות מנתניהו. הדרישה הבעייתית ביותר נגעה לציר פילדלפי. אחרי שבמאי כבר הסכים למתווה שלפיו הכוחות של צה"ל ייסוגו מהמסדרון במהלך הפסקת אש כלשהי, כעת, בניגוד לעצת ראשי הצבא והמודיעין, הוא סירב לכך. הדרישות החדשות הוציאו את הרוח מהמפרשים של הפגישה. אלו היו הדרישות שחמאס דחה במאי, והפסגה התפזרה תוך זמן קצר. כך נסגר חלון נוסף להפסקת אש.
בתוך ימים ספורים, הפסקת האש התרחקה עוד יותר, בשל הסלמה בין ישראל לחיזבאללה. בסוף יולי, רקטה ששיגר חיזבאללה הרגה 12 ילדים ונערים במג'דל שמס ברמת הגולן.
בתגובה, צה"ל חיסל את רמטכ"ל חיזבאללה, פואד שוכר, בפרברי ביירות. כמה שעות לאחר מכן, נתניהו אישר את המבצע לחיסול מנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה, בעת שביקר באיראן. במקום עסקה בעזה, האזור נראה כעת על סף מלחמה כוללת בין ישראל לציר בהובלת איראן.
ביידן זעם על הבלגן ההולך וגובר, ושוב תקף את נתניהו בשיחת טלפון ב-1 באוגוסט. "תפסיק עם הבולשיט", הוא אמר לראש הממשלה.
בכתבה של ניו יורק טיימס מוזכרים גם המאמצים האדירים שהשקיעו נתניהו ואנשיו מיומה הראשון של המלחמה לקבוע את הנרטיב שלפיו מערכת הביטחון אשמה, כולל הדלפת המסמכים המסווגים ל"בילד" הגרמני שנועדו להטות את דעת הקהל אחרי רצח ששת החטופים בידי חמאס בקיץ אשתקד ופרשת קטאר-גייט.
אירוע משמעותי נוסף שמוזכר ככזה שנתן דחיפה משמעותית להישרדותו של נתניהו הייתה כניסתו של גדעון סער לממשלה בספטמבר. ההצטרפות של סער ושל שלושת חברי סיעתו הנוספים הגדילה את הרוב של נתניהו, והחלישה את יכולת המיקוח של בן גביר וסמוטריץ'.
בינואר, עם כניסתו לתפקיד של דונלד טראמפ ומרחב תמרון גדול יותר, נתניהו הסכים לבסוף להפסקת אש - זהה כמעט לחלוטין לזו שנדחתה באפריל. בן גביר וסיעת עוצמת יהודית פרשו במחאה, אבל נותרו כל העת במגרש, ממתינים לחידוש הלחימה מבלי שהפילו את הקואליציה.
אך לאור איומי החרדים לפרוש מהממשלה אם יועבר חוק גיוס משמעותי, נתניהו שוב נדרך. ב-18 במרץ הפרה ישראל חד-צדדית את הפסקת האש עם חמאס, וחידשה את ההתקפות האוויריות על הרצועה. בן גביר חזר לממשלה, שהצליחה להעביר את התקציב ולשרוד.
עם רוח גבית מהמהלכים של טראמפ בארצות הברית להחלש מערכת המשפט שם, נתניהו חידש במהירות גם את ההפיכה המשטרית. למחרת חזרתו של בן גביר, התכנסה הממשלה כדי לפטר את ראש השב"כ רונן בר, לכאורה בשל "חוסר אמון" של נתניהו בו. ראש הממשלה והשרים ניסו להטיל את האשמה על בר, עד כדי כך שהוא מנע במכוון את העברת המידע הקריטי לנתניהו טרם מתקפת 7 באוקטובר.
אך התזמון, כמובן, היה ברור - בר הוביל את חקירות הזרמת הכסף הקטארי לאנשי שלומו של נתניהו, וכן חקר גם אם גורמים כהניסטים הסתננו למשטרה תחת כהונתו של בן גביר. למרות ניגוד האינטרסים של ראש הממשלה, המהלך נמשך. רק אדם אחד התנגד בישיבה - היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ששלושה ימים לאחר מכן, הועמדה בעצמה בתחילתו של הליך הדחה, הנמשך בימים אלו.
באותו הזמן, מציינים בניו יורק טיימס, הוא נערך גם למלחמה שאליה נערך כל חייו - מול איראן.