לאחר 643 ימי לחימה ו-50 חטופים שעדיין נמקים במנהרות החמאס, כל אדם סביר חייב לשאול את עצמו האם נתניהו וממשלתו פועלים על בסיס שיקולי ביטחון או שיקולים פוליטיים, ומה קורה כשיש התנגשות בין אינטרסים ביטחוניים לפוליטיים. השאלה הזו קריטית מאוד על רקע גבורתם של חיילי צה"ל וכאבן של המשפחות השכולות.
מי שעוקב אחרי המתרחש בזירה הפוליטית ראה שנתניהו בעצמו ובקולו נתן תשובה חדה וברורה לשאלה זו. בשיחה עם מנהיג הליטאים הרב הירש שהתפרסמה בתקשורת, נתניהו סיפר בקולו שהוא פיטר את שר הביטחון לשעבר גלנט והרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי לא בגלל הכישלון והאחריות שלהם לטבח השבעה באוקטובר, אלא מכיוון שהם התנגדו לקידום חוק ההשתמטות.
כמו כן, לפני מספר ימים הוציא צה"ל הודעה שמסבירה כיצד יפעל מנגנון האכיפה שלו לגיוס המשתמטים. הראשון להגיב נגד הודעה זו, הוא לא אחר מדובר הליכוד, שאמר בלי בושה על מהלכי האכיפה של צה"ל: "אני יכול להבטיח שאנחנו לא ניתן לדבר הזה לקרות בשום פנים ואופן".
כל אזרח צריך לשאול איך בכלל עמדת הליכוד שמקדמת את חוק ההשתמטות, מתיישבת עם הצרכים הדחופים של צה"ל שזועק על מחסור בכוח אדם של כ-12 אלף חיילי סדיר במיידי. גם כאן עולה השאלה, האם ההחלטה לקדם את חוק ההשתמטות התקבלה על בסיס שיקולים ביטחוניים או פוליטיים?
לאחרונה הרמטכ"ל אייל זמיר טען בישיבת קבינט כי המהלך הצבאי בעזה מיצה את עצמו, ולכן לא ברור על סמך מה הקבינט החליט להשאיר את החיילים ברצועה. בנוסף, שר הביטחון הבהיר כי במערכת הביטחון יש התנגשות בין שתי המטרות של המלחמה - הכרעת חמאס והשבת החטופים. התקדמות צה"ל וכיבוש מלא של עזה יסכן את החטופים שנמצאים בשבי של חמאס.
התמונה שעולה בתוך המטכ"ל, כפי שמשתקפת משיחות עם גורמים המעורים בפרטים, היא שרוב מוחץ מהם סבורים שהדרך הנכונה למגר את שלטון החמאס היא קודם כל לשחרר את כל החטופים בפעימה אחת, גם במחיר של הפסקת אש ויציאת כוחות צה"ל מהרצועה, ורק לאחר מכן לסגור חשבון עם מחבלי חמאס - בטח ובטח עם כל אחד שהיה מעורב במישרין או בעקיפין בטבח 7 באוקטובר.
חשוב לציין כי הטענה שלאחר הפסקת האש והיציאה של כוחות צה"ל מהרצועה, לפיה לא נוכל לחזור לפעול בצורה התקפית ולא נוכל לסכל פעילי טרור ברצועה משוללת כל יסוד. גם בלבנון הושגה הפסקת אש, כשצרפת וארה"ב ערבות לה, ובכל זאת צה"ל פועל שם מדי יום וחיסל מאז כניסת הפסקת האש לתוקף יותר מ־200 פעילי חיזבאללה.
המצב הנוכחי הוא חמור מאוד, כשצה"ל מדשדש בתוך הרצועה ולא מתמרן, וחיילינו הופכים לברווזים במטווח. כי צבא שלא מתמרן, האויב לומד את דרכי הפעולה שלו, לומד את השגרה שלו, לומד מתי מתחלפות המשמרות, לומד מתי שעות האספקה, לומד את מיקומי התצפיות - והתוצאה היא קטלנית.
בנוסף לכך, הציג צה"ל בישיבת הקבינט האחרונה נתון מחריד, שצריך לזעזע כל אחד מאיתנו. הוא הציג כי חמאס משתלט על רוב הסיוע ההומניטרי שמגיע לרצועה. אם אכן כך המצב, מדוע ממשלת ישראל ממשיכה להזרים את אותו הסיוע? גם מה שמכונה "קרן הסיוע ההומניטרי" הפכה לישראבלוף אחד גדול. בפועל, חברת אבטחה אמריקאית מניחה את המשלוח בשטח ונעלמת. אין חלוקה מסודרת, מי שמגיע ראשון זוכה ושלא יהיה ספק, אלו החמושים.
