"חשוב שלא תתבלבל", אמר לי מישהו שאין בקיא ממנו בפרטי המו"מ להחזרת חטופינו משבי חמאס, "העיסקה שעומדת להיסגר עכשיו היא העיסקה שהיתה על השולחן לפני ארבעה חודשים. פלוס-מינוס. אז, חמאס הסכים ל-6 חטופים בפעימה הראשונה, עכשיו זה 8 חטופים ועוד 2, אבל אפשר היה להעלות את המספר גם אז. כל מי שעוסק במלאכה יודע את זה. הפערים קוסמטיים וזניחים. אלא שבינתיים, בחודשים הללו, נפלו 40 לוחמים".
האיש לא יגיד את זה למצלמות או און-רקורד. כמוהו, שאר העוסקים במלאכה. הם מפחדים. רוחות רעות מנשבות כאן ומשתלטות על חופש הבעת הדעה, מכתיבות נרטיב אחיד, שלטוני. פעם מישהו קרא לזה "תהליכים". אבל זו הדעה הרווחת בקרב כל בעלי המקצוע שאינם פוליטיקאים מתוך הצוות המצומצם והמורחב העוסק במלאכה. למה זו דעתם? מסיבה פשוטה: כי זו האמת, במלוא מערומיה.
האם זה אומר שעשרות הנופלים, מיטב הנוער, בנינו הצעירים והאמיצים, נפלו לשווא? לא. הם נפלו כי צה"ל שלח אותם להילחם והם יצאו לקרב יחד עם חבריהם לנשק ואין בצה"ל שום דבר שהוא חזק יותר מאחוות הלוחמים הזו, הפינה הפלוגתית שחודרת לנשמתך, נצרבת על מצחך ותלך איתך עד יומך האחרון. דברי ימי צה"ל עמוסים בקרבות שבדיעבד הוכחו כמיותרים, שלא נדבר על מלחמות. אף אחד מהנופלים שנלחמו בהם, לא נפל לשווא. אין בנמצא נומרטור שיקבע על מה ולמה נפל כל נופל. ככה זה צבא, ככה זה מלחמה.
ועדיין, את העיסקה הזו אפשר היה להשיג מזמן. מה שחמאס התעקש עליו, היה הליך שיוביל להפסקת המלחמה. זה בדיוק מה שבנימין נתניהו אמר אתמול למשפחות: המו"מ לסיום המלחמה יתחיל מיד, ולא בסוף 60 הימים.
אז מה בכל זאת השתנה? איראן. נתניהו קיבל את תמונת הנצחון שלו. הנרטיב השתנה. הוא יכול עכשיו לנופף בקרקפת האיראנית ולתלות אותה על חגורתו (למרות שהנצחון שם רחוק מלהשיג את המטרה). אז הוא אזר אומץ וגייס את התעצומות הנדרשות לו כדי לנסות להעביר את העיסקה הקודמת, עכשיו. על הראש של בן-גביר וסמוטריץ'. ובינתיים, צה"ל ממשיך להתבוסס במרדף אבוד אחר המחבל האחרון במנהרה האחרונה רק בגלל הזיותיהם המשיחיות של שני אלה, שחלומם האמיתי הוא להקים מחדש את ההתיישבות בגוש קטיף. אה, וגם בגלל שבנימין נתניהו תלוי בהם לצרכים פוליטיים. צריך להתרגל, צריך לעכל, אבל אסור להתבלבל. זו האמת.
כצפוי, אחרי שהקונפטי טואטא ואדי השמפניה התאדו, התברר שישראל וארה"ב הצליחו להנחית מכה קשה על פרויקט הגרעין האיראני, אך לא חיסלו אותו. הצהרות הרהב השונות מפי שופרות כינון מגל וספיחיו, היו נטולות בסיס. ברגעי האופוריה מישהו כנראה הכתיב להם משהו, שהפך לכותרות מופרכות. ההערכה האופטימית כרגע היא על דחיקתו של הפרויקט הזה לאחור לתקופה שבין שנה לשנתיים. יותר שנה משנתיים. אז נכשלנו? לא ולא. המבצע הזה היה הצלחה אדירה, חסרת תקדים, שתילמד עוד עשרות שנים בכל האקדמיות הצבאיות בעולם, וגם במעבדות מדעיות לא מעטות, בארגוני מודיעין ובעוד מקומות. החטא הקדמון היה להניח לאיראן להגיע למרחק נגיעה מהפצצה, ועליו אחראים שני הג'נטלמנים שנפגשו השבוע בוושינגטון פעמיים (עד כתיבת הטור הזה), אבל על זה כבר דיברנו.
