כמעט כל פרוטוקול דיפלומטי בספר הופר השבוע בביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן. לא הייתה לחיצת ידיים בחדר הסגלגל, לא הייתה מסיבת עיתונאים משותפת, וארוחת הערב של שני המנהיגים הפכה לסעודה משפחתית, בהשתתפות חריגה של שרה ויאיר נתניהו. שם לפחות היו מצלמות, שהוזמנו למסיבת עיתונאים מאולתרת לפי מיטב המסורת הג'ינג'ית; למחרת, מהפגישה השנייה, הופצו רק תמונות סטילס.
טראמפ אמנם נודע כמי שמורד במוסכמות ובז לגינונים ולכללי טקס, אבל הוא גם מכור לתשומת לב שלרוב לא מוותר על אף הזדמנות לשעשוע תקשורתי. לכן, כשהוא ונתניהו, שני מנהיגים שחיים ונושמים את המצלמות ואת המיקרופונים ומשגשגים בהנדסת תודעה ובהפצת דיסאינפורמציה להמונים, בוחרים לוותר על השואו הוויזואלי - כנראה שבתוך החדר קורה משהו אחר שמנסים להסתיר. אך לפני חודש הם ניצחו יחדיו במבצע הונאה מתוחכם שתפס את איראן עם הזנב בין הרגליים והפיל בפח את גדולי הפרשנים והצייצנים. לכן, כל ניסיון לתת סימנים בחריגים חייב לקחת בחשבון שלא מן הנמנע שגם הפעם יש כאן הטעיה מכוונת.
מלכתחילה, עוד לפני ההמראה על כנף ציון, נתניהו וסביבתו מִסגרו את הביקור כ"מסיבת ניצחון" אחרי המלחמה עם איראן, וכמנחת הכרת תודה הביאו לטראמפ מזוזה בדמות מפציץ ה-B-2. רק שבניגוד להצהרות ההשמדה של טראמפ אחרי התקיפה בפורדו - הערכות המודיעין העדכניות מאותתות שזה רחוק מניצחון מוחלט; המתקנים אמנם ספגו נזק כבד, אבל טהרן הצליחה להבריח חלק מהאורניום המועשר לאתרים סודיים, והולכת וגוברת ההערכה שתוכנית הגרעין נסוגה לאחור חודשים ספורים בלבד.
גם נתניהו הודה השבוע בראיון ל"פוקס ניוז" ש"לא התמודדנו עם האורניום המועשר", תוך איום שמה שארצות הברית וישראל עשו פעם אחת, אפשר גם לעשות פעמיים ושלוש. טראמפ אמנם הצהיר שהוא מעוניין לחזור למשא ומתן, אבל נתניהו כבר הוריד אותו מהדיפלומטיה פעם אחת, ואם לצטט אותו בעצמו - אפשר לעשות זאת גם פעמיים ושלוש.
נתניהו הביא לטראמפ שי נוסף כדי לבטא את הערכתו והערצתו: טופס מועמדות לפרס נובל, ובבילד-אפ שלפני הנסיעה פיזר הבטחות על הזדמנויות היסטוריות לשינוי פני האזור. אבל בביקור עצמו, כך נראה, הוא התמקד בעיקר בהארכת המלחמה בעזה ובניסיון לוודא שגם אם תהיה הפסקת אש, היא לא תפרק לו את הממשלה והוא יוכל למכור לבן גביר וסמוטריץ' שהלחימה עוד תשוב ותתחדש. הוא עשה את זה כבר פעם אחת, אפשר גם פעמיים ושלוש.
גל האופטימיות של משפחות החטופים, שליווה את הפמליה לבית הלבן ואת משלחת המשא ומתן לקטאר, לא הבשיל לפריצת דרך, וכמו בשידור חוזר של הרבה רגעים בשנה וחצי האחרונות, ברגע שדווח על התקדמות והתגמשות, שותפיו של נתניהו נזעקו לאיים מעל כל גלי האתר. נתניהו משתמש באיומים של בן גביר וסמוטריץ' כשיטת פעולה, כך מעידים מקורביו, כדי לחלוק עם הנשיא את הלחצים הפוליטיים שמגבילים אותו מבית וליישר אותו עם התנאים ששותפיו מכתיבים, או לפחות עם לוחות הזמנים שלהם. בעוד כשבועיים הכנסת תצא לפגרה - ואז האיומים של בן גביר וסמוטריץ' יהיו הרבה פחות מפחידים, והעסקה תוכל להתקדם. ובשיטת הפעולה ההפוכה, נתניהו עוד ישתמש בלחץ שטראמפ מפעיל עליו לכאורה כדי לשכנע אותם לרדת מהעץ.
