תפוח מורעל: הסיקור האנטי ישראלי של המלחמה בניו יורק טיימס | מחקר מקיף

בחודש שעבר פורסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר מערכת חשוב. הכותרת שלו היתה "אנטישמיות היא בעיה דחופה, ויותר מדי אנשים מתרצים אותה". המאמר הציג נתונים על היקף פשעי השנאה נגד יהודים, שכבר ב-2023 היה יותר מכפול מהיקף פשעי השנאה כלפי כל מיעוט אחר בארה"ב. מאז, ההיקף רק עלה. אבל מי שמכיר מקרוב את פרקטיקות הדיווח, יודע שמה שבאמת דרוש מה"טיימס" הוא לא הטפה שתפיג את חוסר הנוחות של המערכת משיאי אנטישמיות בלתי נתפסים, אלא לקיחת אחריות על כך שהמערכת עצמה אחראית לחלק לא קטן מהטרנד המכוער הזה.

לפני שנתייחס לשפע טורי הדעה האחרים שמתפרסמים באופן קבוע ב"טיימס", בואו נראה איך המערכת כיסתה את המלחמה בעזה. בכתבה הזו יוצגו לראשונה חלק מממצאי המחקר שאני עורכת בשיתוף עם פרופ' איתן גלבוע עבור אוניברסיטת בר-אילן, לגבי כיסוי מלחמת חרבות ברזל, הארוכה במלחמות ישראל, בעיתון החשוב בעולם.

מהגרפים ניתן להבין את מיסגור המלחמה ב"טיימס" לאורך 15 החודשים הראשונים שלה (ראו מתודולוגיה). אנחנו, הישראלים, חשופים למידע מקומי שוטף ולעיתים לא מבינים שאנחנו כלואים בתיבת התהודה שלנו. אז הנה - כך זה נראה למי שקרא את כל 1,801 כותרות המלחמה בניוזלטר "כותרות היום" של ה"טיימס", ממש ממתקפת ה-7 באוקטובר 2023, ועד להפסקת האש ועסקת החטופים הקודמת, שהחלה ב-18 בינואר 2025.

למעשה, כבר מהחודש הראשון הסיקור היה מעוות. על אף הזוועות המחרידות ביותר שנעשו ביהודים מאז השואה, בחודש אוקטובר 2023 הפלסטינים זכו ללמעלה מפי שניים כותרות תומכות מאשר הישראלים, כולל החטופים (ראו גרף חודשי). בנובמבר 2023 התמיכה בישראלים כבר צנחה במחצית, ואילו התמיכה בפלסטינים זינקה לשיא. החל מינואר 2024 ועד עסקת החטופים בינואר 2025, התמיכה בישראלים דשדשה בתחתית. התמיכה בפלסטינים, לעומת זאת, נשארה גבוהה והחלה לרדת רק לקראת סוף שנת 2024, כשתשומת הלב למלחמה ירדה באופן כללי.

הממצא המדאיג יותר מצוי בהשוואת מספר הכותרות שהביעו ביקורת כלפי ישראל, לעומת מספר הכותרות שהביעו ביקורת כלפי חמאס. גם כאן - העיוות החל כבר באוקטובר 2023, כשהמערכת הקדישה לביקורת על חמאס פחות ממחצית ממספר הכותרות שעסקו בביקורת על ישראל, על אף הטבח הברברי ועל אף שחמאס היה הגורם שיזם את המלחמה. בנובמבר 2023 צנחה הביקורת על חמאס בעוד שהביקורת על ישראל זינקה, ומשם והלאה חמאס סוקר במידה כה מועטה, שניתן היה לחשוב שהוא גורם שולי בכל האירוע שמתרחש בעזה.

מסגור המלחמה ב"טיימס" נראה בבירור בגרפים של התמיכה והביקורת. הקו שמביע תמיכה בפלסטינים והקו שמביע ביקורת על ישראל למעשה מתואמים לאורך כל התקופה ומהווים את החלק הארי של הסיקור באופן לא רק מובהק, אלא קיצוני. כך נראה נרטיב. גם הקווים של הבעת תמיכה בישראלים והבעת ביקורת על חמאס מאוד מתואמים. הם משקפים כותרות שטופטפו מדי פעם לקוראים, אבל היוו חלק זניח ושולי מהסיקור כולו.