ולכן, מי שהכירו את הסוגייה ולא ציפו לתוצאה מושלמת, לא התאכזבו. פרויקט גרעין מהסוג בו בחרה איראן (שלא מבוסס על כור בודד, אלא על תשתית נרחבת של העשרת אורניום), שמפוזר על פני שטח עצום, חלקו הגדול מבוצר מתחת לאדמה וחלק נוסף שלו לא מוכר ולא ידוע, הוא עניין שאי אפשר לחסל. זו הסיבה שאיראן הלכה על האופציה הזו: הם ראו מה עשה חיל האוויר של דוד עברי (הקרדיט למנחם בגין) לכור באוסיראק, ואחר-כך גם מה עשה חיל האוויר של אליעזר שקדי (הקרדיט לאהוד אולמרט) לכור בדיר א-זור והפיקו לקחים. ולכן, את הפרויקט האיראני ניתן רק לעכב. במקביל, צריך לבצע לפחות פעולה אחת נוספת, מתוך שתיים: הסכם גרעין חדש, מוקפד, מפוקח ונטול חורים או שטחים מתים, או הפלת משטר האיתוללות.
לאירוע הזה מתאמנים שנות דור
ואחרי שאמרנו את זה, מי שמכיר את פרטי המבצע שפתח את "מלחמת 12 הימים" (הקרדיט לשם של הנשיא טראמפ) יודע שאין בעולם מדינה, אין בעולם צבא, אין בעולם חיל אוויר שמסוגלים למצוינות הזו. פשוט אין. כשכתבתי כאן שחיל האוויר מתאמן למשימה הזו כבר 30 שנה, היה מי שלגלג, מתוך בורות (רמז, מדובר בבעל הטור בהמשך העיתון הזה). אבל זו האמת: המעקב אחר הגרעין האיראני החל בשנות התשעים ובמקביל לו, החלו בחיל האוויר להיערך. העובדה שקרוב ל-200 כלי טיס מסוגים שונים המריאו בו זמנית והתקבצו באמצע הלילה מעל מרחב של מדינות עוינות כשהם משגרים באותה שניה ממש מאות חימושים מדויקים, כחוט השערה, ופוגעים ב-155 מתוך 157 מטרות, בלי להתנגש זה בזה, בלי לירות זה על זה, בלי להיפגע בדרך הלוך או חזור, תוך תיאום מושלם עם כוחות על הקרקע, עם אמצעים נוספים שהופעלו ע"י המוסד בו זמנית, היא אירוע קוסמי בלתי נתפס בעליל, שבוצע ע"י בני אדם.
לאירוע הזה מתאמנים שנות דור. לאירוע הזה המודיעין מותח את קצה יכולותיו, שנות דור. לאירוע הזה המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, וחימושים, ופיתוחים ואין סוף גאדג'טים שפורצים את גבול הדמיון והופכים אותו למציאות, שנות דור. על האירוע הזה אחראים אלה שבלכסיקון שלהם לא קיימים המושגים "אי אפשר" או "לא יכול" או "זה מעל מעטפת הביצוע". הם מקבלים משימה, מתנפלים עליה ומבצעים אותה.
אם נתמקד רגע באחד מחלקיו של פאזל הפלאים הזה, חיל האוויר, אי אפשר לא להתפעם מהקלות הבלתי נתפסת בה הצליח החיל הזה להפוך את איראן המאיימת, המעצמתית, המטילה את חתיתה על חצי עולם, לחסרת אונים. מאות מטוסים ישראלים חגו בשמי טהרן משל היה זה מטס יום העצמאות מעל חוף ת"א. אלפי גיחות בכל פינות מדינת הענק הזו, שנהנתה עד אז מאחד ממערכי הגנת המטוסים האימתניים בעולם, בלי שטייס אחד נשרף, מטוס אחד נפגע, מטרה אחת הוחמצה.