בסרטון שצילם לסיכום הביקור "ההיסטורי", נתניהו הבטיח ש"עוד יסופר בו", והשאיר את סימני השאלה לגביו פתוחים להמשך. אבל מה שבטוח כבר עכשיו הוא שבזמן שהוא ופמלייתו שהו בבלייר האוס - השעון בארץ המשיך לתקתק. בכנסת, כמו גם בבית המשפט, סופרים את הימים לאחור עד הפגרה, והגיחה לוושינגטון סיפקה לו תירוץ וזמן להמשיך לדחות ולהתחמק משניהם. אבל עם שובו לארץ, משבר הפטור מגיוס, שהתבשל על אש קטנה כל השבוע, צפוי כעת שוב לרתוח ולהתפרץ.
נתניהו יצטרך לנווט בין הזעם החרדי על העיכובים של יולי אדלשטיין ותוכניות האכיפה של היועמ"שית לבין הזעם על חוק ההשתמטות והארכת השירות הסדיר של הציבור המשרת, והאתגר המרכזי שלו בשבועיים הקרובים יהיה למנוע מהאיומים החרדיים להתלכד עם אלה של סמוטריץ' ובן גביר. לא מן הנמנע שהוא יחלוק איתם את סודות הבית הלבן כדי לנסות לשכנע אותם שזה לא הזמן שהכול יתפרק. הוא כבר עשה את זה פעם אחת, בדיוק לפני חודש, ערב התקיפה באיראן, וכמו שהוא אמר - אפשר גם פעמיים או שלוש.
גם את השופטים במשפט האלפים הצליח נתניהו לשכנע, בעזרתם האדיבה והחריגה של ראש המוסד, ראש אמ"ן ושרשרת הציוצים המאיימים של הנשיא טראמפ על מערכת המשפט, שהנסיבות המדיניות והביטחוניות מחייבות דחייה בעדותו. כך, בין המלחמה באיראן, הביקור בבית הלבן ושלל תירוצים, סיורים ומחלות מזדמנות, הוא לא התייצב לחקירה הנגדית כבר קרוב לחודשיים. אפשר להעריך בזהירות שהיד עוד נטויה, וגם בשבוע הבא יופיעו בקשות לדחיות נוספות, ואולי גם טראמפ לא אמר עדיין את המילה האחרונה שלו.
בארוחת הערב האינטימית עם נתניהו, שלא לדבר על בני משפחתו, ייתכן שדיברו יותר על הדיפ סטייט וציד מכשפות מאשר על עזה, סוריה או איראן. באותו יום נחלץ הנשיא לטובת חבר אחר שלו, נשיא ברזיל לשעבר ז'איר בולסונארו, שעומד גם הוא לדין בארצו בגין ניסיון הפיכה, ופרסם פוסט שבו קרא לרשויות החוק להניח לגיבור הלאומי שעובר רדיפה, בדיוק באותה רטוריקה שבה השתמש כלפי משפט נתניהו. אתמול כבר הודיע טראמפ שהוא מטיל מכס של 50% על ייבוא מברזיל, וטען שהמשפט של בולסונארו הוא "בושה ברמה הבינלאומית". על ישראל, בינתיים, טראמפ איים רק במרומז, כשכרך את הסיוע הביטחוני האמריקאי בהשתוללות שלו נגד המשך המשפט. נתניהו רק הודה על התמיכה ועל ההתערבות החיצונית חסרת התקדים, ועל הערעור הפומבי של אחד מיסודות הברית האסטרטגית בין ישראל לארה"ב הוא לא אמר דבר. מי יודע אילו טובות ביקש מטראמפ הפעם בחדר. אבל אם זה קרה בברזיל, טראמפ כבר עשה את זה פעם אחת, ואפשר שתהיה גם פעם שנייה.