פרופורציות הסיקור של ה"טיימס" מספרות סיפור משל עצמן. ניתן היה להבין מהן שישראל נלחמת בפלסטינים, ולא בחמאס שכמעט לא הוזכר. ניתן היה להסיק מהן שהסבל הישראלי מהמלחמה הארוכה בתולדות המדינה, כמעט אינו קיים. בפועל, ישראל נלחמה בחמאס, והצהירה על כך שוב ושוב. הרי חמאס הוא הגורם שבגללו פרצה המלחמה, והוא גם הגורם שסירב להחזיר את החטופים או להיכנע, כלומר - הגורם שבגללו המלחמה לא הסתיימה.

קשה להבין עובדה בסיסית נוספת לגבי המלחמה מתוך הסיקור. הרי ישראל חזרה שוב ושוב על כך שאיראן היא ראש הנחש, או ראש התמנון, וגם מנהיגים ואנשי צבא רבים התייחסו אל המלחמה כאל אירוע רב-זירתי בין ישראל לאיראן ומדינות הפרוקסי שלה. בגרף שמראה את מספר כותרות המלחמה לאורך כל 15 החודשים, אפשר גם לראות את מספר הכותרות בהן הוזכרה איראן. במרבית חודשי המלחמה היא הוזכרה במספר זעום של כותרות (6 כותרות באוקטובר 23, 3 כותרות בנובמבר 23, 3 בדצמבר 23). שני היוצאים מן הכלל היו אפריל ואוקטובר 2024, החודשים שבהם איראן תקפה את ישראל ישירות. באותם חודשים הוזכרה איראן ב-25 וב-20 כותרות בהתאמה. להיקפי סיקור יש משמעות רבה. איך אמור קורא שאינו חי בישראל להבין את עומק מעורבותה של איראן במלחמה בעזה?

כשמסכמים את התקופה כולה, הישראלים קיבלו כרבע מהתמיכה שקיבלו הפלסטינים, וישראל קיבלה פי 8 מהביקורת שקיבל חמאס. אבל כשמביטים על הכותרות שקיבלו הכי הרבה בולטות ב"טיימס", בקטגוריה שמוגדרת על ידי המערכת כ"טופ ניוז" - הפער גדול בהרבה. כשמבודדים רק את שלוש הכותרות העיקריות של העיתון מדי יום, רואים ששם התמיכה בפלסטינים הגיעה ליותר מפי חמישה מהתמיכה בישראלים, והביקורת על חמאס פשוט נעלמה. היקף הביקורת על ישראל ב"טופ ניוז" היה גדול פי 21 מהיקף הביקורת על חמאס.

לאור היקף הביקורת המזערי על חמאס, לפחות באופן יחסי, בדקנו איזה מידע לגביו הובא לידיעת הקוראים במסגרת מכלול כותרות המלחמה, ואיזה מידע הושמט מהן. התמקדנו בנושאי הסיוע ההומניטרי, בתי החולים בעזה, שימוש במגנים אנושיים ואונס ככלי נשק.

134 כותרות התייחסו למצב ההומניטרי בעזה לאורך התקופה שנבדקה, ו-38 כותרות נוספות התייחסו לרעב ברצועה - סך של 172 כותרות מתוך 1,801, כמעט 10% מהסיקור. אבל רק 3 מתוך 172 הכותרות שדיווחו על הנושא ציינו שמשאיות הסיוע ההומניטרי נבזזו. מתוך ה-3, אף אחת לא ייחסה את הביזה לחמאס, אלא ל"כנופיות" או ל"אנשים". כלומר - כותרות המלחמה העיקריות ב"טיימס" לא חשפו את העובדה שחמאס שדד את משאיות הסיוע, אגר את הציוד והשתמש בו כדי לשרוד. מדובר בהשמטה של מידע קריטי שדרוש להבנת אחת הדילמות המרכזיות של ישראל בניהול המלחמה.

סך של 77 מכותרות המלחמה כללו בתוכן את המילה "בית חולים". רובן (83%) הביעו ביקורת רק כלפי ישראל, ורק 4 מתוכן כללו אזכור לכך שחמאס משתמש בבתי חולים כבסיסים צבאיים. 2 מתוך 4 הכותרות הציגו את המידע כטענה ישראלית, ולצידה את ההכחשה של חמאס באופן שווה. כלומר - רק 2 כותרות מתוך 77 ציינו בבירור שחמאס משתמש בבתי חולים כבסיסים צבאיים. מדובר במזעור של מידע חשוב לגבי האסטרטגיה של חמאס: להכפיף את האזרחים ואת הרכוש הציבורי למטרות הטרור.
האסטרטגיה הזו כוללת את השימוש באזרחים כמגנים אנושיים, אבל לאורך כל המלחמה הופיעו רק 2 כותרות שכללו את שתי המילים האלו. הראשונה כלל לא הזכירה את חמאס: "מה שחוקי מלחמה אומרים לגבי מפונים ו'מגינים אנושיים'". הכותרת השנייה, למרבה התדהמה, הציגה את ההפך: "איך הצבא הישראלי משתמש בפלסטינים כמגינים אנושיים בעזה". כלומר - הכותרת היחידה שהציגה מידע ברור לגבי שימוש בבני אדם כמגינים אנושיים בעזה, התייחסה לפרקטיקה הזו אצל צה"ל, ולא אצל חמאס.