למה סיפרתי לכם את כל זה (בלי לחדש הרבה)? כי השבוע הקואליציה הפילה הצעת חוק של ח"כ יבגני סובה (ישראל ביתנו) שמהווה את משאת נפשם של טייסי ישראל שנים ארוכות: לאפשר להם להצביע בבחירות לכנסת. צריך להבין: כוח האדם של חיל האוויר בנוי על טייסי מילואים. רוב רובם של מובילי המבנים והרביעיות שתקפו באיראן (ובכל מקום) הם אנשי מילואים. הם באים לטייסת, עולים לגיחה באיראן, או בסוריה, או בעזה, חוזרים לפנות בוקר, ישנים כמה שעות, מחליפים למדים מסוג אחר ומובילים מטוס נוסעים גדול ללונדון או ניו-יורק.
באיגוד הטייסים הישראלי יש כאלף טייסים. בסביבות 85% בוגרי חיל האוויר וחלקם הגדול הם אלה שטסים עכשיו, במלחמה. בעשור האחרון הם מנסים לשכנע את מחוקקי ישראל לאפשר להם להצביע בבחירות לכנסת. בסביבות שליש מהטייסים, יחד עם עוד מספר גדול יותר של דיילות ודיילים וצוותים טכניים, מפספסים את הבחירות בגלל טיסותיהם. או שהם באוויר, או שהם בחו"ל לפני חזרה ארצה.
לא מדובר באנשים שירדו מהארץ או שעזבו לתקופה, כמו אנשי הרילוקיישן. מדובר באזרחים שחיים כאן בינינו. רובם המכריע תורמים תרומה מכרעת לביטחוננו. יו"ר ארגון הטייסים וטייס פעיל בעצמו, מידן בר, מנסה לקדם את הרעיון הזה, שאין צודק ממנו, כל השנים הללו. בכל פעם נמצא תירוץ אחר כדי לטרפד אותו. עכשיו, אחרי ה-7 באוקטובר ואחרי הניצחונות מול חיזבאללה ואיראן, נרשמה שעת כושר. ח"כ יבגני סובה (ישראל ביתנו), יו"ר שדולת התעופה בישראל, הגיש הצעת חוק קטנה, רזה, מצומצמת, בלי עלות כלכלית: תוצב קלפי בנתב"ג, חברות התעופה יעבירו מראש את שמות הצוותים שלא יהיו בארץ ביום הבחירות, הם יצביעו בקלפי הזו, וחסל.
נחשו מה קרה? הקואליציה, בגיוס כללי, הפילה את החוק. כשדיברו עם ח"כים בקואליציה בפרטי, הם לחשו משהו כמו "אתם מצביעים לצד הלא נכון בבחירות". ככה בלי לשים לב, יש כאן הודאה בכך שרוב הטייסים בישראל הם מתנגדי רפורמה ולא תומכי נתניהו. אגב, זה נכון גם לגבי רוב המגזרים האחרים שמוזכרים בטור הזה. אז מה? מדובר במאות ספורות של מצביעים. אין להם שום השפעה על התוצאה בבחירות. בשום קונסטלציה. ויש ביניהם גם מצביעי קואליציה. הם לא זכאים לזכותם הדמוקרטית?
כדי להבין: הטייסים לא ביקשו צ'ופר או הטבה מיוחדת. הם ביקשו השוואת תנאים לאסירים. או, למשל, לימאים. הבדיחה של "ממתינים לקולות הימאים" כבר התייבשה, אבל אנשי צוות ימי שנמצאים מחוץ לארץ מקבלים זכות להצביע. היום, רוב אנשי צוותי הים הם אזרחים זרים. יש בין 2 ל-4 ימאים ישראלים בעלי זכות הצבעה. הם מקבלים את ההזדמנות לממש אותה. הטייסים, לא.
שאלתי את מידן בר מה הטייסים מתכננים לעשות. "לא יודע", אמר. הם יכולים להשבית את התעופה, הם יכולים פשוט להודיע שלא יטוסו ביום הבחירות כי הם רוצים להצביע, הם גם יכולים לעשות מה שעשו עד היום: כלום. להמשיך לטוס כרגיל. הכלבים נובחים והשיירה טסה. בסוף, אנחנו נשארים עם הקואליציה הזו, שאיבדה מזמן כל רסן, חצתה מזמן כל קו אדום, הזדכתה על שאריות הבושה ושרידי עמוד השידרה המוסרי.