אני כותב את הדברים האלו לאחר לא מעט שיחות שקיימתי עם אנשי מילואים שנמצאים בשטח, ונדרשים לספק מעטפת אבטחה למהלך כולו. הם מספרים על תחושת איום ממשית וחוסר אונים - במיוחד לאור הוראות הפתיחה באש שקיבלו, שמתירות ירי הרחקה בלבד, גם כשהם עומדים מול חמושים.
ואי אפשר שלא להתייחס לאירועים האחרונים שהסתיימו באובדן קשה מנשוא, נפילתם של חיילים גיבורים, שנשלחו ללחימה בכלים לא מספיק ממוגנים ומיושנים. פשוט בלתי נתפס שחיילי צה"ל נשלחים למשימות מסוכנות כשהם לא מצוידים בכלים המתאימים.
הם נכנסים על פומות במקום על נמרים בגלל שאין תקציב לרכוש כלים חדישים ובטוחים יותר. זה צורם במיוחד לאור העובדה שהתקציב שמוקצה להסכמים הקואליציוניים עומד על 5.4 מיליארד שקלים. אילו היו מקצצים רק ב־10% מתקציב זה ומקצים אותו לטובת רכישת נמרים נוספים, היו פותרים את בעיית הנגמשים לכל צה"ל לעשור שלם.
אני יכול להמשיך ולתת דוגמאות נוספות למכביר, אבל מכל מה שכבר נאמר ברור שבממשלת השבעה באוקטובר השיקולים הפוליטיים תמיד גוברים על שיקולי הביטחון, וכולנו משלמים על כך מחיר קשה מנשוא.
הם מקדמים את חוק ההשתמטות כדי לשמור את המפלגות החרדיות בקואליציה, לא מקשיבים לרמטכ"ל בהקשר מיצוי המהלך הצבאי כדי לשמור על בן גביר וסמוטריץ' וממשיכים לתגמל את החמאס באמצעות סיוע הומניטרי כדי לרצות את העולם. בקיצור - שימור הקואליציה, שרידות פוליטית בכל מחיר, ומעל הכל.
ומכאן אני קורא לראשי המפלגות באופוזיציה. הם חייבים לדבר על הנושאים האלו, לצעוק ולזעוק כדי למנוע עוד שכול, עוד קורבנות, וכאב. תדמיינו אילו המצב היה הפוך ונתניהו היה באופוזיציה, מה הוא היה עושה. האופוזיציה המתרפסת, המגמגמת, מנסה להיות פוליטיקלי קורקט ובכך משתפת פעולה עם ממשלת השבעה באוקטובר רק כדי להיראות אחראית וממלכתית.
מי שבולט במיוחד בהתרפסות ובניסיון לרצות את הקואליציה הוא יו"ר כחול לבן, בני גנץ. כשאני רואה את ההצהרות האחרונות שלו על ממשלת הסכמות רחבה, ברור לכל שמה שמעניין אותו זה לא הסכמות, אלא בניית גשר לקואליציה עם נתניהו והמפלגות החרדיות. הרי ברור שכבר בקרוב נשמע על מגעים וניסיונות לצירופו של גנץ וחבריו לממשלת נתניהו השישית, שוב בשם "הממלכתיות" כביכול.
אני מזהיר את ראשי גוש השינוי - שגם לאחר הבחירות, בתמורה לתיק הביטחון, גנץ לא יחשוב פעמיים ויצטרף לנתניהו והחרדים. גנץ הוא סוס טרויאני - ראו הוזהרתם.
לכן, אני פונה עוד פעם לכל ראשי מפלגות האופוזיציה הציוניות, זה לא הזמן להיות נחמדים. זה הזמן למנוע עוד אובדן, עוד כאב ושכול. תפקידכם זה לעשות הכל בכדי להציל חיי אדם ולהפיל את הממשלה הזו ויפה שעה קודם. רק כך ניתן יהיה להחזיר את מדינת ישראל למסלול הנכון, רק כך ניתן יהיה לשנות את סדר העדיפויות העקום שמובילה הממשלה הזו, רק כך ניתן יהיה לשקם את ההרס והחורבן שהם הביאו עלינו.
הכותב הוא איש עסקים ויועץ פוליטי, כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ בכהונתו השנייה של ראש הממשלה יצחק רבין