הנושא הכאוב של האונס השיטתי ב-7 באוקטובר כוסה בחמש כותרות בלבד במהלך כל המלחמה, כשאחת מהן האשימה גם את חמאס וגם את ישראל בפשעי מלחמה. ללא קשר למחקר, ונכון ליום רביעי בבוקר, דו"ח פרויקט דינה המטלטל על פשעי המין ב-7 באוקטובר שפורסם השבוע בישראל, לא קיבל ביטוי ב"טיימס". אולי זה עוד יקרה.

המחקר על כיסוי המלחמה ב"טיימס" הוא מקרה בוחן - ה"טיימס" אינו כלי התקשורת היחיד שסיקר את המלחמה בצורה חלקית ומעוותת. המשמעות היא שחלק גדול מהציבור בארה"ב פשוט לא נמצא עם ישראל על אותו עמוד, מכיוון שלא נחשף למידע קריטי שדרוש להבנת המלחמה, גם אם עקב באדיקות אחרי כל הכותרות החשובות שכיסו אותה, בכלי תקשורת מוביל שמצהיר שהוא "עוזר לקוראיו להבין את העולם". כולנו סובלים מהתופעות האנטי-ישראליות הקשות, בין אם בהופעות מוזיקה, ברשתות החברתיות, או בסכנה של ממש לישראלים וליהודים שמצדדים בישראל או סתם הולכים ברחוב. חשוב שנבין מה מלבה אותן.

על רקע הנתונים האלו, אפשר לראות עד כמה תלוש מאמר המערכת של ה"טיימס" מהחודש שעבר. הוא הביע דאגה לגבי האנטישמיות ודרש מהציבור יותר גינויים לתופעה הגוברת, אבל האשים בראש ובראשונה את הרטוריקה הבוטה של הנשיא טראמפ ואת האנטישמיות בימין. לזכותו של המאמר ייאמר שהוא פירט גם את התופעות האנטי-יהודיות בשמאל הפרוגרסיבי, שהפכו את המילה "ציוני" לכינוי גנאי. הבעיה המרכזית היא שמי שצורך חדשות שממסגרות את המלחמה כפי שראינו כאן, מקבל דיווח חסר פרופורציות שמזכיר יותר מכל את הפיד האנטי-ישראלי ברשתות חברתיות.

בשורה התחתונה, המחקר הנוכחי מראה שהמלחמה סוקרה על ידי העיתון באופן לכאורה מקיף, אבל בפועל - פשוט לא מקצועי. הממצאים מראים שה"טיימס" העביר לקוראיו מסגור מטעה לגבי מהותה של המלחמה והשמיט מהסיקור עובדות קריטיות, על אף שהיקף הסיקור היה מאוד אינטנסיבי. לו היתה ל"טיימס" הגינות אמיתית, הוא היה לוקח על כך אחריות, ולא מסתפק בפרסום מאמר מערכת שמסמן וי על נושא כאוב ומהווה רק עלה תאנה.

כלי תקשורת תמיד היו מוטים, אבל המחקר הזה (ומחקרים רבים אחרים) מגלה הרבה מעבר להטיה. כולנו יודעים שזה לא רק ה"טיימס" - הממצאים מצביעים על עיתונות שנסחפה אחרי הרשתות החברתיות וכבר אינה שואפת לדווח כמה שיותר פרטים לגבי המציאות, אלא רק את החלקים שמתאימים להשקפת המערכת שלה. באמצעותם היא מייצרת נרטיב, שלמעשה מצייר לאורך זמן מציאות מדומה.