"כל הסקטורים מקבלים הזדמנות לבחור", אמר לי קברניט מידן בר, "חוץ מאיתנו, למרות שאנחנו חיים כאן כמו כולם ותורמים לא מעט לבטחון של כולם, שמע יש כאן מאות חבר'ה שנעלמו למשפחות שלהם לשבועיים רק עכשיו, סיפרו סיפור לאשה והתאדו, אבל כשיגיע יום הבחירות חלק מהם לא יוכלו לקבל את יומם בקלפי, ויותר מכל דבר אחר, זה פשוט רוע לב ואטימות".
בעולם, טייסי ישראל מקבלים הרבה יותר כבוד מאשר בארץ. הם מובילים את ארגון הטייסים הבינלאומי, הם בקשר הדוק עם טייסים מכל המדינות השכנות, כולל כאלה שאין להן שלום או יחסים איתנו, הם סייעו לטייסי בחריין להקים את אירגון הטייסים הבחריינים ולקראת המלחמה עם איראן התגייסו טייסים מכל העולם לסייע להם להוציא מישראל, תוך יממה אחת, את כל מטוסי הנוסעים ולהציב עליהם ועל הצוותים שמירה בכל מקום בהם היו על פני כדור הארץ. "הלוואי שהסולידריות הזו היתה לנו גם כאן, בבית שלנו, עם אלה ששולחים אותנו לשדה הקרב אבל לא מוכנים שנצביע בבחירות", אמר בר.
פתחתי את הטור עם הסיפור הזה, כי הוא גדול בהרבה מכפי שזה נראה. עוד כמה מאות קולות בבחירות לא ישנו שום דבר לאף אחד. נדמה לי שאת הסיכום המדוייק ביותר לסיטואציה בה אנו נמצאים היום ניפק השבוע דווקא עתונאי זר, אמריקאי-יהודי, הנחשב לאחד מבעלי הטורים המשפיעים בעולם. תומאס פרידמן. אלה הדברים שאמר השבוע באחד הראיונות: "האנשים שהביאו לישראל את הנצחון על איראן, אני מדבר על טייסי חיל האוויר, ההייטקיסטים, האסטרטגים, הטכנולוגים, המדענים, לוחמי הסייבר, הם ברובם אותם האנשים שערב המלחמה עם חמאס הפגינו תשעה חודשים ברחובות ישראל במחאה נגד ההפיכה המשפטית של ביבי, ופשוט אין מצב שהם יתנו לו לקחת את הנצחון הזה שהם הביאו, אותם מדענים, אותו חוד החנית של המצויינות הישראלית, ולהשתמש בו כדי לנצח בבחירות הבאות, וכדי להפוך את ישראל למקום בו הילדים שלהם לא ירצו לחיות".
"ישראל של היום", המשיך פרידמן, "היא המדינה שהמעמד הבינוני באיראן חולם להיות, ואיראן של היום היא המדינה שישראל החילונית חוששת שהיא עלולה להיות".
אין בינגו יותר גדול מזה. צריך להוסיף: את הנצחון הביאו כולם. עד אחרון הדסקאים ב-8200 והסייבריסט הזוטר ביותר במוסד. ולגבורה שותפים כולם: המילואימניקים המופלאים של העם הזה, הסדירים הגיבורים, האזרחים ששעטו ב-7 באוקטובר לעוטף כדי להילחם, כיתות הכוננות, הקיבוצניקים, ההסדרניקים, אנשי הציונות הדתית. היו בימים האלה גילויי גבורה שלא היו כאן דורות שלמים.
ועדיין, את העליונות הטכנולוגית הניצחת שהפגינה ישראל בעיקר בשתי חזיתות, מול חיזבאללה ומול איראן, הביאו האנשים שהזכיר תומאס פרידמן. כתבתי עליהם כאן פעמים רבות. חלק גדול מהם היו אלה שהפגינו נגד ההפיכה המשטרית טרם ה-7 באוקטובר. בניגוד לפרידמן, אני בכלל לא בטוח שנתניהו לא יצליח להפוך את הנצחון הזה, שהושג בזכות המצויינות של כל אלה שהקדישו את מירב זמנם לבלום את הדיקטטורה שלו, לנצחון בבחירות הבאות. אבל ההשוואה בין שני התהליכים שעוברים עכשיו בין טהרן לתל-אביב, היא הכי מדוייקת שאפשר. המפגינים בטהרן "מתים" להיות ישראל. מדינה דמוקרטית, חופשית, ליברלית, עם שוויון זכויות לנשים, למיעוטים, עם חופש מחשבה ויצירה, חופש הפגנה ודיבור, כלכלה חופשית ומערכת איזונים ובלמים. האיראנים למדו עכשיו, על בשרם, איזו עוצמה יכולה להיווצר במדינה כזו.
אצלנו, לעומת זאת, מנסים נתניהו ומפעיליו, ברית הקיצונים המשיחית או אנטי-ציונית, לקחת את המדינה בכיוון הפוך. ובמאבק הזה, אסור לנו להפסיד. אני יודע, האנשים עייפים. המלחמה ייצרה כאן פרופורציות חדשות. פתאום, "עילת הסבירות" נראית קריטית פחות מול טיל בליסטי שנופל לך ליד הבית.
ועדיין, כאן טמון עתידה של המדינה הזו. עתיד ילדינו. האם ישראל תיראה בעוד עשרים שנה כמו שנראית עכשיו בית שמש, כמו שנראית ירושלים, כמו שנראות כל הערים המתחרדות, או שליבת הקידמה והמצויינות שמייצרת לנו את כל הכלים שהופכים אותנו למגדלור בשכונה הזו, תישמר ותתקדם. על זה יהיו הבחירות הבאות.
מספיק לעקוב שבוע, מקסימום שבועיים, אחר מפעולותיה של הקואליציה הנוכחית, כדי להבין באיזו קלות, רשעות ואטימות הם ממשיכים לפגוע במגזרים היצרניים ולהעביר את הכסף שהמגזרים האלה מייצרים, לכל הסקטורים וקבוצות הלחץ שתרומתן לכלכלה או לביטחון אפסית.
דוגמה קטנה, מכתבה שפורסמה השבוע ב"הארץ": סגירתה של תכנית בשם "כימיה ברשת" שהעשירה את לימודי הכימיה בפריפריה, בתיכוניים בהם לא נלמד המקצוע, והפכה אלפי תלמידים שלא היה להם סיכוי ולא הייתה להם נגישות למקצוע, למצטייני כימיה וככאלה גם לפוטנציאל ליחידות הטכנולוגיה העילית בצה"ל.
אז התוכנית הזו הפריעה כנראה ליואב קיש, שר החינוך, והמשרד החליט להפסיק לתקצב אותה בנפרד (כנראה בגלל ההצלחה) ולהעביר אותה למאגר התוכניות החינוכיות החיצוניות (גפ"ן), שם היא תהיה נגישה הרבה פחות, לאור העלות היקרה של לימודי הכימיה. באותו זמן, אם תעקבו, תגלו את מאות המיליונים, שלא להגיד מיליארדים, שממשיכים לזרום לחינוך החרדי (כדי לעקוף את הגזירות שנובעות מאי הגיוס), לענייני "מורשת" מעורפלים, או "משימות לאומיות" נטולות תחתית. כאילו יש לנו משימה לאומית חשובה יותר מחינוך, ממצוינות, משימור היכולות אליהן הגענו בעשורים האחרונים. אז יואב קיש הוא טייס והוא הפציע בפוליטיקה עם אג'נדה של גיוס חובה לכל החרדים. להסתכל מה נהיה ממנו, ולבכות.
השבוע, בעודנו קוברים עוד 5 לוחמים (בהמשך נוסף להם חלל נוסף) וסופרים 14 פצועים בתקרית קשה ברצועה, התפרסמה תכנית האכיפה שהוכנה באגף כוח האדם בצה"ל, לצורך גיוסם של המשתמטים מבין החרדים שאמורים לקבל צווי גיוס בקרוב.