כללי העיתונות תמיד ניסו להתגבר על ההטיות הטבעיות שיש לכל אדם, כדי להביא לציבור עובדות באופן כמה שיותר אובייקטיבי. זה אף פעם לא הצליח במאה אחוז - אבל כשהשאיפה היא לאובייקטיביות, היא התממשה לפחות במידה מסוימת. היום, השאיפה היא לפוזיציה ולאג'נדה. לכן נקלענו לעידן עיתונות הנרטיבים, שהיא הדבר הגרוע ביותר שקרה לחדשות. גם ב"ניו יורק טיימס".
כולנו חיים כאן ויודעים מה קורה בישראל מאז ה-7 באוקטובר, בין אם אנחנו תומכים בממשלה ובין אם לא. אבל ציבור מערבי די גדול אינו חשוף למידע כפי שנדמה לנו שהוא חשוף אליו, ולכן גיבש עמדות כל כך אנטי-ישראליות. התוצאה היא בורות, גם בקרב קוראי עיתונות אינטלקטואלית בסגנון ה"טיימס". בשולי החברה, ה"ידע" המעוות הזה הופך גם לתקריות אלימות.

כרגע, למשל, ה"טיימס" מקדם את המועמד המוסלמי האנטי-ישראלי זוהרן ממדאני לראשות העיר ניו יורק. כדי לקדם מועמד כזה, ובמקביל לפרסם מאמר מערכת שמביע דאגה מהאנטישמיות הגואה, דרושה כמות לא מבוטלת של אקרובטיקה אינטלקטואלית. כך היא נראתה ב"טיימס": מישל גולדברג כתבה לאחרונה מאמר על כך ש"המון יהודים אוהבים את ממדאני". מ. גסן כתב/ה (ההתייחסות המערכתית למגדר היא בלשון רבים) שבגלל המתקפות על ממדאני, "דרושה הגדרה חדשה של המילה אנטישמיות". פיטר ביינרט, יהודי שונא ישראל קיצוני, כתב שהדעות נגד ישראל במפלגה הדמוקרטית משתנות מהר עקב "הטבח" של ישראל בעזה, ואת ה-7 באוקטובר כלל לא הזכיר. ואלה רק דוגמאות מזדמנות מהעת האחרונה.

נראה שמערכת ה"טיימס" פשוט עסוקה בהגדרות חדשות, כדי לשכנע יהודים לא לתמוך בישראל. רק השבוע פורסם ש-20% מיהודי ניו יורק תומכים בממדאני. הקשר הזה לא נבדק עדיין, אבל גם ללא מחקר ניכר שמערכת ה"טיימס" מספקת ליהודי ניו יורק המון תיאוריות מבלבלות והגדרות חדשות, שבעזרתן הם יוכלו להתנכר לישראל בלי רגשי אשם, ולאמץ את הקו הרדיקלי של המערכת.
עם זאת, כדאי לזכור שהתופעה האנטי-ישראלית הקיצונית מתרחשת בשל שתי סיבות עיקריות: עיתונות מקוטבת בסגנון הרשתות החברתיות, אבל גם אפס בהסברה למדינת ישראל. על החלק השני לפחות יש לנו שליטה.

‎"איננו יכולים להיות בחוסר הסכמה גדול יותר עם המחקר הזה, שנכתב בידי מחברים מפלגתיים ודוגם באופן סלקטיבי מילים, משפטים וכותרות ניוזלטר במנותק מכלל הדיווחים שלנו, תוך התעלמות מההקשר שעיתונאים ועורכים מביאים לכל כתבה. הסיקור שלנו אינו נוקט עמדה; הוא מדויק, עובדתי, מקיף והוגן".

(יצוין כי מה שנטען בתגובה אינו נכון - הכותרות לא נדגמו אלא נאספו מניוזלטר שהמערכת עצמה מאגדת ומגדירה ככותרות החשובות ביותר של היום, והדבר נעשה במהלך 15 חודשים ברציפות, ראו מתודולוגיה)

כותרות המלחמה נאספו מהניוזלטר "כותרות היום" של ה"טיימס", שמאגד את הכותרות החשובות ביותר של היום ונשלח מדי יום למנויים. ההנחה היא שאלה הכותרות שקיבלו את הבולטות המירבית בעיתון הנייר, באתר ובערוצים הדיגיטליים הרבים של העיתון.

הכותרות נאספו בין 7.10.23-18.1.25 וכל כותרת קודדה על פי שתי שאלות: 1. האם היא מביעה תמיכה, ואם כן כלפי מי. 2. האם היא מביעה ביקורת, ואם כן - כלפי מי. תמיכה הוגדרה כהבעת אמפתיה, תיאור של מצוקה, או הצדקה למעשים או לעמדה. ביקורת הוגדרה כתיאור של אלימות או עוינות, אי הסכמה עם מעשים או עמדה, או תיאור של התנהלות בעייתית.