את התוכנית פרסם ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, בעקבות פקודה של הרמטכ"ל, שניתנה בעקבות צו מפורש של בג"ץ. זה לא משנה למכונת הרעל, שמתנפלת דווקא על מי שאמורה ליישם את כל זה, היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. מילא. היא רגילה. צריך להדגיש שכל זה קורה כי יש בישראל ברגע זה חוק גיוס אחד בלבד: גיוס לכולם. היחידים שמוחרגים ממנו הם אזרחי ישראל הערבים, והם מוחרגים בהחלטה של צה"ל (הפוקד), מסיבות מובנות. עד שלא יובא "חוק ההשתמטות" עליו טורחת עכשיו הממשלה, כולם חייבים להתגייס. כולל החרדים.
עד היום, אמצעי האכיפה הופעלו רק נגד הבנים והבנות שלנו, כלומר של הציבור המשרת. מעכשיו, הם אמורים להיות מופנים גם כלפי העריקים החרדים. כך אמורה מדינת חוק לנהוג. אז באותו יום בו קברנו את חללי "נצח יהודה", הגדוד החרדי של חטיבת כפיר, עלה לרדיו דובר הליכוד גיא לוי ונשאל ע"י ליצן חרדי כלשהו האם אכן צעדי האכיפה שפירסם צה"ל יינקטו בשטח. הוא לא דילג על השוואת צה"ל לנאצים, כשתיאר ש"עוד מעט ירדפו כאן ברחוב אחרי תלמידי ישיבה כמו שעשו לפני 80 שנה".
דובר הליכוד, מפלגת שלטון, מפלגה לאומית ליברלית (ז"ל), אמור היה דבר ראשון לזרוק את המראיין וההשוואה שלו מכל המדרגות. גיא לוי כמובן שלא אמר מילה על ההשוואה המקוממת. ואז הוא אמר משהו כמו: "אני יודע שזה חלומם הרטוב של הרבה אנשים אבל אני יכול להבטיח לך שאנחנו, רה"מ ו'הליכוד', לא ניתן לדבר הזה לקרות בשום פנים ואופן".
לוי הבהיר פעם אחר פעם שתוכנית האכיפה של צה"ל לא תצא לפועל. כלומר, הצבא יקבל פקודה מהממשלה לא לאכוף את גיוס החרדים, עד שההשתמטות תוסדר. וכל זה נאמר בריש גלי, במפורש, מעל גלי האתר בתחנת רדיו ישראלית. והאדמה לא פערה את פיה ולא בלעה את האומרים. להיפך. היא חרצה לשון. לא מולם. מולנו.
כי ממש במקביל, אותה קואליציה, אותה ממשלה, אותם קיצונים בתוך הקבינט, ממשיכים להתנפל על צה"ל, להתעמר ברמטכ"ל, להאשים את כל העולם וסגנו בכישלונות ולדרוש עוד כיבוש ועוד השמדה ועוד פעולה ועוד מהכל, כשבמציאות אין כוח אדם כדי לבצע את כל זה. רק השבוע נגרעו 20 לוחמים ממצבת כוח האדם של צה"ל (6 הרוגים ו-14 פצועים). מאיפה הצבא ייקח אוגדות הנדרשות להקמת ערי אוהלים, אבטחת מרכזי סיוע וחלוקת מזון וניהול ענייני הרצועה, במקביל ללחימה?
זוהי ממשלת סדום. זהו קבינט עמורה. השבוע צפיתי בעימות (מתורבת) טלוויזיוני באולפן חדשות 12 בין שניים: מצד אחד, הרב יונתן רייס, מייסד רשת ישיבות ההסדר החרדי "חדוותא", מולו היה נינו של הרב עובדיה, הרב הצעיר (והמדהים) יאיר פארן, מורה ומחנך שמקדיש את חייו לגיוס חרדים והעמקת המודעות לכך שאין שום סתירה בין תורה ועבודה, תורה והגנה.
"אין להם מושג מה זה צבא, הם לא חונכו לזה"
למען הסר ספק: הרב רייס הוא מהטובים. המיזם שלו הביא לגיוסם של לא מעט חרדים בתנאי הסדר (לטעמי, גם זה צריך להתבטל. הגיע הזמן להשוות תנאים לכולם). ליבו במקום הנכון. הוא ישראלי מצוין. אני מתמקד בדבריו באותו עימות אולפני: לדבריו, צווי הגיוס אולי מוצדקים, אבל הסיכוי שהם יביאו נערים שחונכו בחינוך אנטי ציוני להתגייס לצבא, הוא אפסי. על פי הרב רייס, צריך להתמקד בחינוך. ורק אחר כך, כשיעבור עשור בו הנוער החרדי יפסיק לספוג מסרים כמו "הציונות היא אויב" וכו', זה יתאפשר. "הם חונכו לאי השתלבות בחברה", מדגיש רייס, "אתה לא יכול על ידי צו לשכנע מישהו להאמין במשהו שהוא לא מאמין בו!".
רייס הסביר שבישיבות שלו עושים בדיוק את זה: "זה נוער שבגיל 16-17 מיצה את הנושא של לימוד תורה, חלק מהם מגיעים לרחוב, חלק מחפשים אלטרנטיבות, אין להם מושג מה זה צבא, הם לא חונכו לזה. אלה שבאים לישיבה שלנו מקבלים את החינוך המתאים ורובם מתגייסים. אנחנו בונים להם אתוס ישראלי תוך כדי לימוד תורה, כי בלי זה אין סיכוי שחרדי יגיע לצבא, כי הצבא הוא צבא חילוני. אני מבין למה למפקד חילוני המימיה חשובה יותר מהכיפה, אני רוצה שהחייל החרדי יבין את זה".
רייס היה משכנע. "אתה תייר כאן?", שאל את עמיתו פארן, "במשך 70 שנה הפוליטיקאים החרדים עשו כאן כרצונם והקימו כאן עסקונה חרדית, אני עמרתי לפני עשור, תקימו ישיבות הסדר חרדיות וזה יקרה, אבל לא עשו את זה, ואני אומר לכם, רק ככה זה יילך. בסבלנות ובחינוך".
ופתאום הבנתי את האירוע. למרות שהרב רייס הוא מהטובים, ולמרות שאם היו כאן עוד 50 כמוהו, יכול להיות שהרבה יותר חרדים היו מתגייסים, אפשר להגיד דבר אחד בפה מלא: הרב יונתן רייס שבוי בקונספציה. כן כן, המילה ההיא. קונספציה. בדיוק כפי שמישהו שכנע כאן את מערכת הבטחון וחלק מכוחות הבטחון שאין צורך להילחם בחמאס, צריך לנהל אותו, צריך להכיל אותו, ואין צורך לענות לפרובוקציות של חיזבאללה, צריך להוריד ראש ולחיות עם האוהלים ההם, ועדיף להתמכר לשקט, ולהעביר את הזמן, ואין שום סיכוי שכנופיית היחפנים מעזה תוכל לאוגדה צה"לית, אז הקונספציה ההיא שאנחנו מכירים מזכירה לי מאוד את הקונספציה על גיוס החרדים.
במשך שנים האמנתי שאין, אי אפשר לגייס את החרדים בכפיה. אין מספיק מקום בבתי הכלא, אין מספיק שוטרים צבאיים, הם הרי מכריזים שהם ימותו ולא יתגייסו, עדיף ללכת בטוב. לאט. בהסברה וחינוך. וכך עשינו. שנות דור. הלכנו בטוב. לאט. בהסברה ובחינוך. ואכלנו לקרדה. הפעמים היחידות בהן עלה מספר החרדים העובדים/לומדים ואולי גם מתגייסים, היתה כשהלכו איתם ברע. לא בטוב. ומי עשה את זה? ניחשתם נכון. בנימין נתניהו, כשר אוצר. אז, היה לו מנהג מוזר להגיד אמת. והוא הסביר להם שהמדינה לא תוכל לממן עוד ועוד ילדים, שעושים עוד ילדים, כדי שאלה יעשו עוד ילדים, אבל חלק גדול מכל הילדים האלה לא עובדים, וכמעט כולם לא מתגייסים. וכשהוא קיצץ בבשר החי, המספרים זינקו למעלה.
וכמו שברגע האמת של ה-7 באוקטובר, למרות האסון ולמרות שנדמה היה שהכל מתפרק, ידענו להתעשת, להתנער, לעשות חוסם עורקים ולהתחבר לאינפוזיה והנשמה ואפילו מכות חשמל אבל הבסנו את הקמים עלינו, כך גם עכשיו. לא, החרדים אינם אויבינו והם לא קמים עלינו לכלותינו, אבל בלי שישתתפו בנטל הלאומי, גם בעבודה וגם בשירות, יש מצב שבסוף אויבינו יצליחו.
ולכן, אין ברירה. ולכן, הגיע הזמן לנפץ את הקונספציה הזו, שהיא מעורערת ומטופשת בהרבה מקודמתה. צריך רק לרצות. מספיק שההחלטה תהיה שמי שלא מתגייס לא מקבל מהמדינה שום דבר, וזה יקרה. הם יתגייסו. מה פירוש שום דבר? פירוש מילולי. אין זכות הצבעה. אין רישיון נהיגה. אין דרכון. אין הטבות והנחות בשום דבר. אין קצבאות. אין קצבת אברך. אין קצבת ילדים. אין ביטוח לאומי. נאדה.
באותו רגע, 80% מהחרדים יתגייסו. אם לא יותר. מאיפה אני יודע? מהחיים. מהניסיון. חייתי בארה"ב כמה שנים. יש שם הרבה מאוד חרדים, שהם לא פחות חרדים מאלה שלנו. וראו זה פלא. הם כן עובדים בחברת נשים. הם לא נרתעים מלעמוד או לשבת בסאבוויי עם נשים. הם לומדים בישיבות אבל גם עובדים ותורמים ומנהלים חיים מלאים שבהם יש גם חובות, ולא רק זכויות.
צריך רק לרצות. כל השאר יקרה מעצמו. במקום לפחד מהקונספציה ולנסות להפיס את דעתה ולשרת אותה ואת מאווייה, צריך להבין שמדובר כאן באירוע חולני. לא פשוט. הרי ההיסטוריה של היהדות מלאה בגדולי היהודים והרבנים והמלומדים שביד אחת אחזו בשלח וביד השנייה בגמרא או בתורה. הבטלה וההזנחה של הכל למען לימוד תורה היא המצאה של "חברת הלומדים", שהיא סוג של ריבאונד לתנועת ההשכלה, שמתוכה יצאה גם הציונות והקימה את מדינת ישראל.
מאיר פרוש, אחד ממנהיגי החרדים, נאם השבוע בכנסת ואמר: "אם היו אומרים לנו אז, שזה ייראה כמו שזה נראה היום, שלא יוכלו ללמוד תורה בארץ ישראל וייעצרו בחורי ישיבות שלומדים תורה כי ככה רוצה היועצת המשפטית לממשלה, לדעתי, אגודת ישראל הייתה אומרת אז שהיא לא רוצה שתקום פה מדינה יהודית".
חבל שלא עשיתם את זה אז, מר פרוש. אולי היה נמנע מכם הסבל הזה כאן, בצל קורתם של הציונים המנוולים. אבל מכיוון שאתם כאן, אז אתם צריכים להחליט. אתם לא נוכחים נפקדים. הגטו נסגר. השייטל עבר. או שאתם מצטרפים, או שאתם פורשים. כמו השם שלך. פרוש. גם וגם, לא ילך. המספרים לא מתכנסים.
היום, מדינת ישראל צריכה להבין שאי צירופם של החרדים למסגרות הציוניות, עלול לעלות לה ביוקר רב. לא תהיה הזדמנות אחרת להבין את זה. פשוט לא תהיה. זה כאן ועכשיו. נעלים עין, נמרח פתרון מאולתר, נקמבן קומבינה ונתעורר עוד 20 שנה כשישראל נראית, ברמה הדמוגרפית, כמו ירושלים וכל יתרונותיה היחסיים על סביבתה יתפוגגו.
ולכן, זה עליך, יולי אדלשטיין. זה על הח"כים האמיצים בליכוד שלא מוכנים שימרחו אותם. זה על כל אירגוני המילואימניקים, ועל הורי הסדירנקים, ועל שופטי בג"ץ, ועל היועמ"שית, ועל כל הישראלים הפטריוטים שמבינים את גודל השעה. כלומר, עלינו. על כולנו.